ישעיה · פרק י״ט
ישעיהו יט: חזון המסילה האוניברסלי והמהפך של מצרים
אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל׃
פסוק כההמסילה המיוחדת של השלום
הלילה נספר על ארץ מצרים הרחוקה. פעם, הנהר הגדול שלהם התייבש והאנשים שם היו עצובים ומבולבלים, והתחילו לריב זה עם זה. הם הרגישו שאין להם כוח ושום דבר לא מצליח. אבל אז, אלוהים הטוב הראה להם שהוא תמיד שומר עליהם. הוא עזר להם להבין שלריב זה לא פתרון, ולימד אותם לבקש עזרה ולעשות מעשים טובים. המצרים למדו להכיר את אלוהים, ובנו לו מזבח יפה כדי להגיד תודה. ואז קרה דבר נפלא עוד יותר: אלוהים עזר למצרים, לאשור ולישראל להפוך לחברים הכי טובים! הם בנו מסילה – שזה כמו כביש מהיר ומיוחד – כדי לעבור לבקר זה את זה ולעזור זה לזה. אלוהים בירך את כולם ואמר: 'כולכם הילדים האהובים שלי, וביחד נביא אור לעולם'.
הפסוק הזה מלמד אותנו ואת ילדינו שאין קשר שאי אפשר לתקן, ושאהבת האל היא רחבה ואוניברסלית ומקיפה את כולם.
הסיפור המרתק של ישעיהו מציג ערך מדהים של פיוס ושלום עולמי, ומראה שגם הריבים הקשים ביותר יכולים להסתיים בידידות עמוקה ומפתיעה. תוכלו להשתמש בסיפור הזה כדי לשוחח עם הילד על מריבות יומיומיות עם חברים בגן או בבית הספר, או עם אחים בבית. הסבירו לו שזה טבעי לחלוטין לריב לפעמים ושדברים יתקלקלו, אך החלק החשוב והיפה ביותר הוא לדעת לסלוח, לבנות 'מסילה' של הידברות, ולמצוא יחד את הדרך חזרה לשלום, חברות ואהבה.
- אם היית יכול לבנות כביש קסמים לחבר שאתה מתגעגע אליו, לאן הכביש הזה היה מוביל?
- מה עוזר לך להשלים עם חבר או אח אחרי שרבתם?
- איך אתה מרגיש בלב כשיש שלום ושקט מסביבך?
מצרים משנה את הצבעים: מבלגן גדול לשלום נפלא!
דמיינו שאתם עומדים על שפת נהר הנילוס הגדול במצרים. פתאום, המים מתחילים להתייבש, הדייגים עצובים, והאנשים במצרים מתחילים להתווכח ולריב זה עם זה. הכל נראה מבולבל ומפחיד, והחכמים של מצרים לא יודעים מה לעשות! אבל אל תדאגו, כי לסיפור הזה יש סוף מפתיע ומתוק. אלוהים מחליט לעזור למצרים להשתנות. הוא מראה להם דרך חדשה של אמת ושלום. לאט לאט, המצרים מפסיקים לריב, לומדים להכיר את אלוהים, ואפילו בונים לו מזבח מיוחד. והכי יפה? הם הופכים לחברים הכי טובים של עם ישראל ושל ארץ אשור השכנה! במקום מלחמות, כולם שרים יחד וחוגגים את השלום החדש. מה יקרה כשכל העמים האלה יעבדו יחד? בפרק הבא נגלה הרפתקה חדשה!
אלוהים מברך את כל העמים – גם את אלה שהיו פעם אויבים – ואומר שכולם הילדים האהובים שלו.
הידעתם שבמצרים העתיקה נהר הנילוס היה מקור החיים הכי חשוב? כשהוא התייבש, כל המדינה נעצרה – ממש כמו להישאר בלי מים בברז ובלי חשמל בבית בבת אחת!
איך מצרים תסתדר עם השכנים החדשים שלה? בפרק הבא נראה מה קורה כשמדינות שלמות משנות את דרכן!
ישעיהו יט: המהפך המטורף של האויב המושבע
פרק יט בספר ישעיהו לוקח אותנו למצרים, המעצמה הגדולה והאויבת ההיסטורית של עם ישראל. הנביא מתאר בהתחלה תרחיש קשה: מצרים נכנסת למשבר עמוק. יש שם מלחמת אזרחים קשה, המנהיגים והיועצים המלכותיים מאבדים את הראש, ונהר הנילוס – עורק החיים הכלכלי של המדינה – מתייבש לחלוטין, מה שמביא לקריסה של הדייגים ותעשיית הבגדים. המצרים מנסים לפנות לקוסמים ואלילים, אך ללא הועיל. אולם, דווקא מתוך השפל הנורא הזה, קורה מהפך בלתי יאומן. מצרים מתחילה להכיר בכוחו של אלוהי ישראל. הם מקימים לו מזבח, מתפללים אליו ומקבלים ריפוי. בסוף הפרק, ישעיהו מציג חזון מדהים של שלום אזורי: כביש מהיר מחבר בין מצרים, אשור וישראל, ושלושת העמים משתפים פעולה והופכים לברכה אחת גדולה לעולם כולו.
הפסוק הזה מראה שאפילו האויבים הכי גדולים יכולים להפוך לחברים הכי טובים, ושאלוהים אוהב ורוצה בטובת כולם במידה שווה.
כשאתה נמצא במשבר או בריב קשה עם מישהו, אל תניח שהמצב יישאר ככה לתמיד. לפעמים דווקא רגעי השפל הכי גדולים הם ההזדמנות הכי טובה לעשות 'אתחול מחדש' ליחסים ולבנות משהו טוב בהרבה.
זה כמו ששתי קבוצות בבית הספר ששונאות זו את זו ומנהלות מלחמות קשות ברשתות החברתיות, מבינות פתאום שהריב הזה הורס לכולן את החיים, ומחליטות להקים פרויקט משותף שהופך אותן לחברות הכי טובות.
מצרים על הקצה: מחורבן כלכלי לשותפות היסטורית
הפרק נפתח בתיאור דרמטי של קריסת מצרים, המעצמה השכנה והחזקה. ישעיהו מתאר כיצד אלוהים מגיע למצרים על ענן קל, ומאותו רגע הכל מתחיל להתפרק: החברה המצרית נקלעת למלחמת אזרחים קשה שבה איש נלחם באחיו, והמנהיגות הפוליטית מאבדת את הצפון לחלוטין. כדי להחמיר את המצב, אסון טבע מכה במדינה – נהר הנילוס מתייבש, וכל הכלכלה המבוססת על דיג וטקסטיל קורסת. החכמים המצרים, שהיו מפורסמים בכל העולם העתיק, מתגלים כחסרי אונים וטיפשים. אך הסיפור לא נעצר שם. בחצי השני של הפרק חל מהפך דרמטי: מתוך המשבר והכאב, המצרים עוברים שינוי פנימי עמוק. הם זונחים את האלילים, פונים לאלוהי ישראל, ומקימים לו מזבח בלב ארצם. הפרק מסתיים בחזון שלום מדהים שבו מצרים, אשור וישראל – שלוש האויבות המושבעות של המזרח התיכון הקדום – הופכות לשותפות שוות ערך שזוכות לברכת אלוהים משותפת.
פסוק זה חותם את נבואת מצרים באחת מנקודות השיא הנועזות והאוניברסליות ביותר במקרא. הנביא ישעיהו מנפץ את התפיסה הבלעדית של בחירת ישראל, ומציג חזון שבו שתי האויבות ההיסטוריות הגדולות ביותר של ישראל – מצרים ואשור – זוכות למעמד רוחני שווה בפני אלוהים. הכינויים 'עמי' ו'מעשה ידיי', שיועדו תמיד לישראל, מוענקים כאן לאומות העולם, ומבשרים על עידן של פיוס קוסמי ושלום עולמי.
להעמקה בסיפור⌄
בואו נצלול לרגע לתוך המציאות הגיאופוליטית של ימי ישעיהו. מצרים ואשור היו שתי מעצמות-על שביניהן נמחצה ממלכת יהודה הקטנה. מצרים ייצגה את התרבות העתיקה, הגאווה והחכמה, אך גם את השעבוד ההיסטורי של בני ישראל. ישעיהו פותח את הנבואה שלו בניפוץ מוחלט של האשליה המצרית. הוא מתאר קריסה רב-מערכתית: חברתית (מלחמת אזרחים), פוליטית (יועצים טיפשים ומנהיגות מבולבלת שמדמה שיכור המועד בקיאו), ואקולוגית (יובש הנילוס). עבור השומע ביהודה, תיאור כזה של נפילת האויב הגדול יכול היה להישמע כמו סיבה למסיבה. אבל ישעיהו מפתיע לחלוטין ומסרב להישאר במשבצת של שמחה לאיד. הוא לוקח את העלילה למקום בלתי צפוי. המכות שמצרים חוטפת אינן מכות של השמדה, אלא מכות של ריפוי וחינוך. ישעיהו משתמש בביטוי העוצמתי 'נגף ורפוא' – אלוהים מכה כדי לרפא. כשהמצרים מגיעים לתחתית, הם מבינים שהחכמה והאלילים שלהם לא יעזרו, והם פונים לאלוהי ישראל. הם מתחילים לדבר את שפת כנען (עברית) ומקימים מזבח לה'. השיא האמיתי של הפרק מגיע בסופו, בחזון המסילה. מסילה היא כביש מהיר בעולם העתיק, ששימש בדרך כלל למעבר של צבאות כובשים. ישעיהו הופך את הדימוי הזה: המסילה הופכת לגשר של שלום ומסחר בין מצרים לאשור. ישראל, המדינה הקטנה שהייתה תמיד קורבן של המלחמות ביניהן, הופכת לגורם המקשר – 'שלישייה' להן. החזון הזה הוא מהפכני מפני שהוא מציע תפיסה דתית קוסמופוליטית ופתוחה, שבה אלוהים אינו שייך רק לעם אחד, אלא מאמץ את כל העמים כבניו. אם תחשבו על זה, יש כאן מסר פסיכולוגי מדהים לחיים שלנו. לפעמים אנחנו בטוחים שאנשים מסוימים לעולם לא ישתנו, או שסכסוכים מסוימים הם נצחיים ואין להם פתרון. ישעיהו מראה לנו שדווקא כשהמערכות הישנות והנוקשות קורסות, נפתח פתח לשינוי תודעתי עמוק. הקושי והמשבר הופכים להזדמנות לבניית זהות חדשה, פתוחה ומפויסת יותר. זהו שיעור עמוק על היכולת של אויבים מרים להשתנות, ועל כך שמשברים קשים יכולים לפתוח פתח לעתיד חדש לחלוטין שאיש לא דמיין קודם לכן.
אם היית צריך לבנות 'מסילה' של שלום בינך לבין מישהו שאתה מסוכסך איתו כרגע, מה היה הצעד הראשון שהיית עושה כדי להתחיל לסלול אותה?
ישעיהו יט: חזון המסילה האוניברסלי והמהפך של מצרים
פרק יט בספר ישעיהו מציג נבואה דרמטית ויוצאת דופן על מצרים, המעצמה השכנה מדרום. הפרק נפתח בתיאור קריסתה המוחלטת של מצרים: אלוהים מגיע על ענן קל ומביא עמו זעזוע עמוק. החברה המצרית נקלעת למלחמת אזרחים קשה, המנהיגות הפוליטית והיועצים המלכותיים מאבדים את חכמתם המפורסמת, ונהר הנילוס – עורק החיים הכלכלי והחקלאי של המדינה – מתייבש לחלוטין. המשבר הכלכלי והחברתי מותיר את מצרים חסרת אונים ומפוחדת. אולם, במחצית השנייה של הפרק חל מהפך תיאולוגי והיסטורי מדהים: מתוך השבר והמכות, המצרים פונים אל אלוהי ישראל, מקימים לו מזבח בתוך ארצם ולומדים לעבוד אותו. השיא של הנבואה הוא חזון שלום קוסמי, שבו נסללת מסילה גיאוגרפית ורוחנית בין מצרים, אשור וישראל. שלוש המדינות, שהיו אויבות היסטוריות מרות, הופכות לשותפות שוות ערך הזוכות לברכה אלוהית משותפת, כאשר אלוהים מכנה את מצרים 'עמי' ואת אשור 'מעשה ידיי'.
פסוק זה חותם את נבואת מצרים באחת מנקודות השיא הנועזות והאוניברסליות ביותר במקרא. הנביא ישעיהו מנפץ את התפיסה הבלעדית של בחירת ישראל, ומציג חזון שבו שתי האויבות ההיסטוריות הגדולות ביותר של ישראל – מצרים ואשור – זוכות למעמד רוחני שווה בפני אלוהים. הכינויים 'עמי' ו'מעשה ידיי', שיועדו תמיד לישראל, מוענקים כאן לאומות העולם, ומבשרים על עידן של פיוס קוסמי ושלום עולמי.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק יט בספר ישעיהו הוא אחת היצירות המרתקות והמורכבות ביותר בספרות הנבואה, המציגה מבנה ספרותי דו-חלקי מובהק: החלק הראשון (פסוקים א-טו) מתאר את הפורענות הלאומית, והחלק השני (פסוקים טז-כה) מתאר את התיקון והגאולה האוניברסלית. החלק הראשון פותח ב'משא מצרים' ומציג תמונה של קריסה טוטאלית. ישעיהו משתמש בלשון ציורית עשירה כדי לתאר את פירוק היסודות של התרבות המצרית. ראשית, קורסת המערכת החברתית-פוליטית: 'וסכסכתי מצרים במצרים ונלחמו איש באחיו'. מלחמת האזרחים הזו מלווה באובדן מוחלט של כושר ההנהגה והעצה ('ונבקה רוח מצרים בקרבו ועצתו אבלע'). ישעיהו לועג לחכמי צוען ויועצי פרעה, שהיו ידועים בחכמתם בעולם העתיק, ומציג אותם כמי שאיבדו את דרכם בהשפעת 'רוח עיוועים' – רוח של בלבול וטשטוש, המדמה את מצרים לשיכור המועד בקיאו. שנית, קורסת המערכת האקולוגית והכלכלית: הנילוס, שנחשב לאל במצרים ומקור החיים הבלעדי שלה, מתייבש. יובש הנילוס מוביל להשבתת ענפי הדיג והטקסטיל (עובדי הפשתן והאורגים), ומותיר את המוני העם באבל ובחוסר כל. המצרים פונים אל האלילים, האובות והידעונים, אך מגלים כי אלוהי השקר שלהם נאלמו דום מול כוחו של אלוהי ישראל הרוכב על ענן קל. אולם, המפנה הדרמטי מתרחש בפסוק טז, עם המעבר לביטוי המנחה 'ביום ההוא', החוזר חמש פעמים ומסמן את המעבר לעתיד לבוא. ישעיהו אינו מסתפק בשמחה לאיד על מפלת האויב. הוא מציג תפיסה תיאולוגית מהפכנית שלפיה הייסורים והמכות אינם עונש נקמני, אלא כלי חינוכי שנועד להביא לטרנספורמציה רוחנית: 'ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא ושבו עד ה' ונעתר להם ורפאם'. המשבר מנפץ את האשליה העצמית של מצרים ומאלץ אותה לחפש משמעות מעבר לחכמתה ולנילוס שלה. חמש ערים במצרים מתחילות לדבר את שפת כנען, ומזבח לה' מוקם בלב הארץ כעדות לברית החדשה. המהפך מגיע לשיאו בחזון שלום אזורי חסר תקדים. ישעיהו מתאר מסילה – עורק תחבורה וקשר – המחברת בין מצרים לאשור, שתי האימפריות שנלחמו זו בזו ללא הרף על השליטה במזרח התיכון. ישראל, המדינה הקטנה ששכנה ביניהן וסבלה מנחת זרוען, הופכת ל'שלישייה' המקשרת ביניהן ומביאה ברכה לעולם. הברכה החותמת את הפרק שוברת את הבלעדיות של ברית ישראל עם אלוהים: 'ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל'. אלוהים מאמץ את האויבות לשעבר ומעניק להן את תוארי הכבוד שהיו שמורים לישראל בלבד. זהו חזון קוסמופוליטי נועז המציע אלטרנטיבה של שלום, פיוס ואחווה אנושית המבוססת על הכרה רוחנית משותפת, ומלמד כי אין סכסוך היסטורי שהוא חסר תקנה.
- הכרה בצורך בשינוי מתוך משברכאשר אנו חווים משבר אישי או מקצועי עמוק – קריסה של פרויקט, פיטורין או פרידה – הנטייה הראשונית היא להיאחז בפתרונות ישנים או להאשים את הסביבה. הפרק מציע להשתמש בנקודת השבר הזו כדי לבצע הערכה מחדש עמוקה, להודות בחוסר האונים של הכלים הישנים שלנו, ולפתוח פתח לשינוי תפיסתי ורוחני אמיתי.
- סלילת מסילות של פיוסבמערכות יחסים ארוכות טווח, קל להתבצר בעמדות של איבה וחשדנות הדדית. חזון המסילה של ישעיהו מלמד אותנו ליצור ערוצי תקשורת וחיבור (מסילה) גם עם מי שנתפסים כאויבים המרים ביותר שלנו. הצעד הקטן יכול להיות פנייה יזומה לשיחה נטולת האשמות, מתוך הבנה ששלום ושיתוף פעולה משרתים את שני הצדדים טוב יותר ממלחמה מתמדת.
- הרחבת גבולות האמפתיה והשייכותהיכולת של ישעיהו לראות במצרים ובאשור – המשעבדים והמחריבים של עמו – שותפים שווים לברכה, דורשת גדלות נפש יוצאת דופן. בחיי היומיום, אנו נדרשים להרחיב את מעגל השייכות שלנו מעבר לקבוצה המצומצמת שלנו (משפחה, מגזר, דעה פוליטית) ולהכיר בערכם ובאנושיותם של אלו השונים מאיתנו, מתוך הבנה שכולנו חלק ממרקם אנושי אחד.
המתח בין לאומיות ייחודית לאוניברסליות דתית: כיצד ניתן ליישב את בחירת עם ישראל כ'עם סגולה' עם החזון הנועז של ישעיהו שבו מצרים ואשור זוכות למעמד רוחני וברכה שווים לחלוטין בפני אלוהים?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
מַשָּׂא מִצְרָיִם הִנֵּה יְהוָה רֹכֵב עַל־עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ׃
וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם וְנִלְחֲמוּ אִישׁ־בְּאָחִיו וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ עִיר בְּעִיר מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה׃
וְנָבְקָה רוּחַ־מִצְרַיִם בְּקִרְבּוֹ וַעֲצָתוֹ אֲבַלֵּעַ וְדָרְשׁוּ אֶל־הָאֱלִילִים וְאֶל־הָאִטִּים וְאֶל־הָאֹבוֹת וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִים׃
וְסִכַּרְתִּי אֶת־מִצְרַיִם בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל־בָּם נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת׃
וְנִשְּׁתוּ־מַיִם מֵהַיָּם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ׃
וְהֶאֶזְנִיחוּ נְהָרוֹת דָּלֲלוּ וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ׃
עָרוֹת עַל־יְאוֹר עַל־פִּי יְאוֹר וְכֹל מִזְרַע יְאוֹר יִיבַשׁ נִדַּף וְאֵינֶנּוּ׃
וְאָנוּ הַדַּיָּגִים וְאָבְלוּ כָּל־מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת עַל־פְּנֵי־מַיִם אֻמְלָלוּ׃
וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים שְׂרִיקוֹת וְאֹרְגִים חוֹרָי׃
וְהָיוּ שָׁתֹתֶיהָ מְדֻכָּאִים כָּל־עֹשֵׂי שֶׂכֶר אַגְמֵי־נָפֶשׁ׃
אַךְ־אֱוִלִים שָׂרֵי צֹעַן חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה עֵצָה נִבְעָרָה אֵיךְ תֹּאמְרוּ אֶל־פַּרְעֹה בֶּן־חֲכָמִים אֲנִי בֶּן־מַלְכֵי־קֶדֶם׃
אַיָּם אֵפוֹא חֲכָמֶיךָ וְיַגִּידוּ נָא לָךְ וְיֵדְעוּ מַה־יָּעַץ יְהוָה צְבָאוֹת עַל־מִצְרָיִם׃
נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן נִשְּׁאוּ שָׂרֵי נֹף הִתְעוּ אֶת־מִצְרַיִם פִּנַּת שְׁבָטֶיהָ׃
יְהוָה מָסַךְ בְּקִרְבָּהּ רוּחַ עִוְעִים וְהִתְעוּ אֶת־מִצְרַיִם בְּכָל־מַעֲשֵׂהוּ כְּהִתָּעוֹת שִׁכּוֹר בְּקִיאוֹ׃
וְלֹא־יִהְיֶה לְמִצְרַיִם מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה רֹאשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן׃
בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִצְרַיִם כַּנָּשִׁים וְחָרַד וּפָחַד מִפְּנֵי תְּנוּפַת יַד־יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר־הוּא מֵנִיף עָלָיו׃
וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם לְחָגָּא כֹּל אֲשֶׁר יַזְכִּיר אֹתָהּ אֵלָיו יִפְחָד מִפְּנֵי עֲצַת יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר־הוּא יוֹעֵץ עָלָיו׃
בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן וְנִשְׁבָּעוֹת לַיהוָה צְבָאוֹת עִיר הַהֶרֶס יֵאָמֵר לְאֶחָת׃
בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַיהוָה בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם וּמַצֵּבָה אֵצֶל־גְּבוּלָהּ לַיהוָה׃
וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַיהוָה צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּי־יִצְעֲקוּ אֶל־יְהוָה מִפְּנֵי לֹחֲצִים וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִּילָם׃
וְנוֹדַע יְהוָה לְמִצְרַיִם וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת־יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וְעָבְדוּ זֶבַח וּמִנְחָה וְנָדְרוּ־נֵדֶר לַיהוָה וְשִׁלֵּמוּ׃
וְנָגַף יְהוָה אֶת־מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא וְשָׁבוּ עַד־יְהוָה וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם׃
בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְסִלָּה מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה וּבָא־אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם וּמִצְרַיִם בְּאַשּׁוּר וְעָבְדוּ מִצְרַיִם אֶת־אַשּׁוּר׃
בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃
אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל׃