תנ״ך יקר פתח באפליקציה

יחזקאל · פרק מ״ח

יחזקאל מ"ח: גיאוגרפיה של קדושה וצדק חברתי

👑

סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף וְשֵׁם־הָעִיר מִיּוֹם יְהוָה שָׁמָּה׃

פסוק לה
התאמת תוכן לפי גיל

העיר שבה כולם מרגישים בבית

לפני המון שנים, נביא חכם בשם יחזקאל חלם חלום מופלא על העתיד. בחלומו, הוא ראה את הארץ כולה מסודרת ומאורגנת כמו פאזל צבעוני ומושלם. כל אחת ממשפחות העם, שנקראות שבטים, קיבלה רצועת אדמה יפה משלה – מקום בטוח לגור בו, לשתול עצים ולשחק. אף אחד לא נשאר בחוץ, ולכולם היה מקום שווה והוגן. באמצע הארץ עמד בית המקדש השקט, ומסביבו עיר מיוחדת במינה. לעיר הזו היו שנים-עשר שערים יפים, שלושה בכל צד, וכל שער נקרא על שם אחד השבטים, כדי שכל אדם שיגיע ידע מיד שיש לו שער מיוחד משלו והוא תמיד רצוי. והדבר הכי יפה בחלום היה השם של העיר: 'ה' שמה', שפירושו שאלוהים נמצא שם תמיד, שומר עלינו וממלא את הלב באור, שלווה ואהבה גדולה.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מלמד אותנו שהמטרה של כל הסדר והחוקים היא ליצור מקום שבו השכינה והאהבה יכולות לשכון בבטחה.

טיפ להורים

הפרק עוסק בחלוקה הוגנת ובסדר שיוצר ביטחון ושייכות. דרך הסיפור, אפשר לשוחח עם הילד על החשיבות שלכל אחד בבית או בגן יהיה את המקום המיוחד שלו, ואיך חלוקה הוגנת של משאבים (כמו צעצועים או תשומת לב) מונעת מריבות ומשרה שלום. זהו כלי מצוין לחיזוק תחושת השייכות והביטחון העצמי של הילד בתוך המשפחה.

שאלות לשיחה עם הילד
  • אם היית יכול לעצב שער מיוחד לחדר שלך, אילו ציורים או צבעים היית שם עליו?
  • איך לדעתך מרגיש מישהו שמגיע לעיר ורואה שער שקוראים לו בשם שלו?
  • מה עוזר לך להרגיש בטוח ורגוע בבית שלנו לפני שאתה נרדם?

העיר המיוחדת שקיבלה את השם הכי יפה בעולם

דמיינו שאתם עומדים על גבעה גבוהה ומביטים על מפה ענקית וצבעונית. הנביא יחזקאל קיבל במתנה חלום מופלא מאלוהים, שבו הוא רואה איך ארץ ישראל כולה מתחלקת מחדש בצורה הכי מסודרת והוגנת שיש! כל אחת ממשפחות העם, שנקראות שבטים, מקבלת רצועת אדמה יפה משלה, מהים ועד המדבר. אף אחד לא נשאר בחוץ, ולכולם יש מקום בטוח. ובאמצע הארץ? שם נמצא המקום הכי מיוחד: בית המקדש השקט והקדוש, ומסביבו עיר גדולה ויפהפייה. לעיר הזו יש שנים-עשר שערים, שער לכל שבט, כדי שכולם ירגישו תמיד רצויים ושייכים. והכי מרגש הוא השם החדש של העיר: 'ה' שמה' – שפירושו שאלוהים נמצא שם איתנו תמיד, מחבק ושומר עלינו בכל רגע ורגע.

מה הפסוק אומר?

הפסוק אומר שבסוף הכל יהיה כל כך טוב, שאלוהים תמיד יהיה קרוב אלינו וישמור עלינו בתוך העיר החדשה והיפה.

הידעת?

לעיר החדשה בחלום יש בדיוק 12 שערים, שלושה בכל כיוון, וכל שער נקרא על שם אחד משבטי ישראל כדי שכולם ירגישו בבית!

מה יקרה בפרק הבא?

החלום המופלא של יחזקאל מסתיים כאן, אבל מה יקרה כשהעם יחזור מהגלות ויתחיל לבנות את הכל מחדש? את זה נגלה בספרים הבאים!

לעשות סדר בבלאגן: המפה החדשה של יחזקאל

בפרק האחרון של הספר, הנביא יחזקאל מציג חזון אדריכלי וגיאוגרפי מדהים שמטרתו לעשות סדר מוחלט בארץ ישראל אחרי שנים של חורבן וגלות בבבל. הוא מתאר חלוקה גיאומטרית מדויקת של הארץ לרצועות רוחב שוות עבור שנים-עשר שבטי ישראל, מצפון ועד דרום. במרכז הארץ מוקצה שטח מיוחד המכונה 'תרומה', המיועד למקדש, לכוהנים, ללויים ולנשיא המנהיג. העיר המרכזית מעוצבת כריבוע מושלם עם שנים-עשר שערים, שלושה לכל רוח שמיים, הנושאים את שמות השבטים. הפרק נחתם בהצהרה דרמטית: שמה של העיר יהיה 'יהוה שמה', כלומר ה' נמצא שם. החזון הזה מעניק תקווה עצומה לעם המפוזר ומבטיח להם עתיד של שוויון, סדר וקרבה לאלוהים.

מה הפסוק אומר?

השם החדש של העיר מזכיר לנו שהדבר הכי 중요 הוא לא רק המבנים היפים, אלא ההרגשה שאלוהים נמצא איתנו ביומיום.

Life Hack

כמו שהחלוקה המסודרת של יחזקאל נתנה לכל שבט את המקום שלו ומנעה מריבות, כך הגדרת גבולות ברורים בחדר שלכם או בחלוקת משימות עם חברים יכולה למנוע המון ויכוחים מיותרים.

מקבילה מודרנית

חלוקת השטחים השווה והשערים הפתוחים לכולם הם כמו פלטפורמה חברתית חדשה שבה לכל משתמש יש פרופיל שווה ערך, ואין קבוצה אחת ששולטת על האחרות או חוסמת אותן.

האוטופיה המושלמת: כשסדר וצדק נפגשים

הפרק החותם את ספר יחזקאל מציג תוכנית מתאר עתידית ומרהיבה לארץ ישראל, שנכתבה בזמן שהעם שהה בגלות בבל לאחר חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון. יחזקאל משרטט מפה גיאוגרפית חדשה לחלוטין, המבוססת על עקרונות של שוויון, סדר וצדק חברתי. הארץ כולה מחולקת מחדש לרצועות מקבילות ממזרח למערב, כאשר כל אחד משנים-עשר שבטי ישראל מקבל נחלה שווה בגודלה ובאיכותה, ללא קשר לכוחו או למעמדו ההיסטורי. במרכז המפה ממוקם אזור קדוש מיוחד המיועד לבית המקדש החדש, לכהנים וללויים, וכן שטח המיועד לעיר הבירה ולנשיא המנהיג את העם. העיר עצמה בנויה כריבוע מושלם בעל שנים-עשר שערים, המייצגים את כל שבטי ישראל ומבטיחים שכולם יהיו חלק בלתי נפרד מהמרכז הלאומי והרוחני של האומה. שיאו של הפרק, והספר כולו, הוא בהענקת השם החדש והנצחי לעיר: 'יהוה שמה' – הכרזה עוצמתית על כך שאלוהים חוזר לשכון בקרב עמו באופן קבוע ובלתי מעורער, ומסיים את תקופת הגלות והסתר הפנים.

מה הפסוק אומר?

הפסוק החותם את ספר יחזקאל מעניק לעיר העתידית את שמה החדש והנצחי: "יהוה שמה" (ה' נמצא שם). זהו לב החזון כולו. לאחר חורבן בית המקדש הראשון והסתלקות השכינה בגלל חטאי העם, הנביא מבשר על עידן חדש של נוכחות אלוהית קבועה ובלתי אמצעית בקרב בני האדם. השם מסמל את שיקום הברית ואת הפיכת המרחב האנושי למשכן של קדושה ושלום.

להעמקה בסיפור

אם תחשבו על זה, יחזקאל לא סתם מחלק פה קרקעות כמו פקיד במשרד השיכון. הוא מנסה לפתור את הבעיות העמוקות ביותר שהובילו להתפרקות של החברה הישראלית ולחורבן המקדש והארץ שנים רבות קודם לכן. לפני הגלות, המציאות הייתה מלאה בסכסוכים פנימיים, קנאה בין השבטים, פערים כלכליים עצומים ומנהיגים מושחתים שניצלו את כוחם כדי לקחת אדמות מהאזרחים הפשוטים. בחזון החדש שלו, יחזקאל מוחק את העבר ומעצב מציאות חדשה לחלוטין, שבה הסדר הפיזי משקף צדק מוסרי עמוק. במפה החדשה, הארץ מחולקת לרצועות רוחב שוות לחלוטין, ממזרח למערב. כל שבט מקבל נחלה אחידה, מה שמבטל לחלוטין את התחרות ההיסטורית על שטחים פוריים יותר או גדולים יותר. המקדש, שהיה פעם בנחלת שבטים ספציפיים, ממוקם כעת בלב הארץ, בשטח מיוחד שנקרא 'תרומה'. הוא שייך לכולם ואינו שייך לאף אחד באופן בלעדי. אפילו הכהנים והלויים, שמשרתים בקודש, מקבלים שטחים מוגדרים כדי להבטיח את קיומם ללא תלות בחסדים של אחרים. דבר מעניין נוסף הוא מעמדו של המנהיג, המכונה כאן 'הנשיא'. כדי למנוע את השחיתות השלטונית של מלכי העבר, הנשיא מקבל נחלות משני צידי השטח הקדוש. הגבולות שלו ברורים ומוגדרים, מה שמונע ממנו את האפשרות להשתלט על נחלות העם. זוהי מערכת מתוחכמת של איזונים ובלמים, המבטיחה שלטון הוגן ויציב. במרכז הדרום של השטח הקדוש שוכנת העיר החדשה. היא בנויה כריבוע מושלם של ארבעת אלפים וחמש מאות אמות לכל כיוון, וסביבה מגרש פתוח. לעיר יש שנים-עשר שערים – שלושה בכל אחת מארבע רוחות השמיים – וכל שער נושא את שמו של אחד משבטי ישראל. המבנה הזה משדר פתיחות, אחדות והכללה: לא משנה מאיזה כיוון אתה מגיע או לאיזה שבט אתה משתייך, יש לך שער משלך בעיר הבירה. אתה תמיד רצוי ותמיד שייך. החזון כולו מגיע לשיאו הדרמטי במילים האחרונות של הספר: 'ושם העיר מיום, ה' שמה'. יחזקאל מבין שהמטרה הסופית של כל התוכנית האדריכלית והחברתית הזו היא לא סתם ליצור עיר יפה או יעילה, אלא ליצור מקום שראוי לנוכחות האלוהית. השם החדש מבטיח שאלוהים לא יעזוב עוד את עמו, ושהקדושה והצדק יהיו חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלהם. עבורנו היום, החזון של יחזקאל מזמין אותנו לחשוב על הדרך שבה אנחנו מעצבים את החברה שלנו, את חלוקת המשאבים ואת הכללים המשותפים, מתוך הבנה שסדר וצדק חיצוניים הם הבסיס לשלווה ולקדושה פנימית.

שאלה למחשבה

אם היית צריך לעצב מחדש את חלוקת התפקידים או המשאבים בכיתה שלך כדי שכולם ירגישו שווים לחלוטין, איך היית עושה את זה ואיזה קשיים היו עולים?

יחזקאל מ"ח: גיאוגרפיה של קדושה וצדק חברתי

פרק מ"ח, החותם את ספר יחזקאל, מציג את חזון חלוקת הארץ העתידית לאחר השיבה מגלות בבל, ומספק תוכנית מתאר מפורטת המשלבת בין גיאוגרפיה, פוליטיקה וקדושה. הנביא מתאר מפה חדשה וסימטרית לחלוטין, המבוססת על חלוקת הארץ לרצועות רוחב מקבילות ממזרח למערב עבור שנים-עשר שבטי ישראל, מצפון לדרום. במרכז הארץ מוקצה שטח מיוחד ורחב ידיים המכונה 'תרומת הקודש'. שטח זה מיועד לבית המקדש החדש, למגורי הכהנים בני צדוק ששמרו על נאמנותם, למגורי הלויים, ולנחלת הנשיא המנהיג את העם. מדרום לשטח הקדוש שוכנת העיר החדשה, הבנויה כריבוע מושלם בעל מידות מדויקות, וסביבה מגרש פתוח לרווחת התושבים. לעיר יש שנים-עשר שערים, שלושה בכל רוח שמיים, הקרויים על שם כל שבטי ישראל ללא יוצא מן הכלל, דבר המסמל אחדות לאומית מלאה והכללה של כל חלקי העם במרכז הרוחני והפוליטי. הפרק והספר כולו מגיעים לשיאם הדרמטי בהכרזה על שמה החדש והנצחי של העיר: 'יהוה שמה' (ה' נמצא שם), המבשר על שיקום הברית ועל נוכחות אלוהית קבועה, מוחשית ובלתי מעורערת בקרב העם בארצו המשוקמת והמתוקנת.

מה הפסוק אומר?

הפסוק החותם את ספר יחזקאל מעניק לעיר העתידית את שמה החדש והנצחי: "יהוה שמה" (ה' נמצא שם). זהו לב החזון כולו. לאחר חורבן בית המקדש הראשון והסתלקות השכינה בגלל חטאי העם, הנביא מבשר על עידן חדש של נוכחות אלוהית קבועה ובלתי אמצעית בקרב בני האדם. השם מסמל את שיקום הברית ואת הפיכת המרחב האנושי למשכן של קדושה ושלום.

הדרש — קריאה לעומק

פרק מ"ח מהווה את נקודת השיא הארכיטקטונית, החברתית והתיאולוגית של חזון הגאולה של יחזקאל, המשתרע על פני פרקים מ'-מ"ח. לאחר חורבן בית המקדש הראשון וגלות בבל, יחזקאל אינו מסתפק בנחמה רוחנית מופשטת, אלא מציע תוכנית קונקרטית, כמעט אוטופית, לשיקום פיזי ומוסרי של החברה הישראלית. מבחינה ספרותית ומבנית, הפרק מתאפיין בחזרתיות מדויקת ובשימוש במידות גיאומטריות נוקשות, היוצרות תחושה של סדר אלוהי מוחלט המנוגד לכאוס של החורבן והגלות. החלוקה הגיאוגרפית החדשה של הארץ לשבטים מייצגת תיקון עמוק לעוולות העבר. יחזקאל מחלק את הארץ לרצועות רוחב שוות לחלוטין, הנמתחות ממזרח למערב. חלוקה שוויונית זו מבטלת את ההבדלים ההיסטוריים בגודל הנחלות ובאיכותן, ובכך מונעת קנאה ומאבקי כוח בין השבטים. המילה 'אחד' החוזרת בסוף תיאור נחלתו של כל שבט מדגישה את האחידות והשוויון המוחלט ביניהם. בלב הארץ ממוקמת 'תרומת הקודש' – שטח ריבועי ענק המוקדש לה'. מיקום זה מעביר מסר תיאולוגי ופוליטי מרכזי: הקדושה אינה נמצאת בשולי החיים, אלא מהווה את ציפורן הנשמה והמרכז הגיאומטרי של הקיום הלאומי. שטח זה מחולק באופן פנימי לכהנים בני צדוק, ששמרו על נאמנותם לה' בעוד אחרים תעו, וללויים. הבחירה המפורשת בבני צדוק מדגישה את עקרון הגמול והנאמנות המוסרית כתנאי לנגישות אל הקודש. דמותו של 'הנשיא' (המנהיג הפוליטי) זוכה אף היא להגדרה מחדש בפרק. בניגוד למלכי העבר שנטו לנשל את נתיניהם מאדמותיהם, לנשיא מוקצה שטח מוגדר משני צידי תרומת הקודש. גבולות אלו מונעים ממנו להתרחב על חשבון העם, ובכך יוצרים מערכת של איזונים ובלמים המגנה על זכויות הקניין של האזרחים. מדרום לשטח המקדש שוכנת העיר החדשה. המבנה הריבועי המושלם שלה ושנים-עשר שעריה – שלושה לכל רוח שמיים, הנושאים את שמות כל השבטים – מסמלים אחדות והכללה. יחזקאל מדגיש כי העיר שייכת לכל שבטי ישראל, וכי הגישה אליה חופשית ושוויונית לכל. אין עוד שבט מועדף או מודר. הפרק, והספר כולו, מגיעים לשיא תיאולוגי מרהיב בפסוק האחרון: 'ושם העיר מיום יהוה שמה'. שם זה אינו רק תיאור מקום, אלא הצהרה קיומית עמוקה. חורבן המקדש הראשון נתפס בספר יחזקאל כתוצאה של הסתלקות כבוד ה' מהעיר בשל חטאיה. כעת, לאחר תהליך של טיהור, תיקון חברתי וארגון מחדש של המרחב על פי עקרונות של צדק וקדושה, ה' חוזר לשכון בקרב עמו באופן תמידי ונצחי. העיר החדשה הופכת למרחב שבו האנושי והאלוהי נפגשים בהרמוניה מושלמת, ומסמנת את המעבר מעידן של גלות והסתר פנים לעידן של נוכחות אלוהית גלויה וקבועה.

לקחים לחיים
  • מבנה ארגוני הוגן כמונע קונפליקטיםבניהול צוותים או ארגונים, מתחים רבים נוצרים בשל חלוקת משאבים לא שקופה או חוסר שוויון בהגדרת תפקידים. כמו שיחזקאל יצר רצועות שטח שוות כדי למנוע קנאה שבטית, מנהיג מודרני צריך לשאוף לשקיפות ולחלוקה הוגנת של סמכויות ותגמולים כדי לבנות אמון ויציבות בתוך הארגון.
  • הצבת גבולות למנהיגות וכוחבכל מערכת יחסים סמכותית – בין אם מדובר במנהל בעבודה, הורה או מנהיג ציבור – יש צורך בגבולות ברורים כדי למנוע ניצול לרעה של כוח. הקצאת השטח המוגדר לנשיא בפרק מלמדת אותנו שחוסן מוסרי דורש מאיתנו להגביל את עצמו מרצון, לכבד את המרחב של הזולת ולא לפלוש לזכויותיו.
  • הכללה ונגישות כערכי יסודעיצוב של מרחבים ציבוריים, קהילות או פלטפורמות דיגיטליות צריך להיעשות מתוך מחשבה על נגישות לכלל האוכלוסייה. שנים-עשר השערים הפונים לכל רוחות השמיים מזכירים לנו שקהילה בריאה היא כזו שמאפשרת לכל חבריה, ללא הבדל רקע או מעמד, להרגיש שייכים ובעלי גישה שווה למרכז העשייה.
היבט פילוסופי

המתח בין סדר גיאומטרי נוקשה לחופש אנושי: חזונו של יחזקאל מציג סדר מופתי, סימטרי ומדויק להפליא, שבו לכל שבט ולכל תפקיד יש מקום מוגדר מראש במרחב הגיאוגרפי והחברתי. מצד אחד, סדר זה מבטיח צדק, שוויון ומניעת כאוס. מצד שני, הוא מעלה את השאלה האם חברה מושלמת ואוטופית יכולה להכיל את הדינמיות, הגיוון והחופש האישי של בני האדם, או שמא סדר נוקשה מדי עלול לחנוק את היצירתיות וההתפתחות הטבעית של הפרט.

📖 קראו את הפרק המלא

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַשְּׁבָטִים מִקְצֵה צָפוֹנָה אֶל־יַד דֶּרֶךְ־חֶתְלֹן לְבוֹא־חֲמָת חֲצַר עֵינָן גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק צָפוֹנָה אֶל־יַד חֲמָת וְהָיוּ־לוֹ פְאַת־קָדִים הַיָּם דָּן אֶחָד׃

וְעַל גְּבוּל דָּן מִפְּאַת קָדִים עַד־פְּאַת־יָמָּה אָשֵׁר אֶחָד׃

וְעַל גְּבוּל אָשֵׁר מִפְּאַת קָדִימָה וְעַד־פְּאַת־יָמָּה נַפְתָּלִי אֶחָד׃

וְעַל גְּבוּל נַפְתָּלִי מִפְּאַת קָדִמָה עַד־פְּאַת־יָמָּה מְנַשֶּׁה אֶחָד׃

וְעַל גְּבוּל מְנַשֶּׁה מִפְּאַת קָדִמָה עַד־פְּאַת־יָמָּה אֶפְרַיִם אֶחָד׃

וְעַל גְּבוּל אֶפְרַיִם מִפְּאַת קָדִים וְעַד־פְּאַת־יָמָּה רְאוּבֵן אֶחָד׃

וְעַל גְּבוּל רְאוּבֵן מִפְּאַת קָדִים עַד־פְּאַת־יָמָּה יְהוּדָה אֶחָד׃

וְעַל גְּבוּל יְהוּדָה מִפְּאַת קָדִים עַד־פְּאַת־יָמָּה תִּהְיֶה הַתְּרוּמָה אֲ‍שֶׁר־תָּרִימוּ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף רֹחַב וְאֹרֶךְ כְּאַחַד הַחֲלָקִים מִפְּאַת קָדִימָה עַד־פְּאַת־יָמָּה וְהָיָה הַמִּקְדָּשׁ בְּתוֹכוֹ׃

הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תָּרִימוּ לַיהוָה אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וְרֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים׃

וּלְאֵלֶּה תִּהְיֶה תְרוּמַת־הַקֹּדֶשׁ לַכֹּהֲנִים צָפוֹנָה חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וְיָמָּה רֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וְקָדִימָה רֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וְנֶגְבָּה אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וְהָיָה מִקְדַּשׁ־יְהוָה בְּתוֹכוֹ׃

לַכֹּהֲנִים הַמְקֻדָּשׁ מִבְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתִּי אֲשֶׁר לֹא־תָעוּ בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר תָּעוּ הַלְוִיִּם׃

וְהָיְתָה לָהֶם תְּרוּמִיָּה מִתְּרוּמַת הָאָרֶץ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים אֶל־גְּבוּל הַלְוִיִּם׃

וְהַלְוִיִּם לְעֻמַּת גְּבוּל הַכֹּהֲנִים חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אֹרֶךְ וְרֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כָּל־אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וְרֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים׃

וְלֹא־יִמְכְּרוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא יָמֵר וְלֹא יעבור [יַעֲבִיר] רֵאשִׁית הָאָרֶץ כִּי־קֹדֶשׁ לַיהוָה׃

וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים הַנּוֹתָר בָּרֹחַב עַל־פְּנֵי חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף חֹל־הוּא לָעִיר לְמוֹשָׁב וּלְמִגְרָשׁ וְהָיְתָה הָעִיר בתוכה [בְּתוֹכוֹ׃]

וְאֵלֶּה מִדּוֹתֶיהָ פְּאַת צָפוֹן חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים וּפְאַת־נֶגֶב חֲמֵשׁ חמש מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים וּמִפְּאַת קָדִים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים וּפְאַת־יָמָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים׃

וְהָיָה מִגְרָשׁ לָעִיר צָפוֹנָה חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם וְנֶגְבָּה חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וְקָדִימָה חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם וְיָמָּה חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם׃

וְהַנּוֹתָר בָּאֹרֶךְ לְעֻמַּת תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים קָדִימָה וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים יָמָּה וְהָיָה לְעֻמַּת תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וְהָיְתָה תבואתה [תְבוּאָתוֹ] לְלֶחֶם לְעֹבְדֵי הָעִיר׃

וְהָעֹבֵד הָעִיר יַעַבְדוּהוּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׃

כָּל־הַתְּרוּמָה חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אָלֶף רְבִיעִית תָּרִימוּ אֶת־תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ אֶל־אֲחֻזַּת הָעִיר׃

וְהַנּוֹתָר לַנָּשִׂיא מִזֶּה וּמִזֶּה לִתְרוּמַת־הַקֹּדֶשׁ וְלַאֲחֻזַּת הָעִיר אֶל־פְּנֵי חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף תְּרוּמָה עַד־גְּבוּל קָדִימָה וְיָמָּה עַל־פְּנֵי חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף עַל־גְּבוּל יָמָּה לְעֻמַּת חֲלָקִים לַנָּשִׂיא וְהָיְתָה תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וּמִקְדַּשׁ הַבַּיִת בתוכה [בְּתוֹכוֹ׃]

וּמֵאֲחֻזַּת הַלְוִיִּם וּמֵאֲחֻזַּת הָעִיר בְּתוֹךְ אֲשֶׁר לַנָּשִׂיא יִהְיֶה בֵּין גְּבוּל יְהוּדָה וּבֵין גְּבוּל בִּנְיָמִן לַנָּשִׂיא יִהְיֶה׃

וְיֶתֶר הַשְּׁבָטִים מִפְּאַת קָדִימָה עַד־פְּאַת־יָמָּה בִּנְיָמִן אֶחָד׃

וְעַל גְּבוּל בִּנְיָמִן מִפְּאַת קָדִימָה עַד־פְּאַת־יָמָּה שִׁמְעוֹן אֶחָד׃

וְעַל גְּבוּל שִׁמְעוֹן מִפְּאַת קָדִימָה עַד־פְּאַת־יָמָּה יִשָׂשכָר אֶחָד׃

וְעַל גְּבוּל יִשָׂשכָר מִפְּאַת קָדִימָה עַד־פְּאַת־יָמָּה זְבוּלֻן אֶחָד׃

וְעַל גְּבוּל זְבוּלֻן מִפְּאַת קָדִמָה עַד־פְּאַת־יָמָּה גָּד אֶחָד׃

וְעַל גְּבוּל גָּד אֶל־פְּאַת נֶגֶב תֵּימָנָה וְהָיָה גְבוּל מִתָּמָר מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ נַחֲלָה עַל־הַיָּם הַגָּדוֹל׃

זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר־תַּפִּילוּ מִנַּחֲלָה לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְאֵלֶּה מַחְלְקוֹתָם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃

וְאֵלֶּה תּוֹצְאֹת הָעִיר מִפְּאַת צָפוֹן חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים מִדָּה׃

וְשַׁעֲרֵי הָעִיר עַל־שְׁמוֹת שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁעָרִים שְׁלוֹשָׁה צָפוֹנָה שַׁעַר רְאוּבֵן אֶחָד שַׁעַר יְהוּדָה אֶחָד שַׁעַר לֵוִי אֶחָד׃

וְאֶל־פְּאַת קָדִימָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים וּשְׁעָרִים שְׁלֹשָׁה וְשַׁעַר יוֹסֵף אֶחָד שַׁעַר בִּנְיָמִן אֶחָד שַׁעַר דָּן אֶחָד׃

וּפְאַת־נֶגְבָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים מִדָּה וּשְׁעָרִים שְׁלֹשָׁה שַׁעַר שִׁמְעוֹן אֶחָד שַׁעַר יִשָּׂשכָר אֶחָד שַׁעַר זְבוּלֻן אֶחָד׃

פְּאַת־יָמָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים שַׁעֲרֵיהֶם שְׁלֹשָׁה שַׁעַר גָּד אֶחָד שַׁעַר אָשֵׁר אֶחָד שַׁעַר נַפְתָּלִי אֶחָד׃

סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף וְשֵׁם־הָעִיר מִיּוֹם יְהוָה שָׁמָּה׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←