יונה · פרק ד׳

הלילה נספר על יונה הנביא, שהיה קצת כועס ועצוב. הוא חשב שלא מגיע לאנשי העיר נינווה שאלוהים יסלח להם על הדברים הלא יפים שעשו, למרות שהם הבטיחו להשתפר. יונה יצא מהעיר החמה, בנה לו סוכה קטנה וישב לחכות. כדי לשמח אותו ולשמור עליו מהשמש החזקה, אלוהים עשה נס והצמיח מעליו צמח יפהפה עם עלים גדולים שנקרא קיקיון. יונה שמח מאוד וישן בצל הנעים. אך למחרת בבוקר, תולעת קטנה כרסמה את הצמח והוא נבל. יונה שוב הצטער וכעס. אז אלוהים לחש לו ברכות: 'יונה, אם אתה כל כך דואג לצמח קטן שלא שתלת, איך אני לא אדאג ואשמור על כל הילדים, האנשים והחיות הרבות שחיים בעיר הגדולה?'. יונה הבין שהלב של אלוהים גדול מספיק כדי לאהוב ולסלוח לכולם.

דמיין שאתה יושב בשמש החמה, מזיע ועייף, ופתאום צומח מעליך עלה ענק וירוק שנותן לך צל נעים! זה בדיוק מה שקרה ליונה הנביא. יונה היה כועס ועצוב כי אלוהים סלח לאנשי העיר נינווה במקום להעניש אותם. הוא יצא מהעיר, בנה סוכה קטנה, ואז אלוהים הצמיח לו צמח מיוחד שנקרא קיקיון. יונה שמח כל כך! אבל למחרת בבוקר, הגיעה תולעת קטנה, כרסמה את הצמח והוא התייבש. השמש שוב קפחה על ראשו של יונה, והוא היה כל כך עצוב שרצה לבכות. אז אלוהים שאל אותו: אם אכפת לך כל כך מצמח קטן שלא שתלת, איך לא אכפת לך מהמון אנשים וחיות חמודות שחיים בנינווה? יונה הבין שלכולם מגיע סיכוי שני. מה יקרה עכשיו כשיונה למד את השיעור החשוב? בספר הבא נגלה הרפתקאות חדשות!

בפרק זה, יונה הנביא מתמודד עם אכזבה קשה. לאחר שאנשי העיר נינווה החליטו להשתפר ולהפסיק לעשות דברים רעים, אלוהים סולח להם ומבטל את העונש המתוכנן. יונה, שקיווה לראות את העיר נהרסת, מתמלא כעס עצום ויוצא אל מחוץ לעיר. הוא בונה לעצמו סוכה וממתין לראות מה יקרה. כדי ללמד אותו שיעור, אלוהים מצמיח מעליו צמח קיקיון שמגן עליו מהחום, ויונה שמח מאוד. אך למחרת, אלוהים שולח תולעת שמייבשת את הצמח, ורוח חמה שמתישה את יונה. כשיונה כועס על מות הצמח, אלוהים מסביר לו את האבסורד: יונה מרחם על צמח זמני שלא עמל עבורו, אך כועס על כך שאלוהים מרחם על עיר ענקית ובה אלפי בני אדם וחיות.

הפרק האחרון בספר יונה מביא את העלילה לשיא דרמטי ומלא רגש. יונה הנביא כועס בצורה בלתי רגילה על כך שאלוהים סלח לאנשי נינווה, אויביו של עם ישראל, לאחר שאלו עשו שינוי והתחרטו על מעשיהם הרעים. יונה מרגיש שהצדק נפגע ומבקש למות מרוב תסכול. הוא יוצא מהעיר, מקים סוכה קטנה ומחכה לראות מה יעלה בגורל המקום. אלוהים מחליט להעביר אותו סדנת חינוך מזורזת: הוא מצמיח מעליו צמח קיקיון רחב עלים שמגן עליו מהשמש היוקדת. יונה מאושר מהנוחות הזמנית, אך למחרת אלוהים שולח תולעת שמייבשת את הצמח, ורוח קדים חמה שגורמת ליונה להתעלף. יונה המתוסכל שוב מבקש למות. ברגע זה, אלוהים פונה אליו ומציג לו את הדילמה: איך ייתכן שהוא חס על צמח קטן שלא השקיע בו דבר, אך מצפה שאלוהים לא ירחם על עיר ענקית שבה חיים מאות אלפי בני אדם חסרי ישע ובעלי חיים רבים?

יונה פרק ד' חותם את הספר בעימות תיאולוגי ופסיכולוגי חריף בין הנביא לאלוהיו. לאחר שאנשי נינווה, בירת אשור, שבים מדרכם הרעה ואלוהים מחליט לחוס עליהם, יונה מתמלא כעס עמוק. הוא פונה בתפילה נוקבת וחושף כי זו הסיבה המקורית לבריחתו לתרשיש: הוא ידע שאלוהים הוא אל חנון, רחום וסלחן, וסירב לקחת חלק בהצלת העיר האויבת. מתוך ייאוש ותסכול על פגיעה במידת הדין, יונה מבקש את נפשו למות. הוא יוצא אל מחוץ לעיר, מקים סוכה וממתין לראות מה יתרחש בה. אלוהים מזמן עבורו קיקיון – צמח מהיר צמיחה המספק לו צל ומקל על סבלו, ויונה שמח בו מאוד. אולם למחרת, אלוהים מזמן תולעת המייבשת את הצמח, ומכה את יונה ברוח קדים חרישית ובשמש קופחת. יונה המותש שוב מייחל למות. אלוהים מנצל את תגובתו הרגשית של יונה לאובדן הקיקיון כדי להציג לו את הלקח המרכזי: אם יונה חס על צמח ארעי שלא עמל בו, כיצד לא יחוס אלוהים על נינווה, עיר ענקית ובה מאות אלפי בני אדם חסרי הבחנה מוסרית ובהמה רבה?