תנ״ך יקר פתח באפליקציה

יחזקאל · פרק מ״ד

מנהיגות תחת זכוכית מגדלת: סדרי הכהונה החדשים

👑

וְהָיְתָה֩ לָהֶ֨ם לְנַחֲלָ֜ה אֲנִ֣י נַחֲלָתָ֗ם וַאֲחֻזָּה֙ לֹא־תִתְּנ֤וּ לָהֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אֲנִ֖י אֲחֻזָּתָֽם׃

פסוק כ״ח
התאמת תוכן לפי גיל

השער שנסגר והבגדים הלבנים והנקיים

הלילה נספר על חלום מיוחד שראה הנביא יחזקאל. בחלומו, הוא ראה בית מקדש יפה ושקט. בחצר המקדש עמד שער מזרחי גדול, שהיה סגור חזק-חזק. ה' הסביר ליחזקאל שהשער הזה יישאר סגור תמיד, כדי לשמור על השקט והקדושה של המקום. כדי שהמקדש יהיה נעים ומזמין, ה' בחר בכוהנים מיוחדים וטובים ממשפחת צדוק, שתמיד עזרו והיו נאמנים. כשהם נכנסו לעבוד, הם לבשו בגדי פשתן לבנים, רכים ונקיים, ולא בגדי צמר חמים, כדי שלא יזיעו ויהיה להם נעים. ה' הבטיח להם שהוא עצמו יהיה האוצר הכי גדול שלהם, והם לימדו את כולם איך לדבר בעדינות, לשמור על הניקיון בלב ולעשות מעשים טובים. עכשיו, כשהלילה יורד, המקדש השקט מזמין גם אותנו לעצום עיניים ולשקוע בשינה שלווה.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מזכיר לנו שהערך האמיתי של מנהיגים רוחניים ומחנכים אינו נמדד ברכוש חומרי, אלא בחיבור העמוק שלהם לערכים ולשליחות שלהם.

טיפ להורים

הפרק עוסק בהבחנה בין קודש לחול ובין נקי לטמא. עבור ילדים, זהו כלי נפלא לשיחה על יצירת מרחבים מיוחדים ושקטים בחיים - כמו זמן איכות משפחתי ללא מסכים, או פינה שקטה בחדר המיועדת רק להירגעות וקריאה. תוכלו להסביר לילד שכמו שבמקדש שמרו על חוקים מיוחדים כדי שיהיה נעים ושקט, כך גם בבית שלנו יש חוקים קטנים (כמו לדבר בקול נעים לפני השינה) שעוזרים לכולנו להרגיש בטוחים ואהובים.

שאלות לשיחה עם הילד
  • אם היית יכול לעצב שער סודי לחדר שלך, איך הוא היה נראה ומתי הוא היה נסגר?
  • למה לדעתך היה חשוב לכוהנים ללבוש בגדים לבנים ונקיים כשהם עזרו במקדש?
  • מהו הדבר הכי מיוחד בבית שלנו שאתה אוהב לשמור עליו נקי ומסודר?

השער הסודי והשומרים הנאמנים

דמיין שאתה עומד מול שער ענק ויפהפה, עשוי אבן חזקה, אבל הוא סגור לגמרי ואף אחד לא מורשה לפתוח אותו! הנביא יחזקאל רואה בחזונו את בית המקדש החדש, ואלוהים מסביר לו שהשער המזרחי יישאר סגור תמיד, כי דרכו נכנס כבודו של אלוהים. במקום המיוחד הזה יש חוקים ברורים כדי לשמור על הניקיון והשקט. אלוהים בוחר בכוהנים מיוחדים ממשפחת צדוק, שהיו נאמנים ועזרו תמיד, כדי שישמרו על המקדש. הם לובשים בגדי פשתן לבנים ונעימים, לא שותים מיץ ענבים לפני העבודה, ומלמדים את כל העם איך להתנהג בכבוד ובחברות. רוצה לדעת איזה עוד סודות מסתתרים בתוך החצרות של המקדש?

מה הפסוק אומר?

אלוהים אומר לכוהנים: אתם לא צריכים אדמה או בתים גדולים משלכם, כי אני המתנה והאוצר הכי גדול שלכם!

הידעת?

הכוהנים במקדש לבשו רק בגדי פשתן קלילים ולא בגדי צמר, כדי שלא יזיעו בזמן שהם עושים את העבודה החשובה שלהם!

מה יקרה בפרק הבא?

מה יקרה כשנצא מהחצר הפנימית אל העם בחוץ? בפרק הבא נגלה אילו בגדים הם היו צריכים להחליף!

חוקים חדשים, גבולות ברורים

הנביא יחזקאל מקבל סיור מודרך בחזון של בית המקדש העתידי, והפעם הדגש הוא על סדר, משמעת וגבולות. אלוהים מראה לו את השער המזרחי שחייב להישאר סגור, ומבהיר שלא כל אחד יכול להיכנס ולעשות מה שבא לו במקום הקדוש. יש חלוקת תפקידים ברורה: הלויים שטעו בעבר והובילו את העם לעבודת אלילים מקבלים תפקידי שמירה ועזרה פשוטים יותר, ואילו הכהנים בני צדוק, שנשארו נאמנים ברגעים הקשים, זוכים לשרת בתוך המקדש עצמו. הם צריכים לשמור על כללי לבוש קפדניים, להימנע מאלכוהול בזמן העבודה, ולשמש דוגמה אישית לכל העם ביושר ובמשפט.

מה הפסוק אומר?

הפסוק הזה מסביר שהדברים הכי שווים בחיים הם לא רכוש או כסף, אלא הקשר שלנו עם משהו גדול יותר ומשמעותי.

Life Hack

קבע גבולות ברורים לעצמך. זה עוזר לך לשמור על מי שאתה ולכבד את הערכים שלך, גם כשזה קשה.

מקבילה מודרנית

זה כמו לעשות פרויקט כיתתי גדול: מי שהוכיח אחריות ונאמנות מקבל להוביל את המצגת, ומי שפחות השקיע מקבל תפקיד תומך כדי ללמוד ולהשתפר לפעם הבאה.

הזכות להוביל והמחיר של האמון

בפרק מד, הנביא יחזקאל מובל בתוך חזון המקדש העתידי ומקבל שיעור קשוח באחריות ומנהיגות. אלוהים מראה לו את השער המזרחי הסגור, שמסמל את הנוכחות האלוהית הבלעדית, ואז עובר להסדיר את חלוקת הסמכויות במקדש. יש כאן הבחנה חדה בין שתי קבוצות: הלויים, שבעבר מעלו באמון והובילו את העם לעבודת אלילים, מורחקים מהשירות הישיר בקודש ומקבלים תפקידי שמירה ותמיכה טכניים בלבד. לעומתם, הכהנים בני צדוק, שהפגינו נאמנות עיוורת ועמדו בלחץ החברתי בזמן המשבר, מקבלים את הזכות לשרת בקודש הקודשים. עליהם מוטלים חוקים נוקשים של ניקיון, צניעות, זוגיות, ואיפוק רגשי, כדי שיוכלו לשמש שופטים ומורים רוחניים לעם כולו.

מה הפסוק אומר?

פסוק זה מציג את תמצית תפקידם של הכהנים בבית המקדש החדש. בניגוד לשאר השבטים המקבלים נחלת קרקע פיזית בארץ, הכהנים אינם זוכים לרכוש חומרי משלהם. אלוהים מגדיר את עצמו כנחלתם וכאחוזתם, ובכך מעניק להם מעמד רוחני ייחודי המבוסס על התמסרות מוחלטת לשירותו, תוך ניתוק מדאגות חומריות וקרקעיות.

להעמקה בסיפור

אם תחשבו על זה, הפרק הזה עוסק באחד הנושאים הכי רגישים בכל חברה אנושית: שיקום של מערכת אחרי משבר אמון עמוק. יחזקאל מתאר את בית המקדש החדש לא רק כמבנה פיזי, אלא כמערכת חברתית ורוחנית שצריכה להיבנות על יסודות של צדק ואחריות. אלוהים מבהיר ליחזקאל שהעבר לא נמחק ברגע. הלויים שהטעו את העם בעבר נושאים באחריות למעשיהם. הם לא נזרקים לגמרי, אבל התפקיד שלהם משתנה - הם לא ישרתו ככהנים אלא כשומרי סף. זוהי דרך להראות שלמעשים שלנו יש השלכות ארוכות טווח, ושאמון שנפגע דורש תהליך ארוך של בנייה מחדש. מנגד, בני צדוק מקבלים את ההובלה בזכות הנאמנות שלהם. אבל המנהיגות הזו מגיעה עם תג מחיר כבד של הגבלות אישיות. הם לא יכולים ללבוש מה שהם רוצים, לשתות יין כשהם בעבודה, או להתחתן עם מי שהם רוצים. הם חייבים לחיות ברמת משמעת עצמית מטורפת. למה? כי מי שמחזיק בכוח ובהשפעה על הציבור חייב להוכיח שהוא שולט בעצמו לפני שהוא מנסה להדריך אחרים. הפרק מראה לנו שמנהיגות אמיתית היא לא פריבילגיה או הזדמנות לחגוג, אלא קודם כל מחויבות עמוקה ושירות עבור הקהילה.

שאלה למחשבה

אם היית צריך לבחור מנהיג לכיתה או לתנועת הנוער, היית בוחר במישהו כריזמטי ופופולרי, או במישהו שקט שהוכיח נאמנות ואחריות ברגעים קשים?

מנהיגות תחת זכוכית מגדלת: סדרי הכהונה החדשים

פרק מד בספר יחזקאל מציג את חוקי הבית והוראות השירות במקדש העתידי, תוך התמקדות מוחלטת בהגדרת גבולות, טהרה וסמכות רוחנית. העלילה נפתחת כאשר אלוהים מוליך את יחזקאל אל שער המקדש המזרחי, ומצווה עליו להשאירו סגור לצמיתות כביטוי לכניסת כבוד ה' דרכו. לאחר מכן, אלוהים מציג בפני הנביא את חלוקת העבודה החדשה והקפדנית במקדש: הלויים, שכשלו בעבר והובילו את העם לעבודה זרה, מודחים מתפקידי הכהונה הישירה ומוגבלים לתפקידי שמירה, שחיטה ושירות טכני בלבד. לעומתם, הכהנים בני צדוק, אשר שמרו על נאמנותם לה' בעת ששאר העם תעה, ממונים לשרת בקודש פנימה. הפרק מפרט את קוד הלבוש וההתנהגות המחמיר של הכהנים הללו, הכולל איסור על לבישת צמר המעורר זיעה, הגבלות על תספורת ושתיית יין, חוקי נישואין נוקשים, ותפקידם כמורים ושופטים עבור העם. לבסוף, נקבע כי הכהנים לא יקבלו נחלת קרקע בארץ, שכן אלוהים עצמו הוא נחלתם, והם יתקיימו מתרומות העם והמנחות.

מה הפסוק אומר?

פסוק זה מציג את תמצית תפקידם של הכהנים בבית המקדש החדש. בניגוד לשאר השבטים המקבלים נחלת קרקע פיזית בארץ, הכהנים אינם זוכים לרכוש חומרי משלהם. אלוהים מגדיר את עצמו כנחלתם וכאחוזתם, ובכך מעניק להם מעמד רוחני ייחודי המבוסס על התמסרות מוחלטת לשירותו, תוך ניתוק מדאגות חומריות וקרקעיות.

הדרש — קריאה לעומק

פרק מד מהווה נדבך קריטי בחזון המקדש של יחזקאל, ומציג מודל תיאוקרטי וספרותי מורכב של שיקום דתי וחברתי לאחר חורבן בית ראשון. מבחינה ספרותית, הפרק בנוי כסדרה של ניגודים חדים ומילים מנחות כגון 'קודש', 'חול', 'משמרת' ו'טמא'. הניגוד הבולט ביותר הוא בין הלויים שסרחו לבין הכהנים בני צדוק שנשארו נאמנים. חלוקה זו משקפת פולמוס היסטורי ופוליטי עמוק על השליטה במוסד הכהונה בימי בית שני, אך ברובד הפילוסופי והמוסרי היא מציבה עקרון יסוד: שכר ועונש, ואחריות מיניסטריאלית של מנהיגים. הלויים אינם מנודים לחלוטין - הם נושאים את עוונם באמצעות הגבלת סמכויותיהם, מה שמלמד על תפיסה של צדק משקם ולא רק מעניש. מנגד, בני צדוק מקבלים את הגישה הבלעדית אל שולחן ה' ואל הקודש, אך זכות זו מותנית בכפיפות למערכת חוקים סגפנית ומחמירה. הדרישה ללבוש פשתן בלבד ולהימנע מצמר נועדה למנוע זיעה - סמל ספרותי למאמץ אנושי גשמי וחילול הקודש. חוקי הנישואין וההימנעות מטומאת מת (למעט קרובים מדרגה ראשונה) מבודדים את הכהן מהחיים הציבוריים הרגילים ומחייבים אותו לריכוז רוחני מוחלט. יתרה מכך, תפקידם של הכהנים אינו מתמצה בפולחן הטקסי; הם מוגדרים כמורים המבחינים בין קודש לחול, וכשופטים המכריעים בסכסוכים אזרחיים על פי משפטי ה'. בכך, יחזקאל מחבר בין הטהרה הפולחנית לצדק החברתי. העובדה שאין להם נחלה פיזית בארץ מדגישה את הרעיון שמנהיגות רוחנית אמיתית חייבת להיות נקייה מאינטרסים כלכליים וקרקעיים, כדי לשמור על אובייקטיביות מוחלטת ועל טוהר המידות.

לקחים לחיים
  • מנהיגות דורשת דוגמה אישית וריסון עצמיבסביבה ניהולית או מקצועית, ככל שהסמכות שלך גדלה, כך צריכה לגדול המשמעת העצמית שלך. מנהל או מנהיג אינו יכול להרשות לעצמו את חופש הפעולה שיש לעובד זוטר; עליו להציב לעצמו גבולות נוקשים של אתיקה, שקיפות ואיפוק כדי לשמור על לגיטימיות ואמון הכפיפים לו.
  • אחריות מקצועית ושיקום לאחר כישלוןכאשר עובד או שותף מועל באמון או מבצע טעות קשה, הגישה הנכונה אינה בהכרח פיטורין מיידיים או סליחה מוחלטת ללא השלכות. הגדרת תפקיד מחדש עם סמכויות מוגבלות (כמו הלויים בפרק) מאפשרת לאדם לתרום למערכת תוך נשיאה באחריות ותיקון הדרגתי של מעמדו.
  • הפרדת אינטרסים חומריים מתפקידי מפתחכדי לקבל החלטות הוגנות ואובייקטיביות, יש לנתק את מקבל ההחלטות מנגיעות אישיות וכלכליות. בדיוק כפי שהכהנים לא קיבלו נחלת קרקע כדי למנוע סכסוכי נדל"ן, כך בארגונים מודרניים יש להקפיד על מניעת ניגודי עניינים ועל שכר הוגן שאינו תלוי בהחלטות ספציפיות המוטות לטובת גורם מסוים.
היבט פילוסופי

הפרק מעלה את המתח שבין צדק מעניש לצדק משקם: האם נכון להגביל את צאצאי הלויים לדורותיהם בשל חטאי אבותיהם בעבודה זרה, או שמא המנהיגות הרוחנית מחייבת סינון קפדני ובלתי מתפשר גם במחיר של פגיעה שושלתית?

📖 קראו את הפרק המלא

וַיָּשֶׁב אֹתִי דֶּרֶךְ שַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ הַחִיצוֹן הַפֹּנֶה קָדִים וְהוּא סָגוּר׃

וַיֹּאמֶר אֵלַי יְהוָה הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא־יָבֹא בוֹ כִּי יְהוָה אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר׃

אֶת־הַנָּשִׂיא נָשִׂיא הוּא יֵשֶׁב־בּוֹ לֶאֱכָול־לֶחֶם לִפְנֵי יְהוָה מִדֶּרֶךְ אֻלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא וּמִדַּרְכּוֹ יֵצֵא׃

וַיְבִיאֵנִי דֶּרֶךְ־שַׁעַר הַצָּפוֹן אֶל־פְּנֵי הַבַּיִת וָאֵרֶא וְהִנֵּה מָלֵא כְבוֹד־יְהוָה אֶת־בֵּית יְהוָה וָאֶפֹּל אֶל־פָּנָי׃

וַיֹּאמֶר אֵלַי יְהֹוָה בֶּן־אָדָם שִׂים לִבְּךָ וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְּׁמָע אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲנִי מְדַבֵּר אֹתָךְ לְכָל־חֻקּוֹת בֵּית־יְהוָה וּלְכָל־תורתו [תּוֹרֹתָיו] וְשַׂמְתָּ לִבְּךָ לִמְבוֹא הַבַּיִת בְּכֹל מוֹצָאֵי הַמִּקְדָּשׁ׃

וְאָמַרְתָּ אֶל־מֶרִי אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה רַב־לָכֶם מִכָּל־תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל׃

בַּהֲבִיאֲכֶם בְּנֵי־נֵכָר עַרְלֵי־לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר לִהְיוֹת בְּמִקְדָּשִׁי לְחַלְּלוֹ אֶת־בֵּיתִי בְּהַקְרִיבְכֶם אֶת־לַחְמִי חֵלֶב וָדָם וַיָּפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי אֶל כָּל־תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם׃

וְלֹא שְׁמַרְתֶּם מִשְׁמֶרֶת קָדָשָׁי וַתְּשִׂימוּן לְשֹׁמְרֵי מִשְׁמַרְתִּי בְּמִקְדָּשִׁי לָכֶם׃

כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה כָּל־בֶּן־נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל־מִקְדָּשִׁי לְכָל־בֶּן־נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃

כִּי אִם־הַלְוִיִּם אֲשֶׁר רָחֲקוּ מֵעָלַי בִּתְעוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר תָּעוּ מֵעָלַי אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ עֲוֺנָם׃

וְהָיוּ בְמִקְדָּשִׁי מְשָׁרְתִים פְּקֻדּוֹת אֶל־שַׁעֲרֵי הַבַּיִת וּמְשָׁרְתִים אֶת־הַבָּיִת הֵמָּה יִשְׁחֲטוּ אֶת־הָעֹלָה וְאֶת־הַזֶּבַח לָעָם וְהֵמָּה יַעַמְדוּ לִפְנֵיהֶם לְשָׁרְתָם׃

יַעַן אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ אוֹתָם לִפְנֵי גִלּוּלֵיהֶם וְהָיוּ לְבֵית־יִשְׂרָאֵל לְמִכְשׁוֹל עָוֺן עַל־כֵּן נָשָׂאתִי יָדִי עֲלֵיהֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְנָשְׂאוּ עֲוֺנָם׃

וְלֹא־יִגְּשׁוּ אֵלַי לְכַהֵן לִי וְלָגֶשֶׁת עַל־כָּל־קָדָשַׁי אֶל־קָדְשֵׁי הַקְּדָשִׁים וְנָשְׂאוּ כְּלִמָּתָם וְתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ׃

וְנָתַתִּי אוֹתָם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַבָּיִת לְכֹל עֲבֹדָתוֹ וּלְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה בּוֹ׃

וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת־מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃

הֵמָּה יָבֹאוּ אֶל־מִקְדָּשִׁי וְהֵמָּה יִקְרְבוּ אֶל־שֻׁלְחָנִי לְשָׁרְתֵנִי וְשָׁמְרוּ אֶת־מִשְׁמַרְתִּי׃

וְהָיָה בְּבוֹאָם אֶל־שַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית בִּגְדֵי פִשְׁתִּים יִלְבָּשׁוּ וְלֹא־יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר בְּשָׁרְתָם בְּשַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית וָבָיְתָה׃

פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל־רֹאשָׁם וּמִכְנְסֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל־מָתְנֵיהֶם לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע׃

וּבְצֵאתָם אֶל־הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל־הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל־הָעָם יִפְשְׁטוּ אֶת־בִּגְדֵיהֶם אֲשֶׁר־הֵמָּה מְשָׁרְתִם בָּם וְהִנִּיחוּ אוֹתָם בְּלִשְׁכֹת הַקֹּדֶשׁ וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְלֹא־יְקַדְּשׁוּ אֶת־הָעָם בְּבִגְדֵיהֶם׃

וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ כָּסוֹם יִכְסְמוּ אֶת־רָאשֵׁיהֶם׃

וְיַיִן לֹא־יִשְׁתּוּ כָּל־כֹּהֵן בְּבוֹאָם אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִית׃

וְאַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לֹא־יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים כִּי אִם־בְּתוּלֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ׃

וְאֶת־עַמִּי יוֹרוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל וּבֵין־טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִעֻם׃

וְעַל־רִיב הֵמָּה יַעַמְדוּ לשפט [לְמִשְׁפָּט] בְּמִשְׁפָּטַי ושפטהו [יִשְׁפְּטוּהוּ] וְאֶת־תּוֹרֹתַי וְאֶת־חֻקֹּתַי בְּכָל־מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי יְקַדֵּשׁוּ׃

וְאֶל־מֵת אָדָם לֹא יָבוֹא לְטָמְאָה כִּי אִם־לְאָב וּלְאֵם וּלְבֵן וּלְבַת לְאָח וּלְאָחוֹת אֲשֶׁר־לֹא־הָיְתָה לְאִישׁ יִטַּמָּאוּ׃

וְאַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ־לוֹ׃

וּבְיוֹם בֹּאוֹ אֶל־הַקֹּדֶשׁ אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִית לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ יַקְרִיב חַטָּאתוֹ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃

וְהָיְתָה לָהֶם לְנַחֲלָה אֲנִי נַחֲלָתָם וַאֲחֻזָּה לֹא־תִתְּנוּ לָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל אֲנִי אֲחֻזָּתָם׃

הַמִּנְחָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם הֵמָּה יֹאכְלוּם וְכָל־חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לָהֶם יִהְיֶה׃

וְרֵאשִׁית כָּל־בִּכּוּרֵי כֹל וְכָל־תְּרוּמַת כֹּל מִכֹּל תְּרוּמוֹתֵיכֶם לַכֹּהֲנִים יִהְיֶה וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל־בֵּיתֶךָ׃

כָּל־נְבֵלָה וּטְרֵפָה מִן־הָעוֹף וּמִן־הַבְּהֵמָה לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←