יהושע · פרק ב׳
רחב ויריחו: הברית על קיר החומה
וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא־קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל־הָאָרֶץ מִתָּחַת׃
פסוק יאהחוט האדום של רחב
הלילה נספר על עיר עתיקה עם חומות גבוהות שנקראת יריחו. אל העיר הזו הגיעו שני אורחים מיוחדים ששלח יהושע. הם הגיעו לביתה של אישה אמיצה מאוד ושמה רחב. פתאום, נשמעה דפיקה חזקה בדלת! שומרי המלך חיפשו את האורחים. רחב לא נבהלה. היא העלתה אותם מהר לגג והחביאה אותם מתחת לערימות פשתן רכות ונעימות. לשומרים היא אמרה שהאורחים כבר הלכו, והם מיהרו לחפש בחוץ. כשנהיה שקט, רחב ביקשה מהאורחים שיבטיחו לשמור עליה ועל משפחתה. האורחים הבטיחו ונתנו לה חוט אדום בהיר: קשרי אותו בחלון שלך, וכשנחזור, נדע שזה הבית שלך ונשמור עליכם. רחב עזרה להם לרדת בחבל ארוך דרך החלון אל החושך הבטוח, וקשרה את החוט האם המנצנץ בחלון, מלאה בתקווה ובאמונה.
רחב מזהה את כוחו של אלוהים דרך הסיפורים שהיא שומעת, ומלמדת אותנו שגם מתוך פחד ומשבר אפשר להגיע להבנה עמוקה ולבחור בטוב.
הסיפור על רחב מלמד אותנו על כוחם של אומץ לב, עזרה לזולת ושמירה על הבטחות. רחב עזרה לאנשים שלא הכירה כי ידעה שזה הדבר הנכון לעשות, והם בתמורה קיימו את הבטחתם והגנו עליה. זו הזדמנות מצוינת לדבר עם הילדים על החשיבות של עזרה הדדית ועל כך שמילה שלנו היא בעלת ערך רב. אפשר לשאול את הילד על פעם שבה הוא עזר לחבר, או על הבטחה קטנה שהוא קיים היום, כדי לחזק אצלו את תחושת האחריות והביטחון בקשרים עם אחרים.
- איך לדעתך הרגישו האורחים כשרחב החביאה אותם ושמרה עליהם?
- אם היית צריך לבחור סימן מיוחד לחלון של החדר שלך שיביא מזל טוב, איזה סימן היית בוחר?
- למה לדעתך כל כך חשוב לקיים הבטחות שנותנים לחברים?
הסוד על הגג והחוט האדום
דמיין שאתה פוסע בלילה חשוך ושקט ברחובות העיר העתיקה יריחו. שני אנשים מיוחדים, מרגלים ששלח יהושע, נכנסים בשקט לביתה של אישה אמיצה בשם רחב. פתאום – דפיקה חזקה בדלת! שומרי המלך מחפשים אותם! מה עושים? רחב לא מתבלבלת. היא לוקחת את האורחים, מעלה אותם מהר לגג ומחביאה אותם מתחת לערימות של צמחי פשתן ריחניים. לשומרים היא אומרת: "הם כבר הלכו, רוצו מהר לחפש אותם בחוץ!" כשהשומרים עוזבים, רחב מבקשת מהמרגלים שישמרו עליה ועל משפחתה כשהצבא יגיע. הם מסכימים ומביאים לה חוט אדום בוהק: "קשרי אותו בחלון, והוא ישמור על הבית שלך." רחב עוזרת להם לרדת בחבל ארוך דרך החלון אל החושך, והם נעלמים בהרים.
רחב מספרת שהאנשים בעיר שלה פוחדים מאוד, כי הם שמעו שאלוהים עושה ניסים גדולים בשמים ובארץ בשביל בני ישראל.
הידעת שפשתן הוא צמח שמהסיבים שלו מכינים בגדים? רחב ייבשה ערימות ענקיות של פשתן על הגג שלה, והן היו כל כך גבוהות שהן שימשו כמחבוא מושלם!
האם המרגלים יצליחו לחמוק מהחיילים שמחפשים אותם בהרים, ומה יקרה לחוט האדום? בפרק הבא נגלה!
מבצע יריחו: המרגלים והחוזה הסודי
יהושע בן נון שולח שני מרגלים למשימה סודית בעיר המבוצרת יריחו. המשימה מסתבכת כמעט מיד: מלך יריחו מגלה שהם בעיר ושולח חיילים לעצור אותם. המרגלים מוצאים מקלט בביתה של רחב, אישה מקומית שגרה בתוך חומת העיר. במקום להסגיר אותם, רחב מקבלת החלטה דרמטית: היא מחביאה אותם על הגג תחת ערימות פשתן ומשקרת לחיילים שהם כבר ברחו. בלילה, היא עולה לגג ומסבירה להם שהיא יודעת שאלוהי ישראל ינצח, ומבקשת הבטחה להציל את משפחתה. המרגלים מסכימים ומעניקים לה סימן זיהוי: חוט שני אדום שייקשר לחלון ביתה. רחב מורידה אותם בחבל דרך החלון שבחומה, והם נמלטים להרים, מסתתרים שלושה ימים, וחוזרים ליהושע עם מידע קריטי על הפחד שאחז באויב.
רחב מסבירה למרגלים שכל העיר שלה בלחץ עצום בגלל השמועות על כוחו של אלוהי ישראל, והיא מבינה שהוא חזק יותר מכל דבר אחר.
כשאתם נמצאים בסיטואציה לחוצה, אל תפעלו מתוך פאניקה. רחב פעלה בקור רוח מוחלט, תכננה קדימה והצילה גם את המרגלים וגם את העתיד של המשפחה שלה.
זה כמו לעמוד מול לחץ חברתי חזק בבית הספר, כשכולם מחליטים להחרים מישהו, אבל אתם בוחרים לעשות את הדבר הנכון, להגן עליו בסתר, ולכרות איתו ברית חברות אמיתית נגד הזרם.
האישה ששינתה את חוקי המשחק ביריחו
רגע לפני פריצת הדרך הגדולה אל תוך הארץ, יהושע בן נון שולח שני מרגלים למשימת מודיעין חשאית ביריחו, העיר המבוצרת שחוסמת את הדרך. המרגלים מגיעים לביתה של רחב, אישה משולי החברה שחיה ממש בתוך חומת העיר. כוחות הביטחון המקומיים עולים על עקבותיהם במהירות, ומלך יריחו דורש מרחב להסגירם. ברגע קריטי זה, רחב מקבלת החלטה חתרנית ומסוכנת: היא מחביאה את המרגלים על הגג ומשקרת לחיילי המלך שהם כבר עזבו את העיר. לאחר שהחיילים יוצאים למרדף שווא, רחב עולה לגג ומשתפת את המרגלים בתובנה עמוקה – תושבי יריחו מבועתים מכוחו של אלוהי ישראל. היא מציעה להם עסקה: חייהם תמורת חיי משפחתה ביום הכיבוש. המרגלים מסכימים ומעניקים לה את חוט השני האדום כסימן הגנה לחלונה. רחב מורידה אותם בחבל אל מחוץ לחומת העיר, והם חוזרים ליהושע עם הבשורה שהארץ מוכנה לכיבוש.
פסוק זה מהווה את שיאו של המונולוג המפתיע של רחב, אישה כנענית מיריחו. היא מתארת את הפחד העמוק שאחז בתושבי הארץ לנוכח הניסים שעשה אלוהים לבני ישראל, ומביעה הכרה תיאולוגית חסרת תקדים באלוהי ישראל כריבון היקום כולו. הצהרה זו משמשת כהצדקה רוחנית ומעשית להחלטתה הדרמטית לקשור את גורלה בגורל העם העברי, ומניחה את היסוד לברית ההצלה ההדדית בינה לבין המרגלים.
להעמקה בסיפור⌄
הסיפור של פרק ב' הוא הרבה יותר ממבצע ריגול צבאי מוצלח; הוא דרמה פסיכולוגית ומוסרית מרתקת. יהושע שולח מרגלים, אולי כלקח מכישלון המרגלים בימי משה, אך הפעם המיקוד אינו בטופוגרפיה של הארץ אלא במצב המנטלי של האויב. המפגש עם רחב חושף נקודת מבט מפתיעה. רחב, המוגדרת במקרא כאישה זונה, נמצאת בשולי החברה הכנענית, אך מתגלה כדמות המתוחכמת והאמיצה ביותר בסיפור. כאשר שליחי המלך מגיעים לביתה, היא מפעילה מניפולציה מבריקה: היא מאשרת שהם היו אצלה אך טוענת שאינה יודעת מאין באו ושכבר עזבו לפני סגירת השערים בחשיכה. היא אפילו מדרבנת את החיילים לרוץ אחריהם, ובכך מרחיקה את הסכנה ומרוויחה זמן. כשהיא עולה לגג לפגוש את המרגלים, מתברר שהמניע שלה אינו רק הישרדות פיזית אלא הכרה עמוקה בשינוי ההיסטורי שעומד להתרחש. היא נושאת נאום תיאולוגי מדהים שבו היא מתארת כיצד השמועות על קריעת ים סוף והניצחונות על מלכי האמורי גרמו ללב של תושבי יריחו להימס. רחב מבינה שהעתיד שייך לעם ישראל ולאלוהיו, והיא בוחרת באופן אקטיבי להצטרף לצד הנכון של ההיסטוריה. הברית שהיא כורתת עם המרגלים מבוססת על מושג החסד – מחויבות הדדית שנשמרת גם במצבי קיצון. חוט השני האדום שהיא קושרת בחלון הופך לסמל ויזואלי חזק של הצלה בתוך החורבן העתידי של העיר. דרך דמותה של רחב, הסיפור מראה שהבחירה בגורל ובאמונה אינה תלויה במוצא או במעמד חברתי, אלא באומץ הלב לקרוא את המציאות ולפעול לפיה, גם כשהדבר דורש לצאת נגד כל מה שמוכר ובטוח.
אם היית חי ביריחו באותו זמן ומגלה את המרגלים, האם היית פועל כמו רחב ומגן עליהם, או שהיית מרגיש שחובתך הראשונה היא להגן על העיר והמשפחה שלך מפני פולשים זרים?
רחב ויריחו: הברית על קיר החומה
פרק ב' בספר יהושע פותח בשליחת שני מרגלים בחשאי על ידי יהושע בן נון מהשיטים אל העיר המבוצרת יריחו. המרגלים מגיעים לביתה של רחב, אישה המוגדרת כזונה, שביתה ממוקם בתוך חומת העיר. דבר הגעתם של הזרים נודע למלך יריחו, והוא שולח דרישה מיידית לרחב להסגירם. רחב מקבלת החלטה נועזת: היא מחביאה את המרגלים על הגג תחת פשתי העץ, ומשקרת לשליחי המלך בטענה שהאנשים כבר עזבו את העיר לפני סגירת השערים בחשיכה, וממריצה אותם לרדוף אחריהם. לאחר הרחקת הסכנה, רחב עולה אל הגג ונושאת נאום אמונה דרמטי בפני המרגלים. היא מתארת את הפחד המשתק שאחז בתושבי כנען לנוכח ניסי יציאת מצרים וניצחונות ישראל בעבר הירדן. היא מבקשת מהם להישבע לה כי בתמורה להצלתם, יצילו המרגלים אותה ואת משפחתה בבוא העת. המרגלים מסכימים ומציבים תנאים: עליה לקשור חוט שני אדום בחלונה, לאסוף את כל משפחתה אל ביתה, ולשמור על סודיות מוחלטת. רחב משלחת אותם בחבל דרך החלון, והם נמלטים להרים לשלושה ימים לפני שהם חוזרים ליהושע ומדווחים לו על מורל האויב השפוף.
פסוק זה מהווה את שיאו של המונולוג המפתיע של רחב, אישה כנענית מיריחו. היא מתארת את הפחד העמוק שאחז בתושבי הארץ לנוכח הניסים שעשה אלוהים לבני ישראל, ומביעה הכרה תיאולוגית חסרת תקדים באלוהי ישראל כריבון היקום כולו. הצהרה זו משמשת כהצדקה רוחנית ומעשית להחלטתה הדרמטית לקשור את גורלה בגורל העם העברי, ומניחה את היסוד לברית ההצלה ההדדית בינה לבין המרגלים.
הדרש — קריאה לעומק⌄
המפגש בין המרגלים לרחב בפרק ב' מציג תפנית ספרותית ותיאולוגית עמוקה בראשית כיבוש הארץ. יהושע שולח את המרגלים חרש (בחשאי), אולי כתיקון היסטורי לשליחת המרגלים הפומבית וההרסנית של משה במדבר. אולם, שלא כמו המרגלים של משה שהתמקדו בביצורי הערים ובכוחם הפיזי של הענקים, המרגלים של יהושע נתקלים מיד במציאות אנושית מורכבת שמגלה להם את המצב המנטלי והרוחני של יושבי הארץ. בחירת המקלט בביתה של רחב, אישה המוגדרת כזונה, אינה מקרית. ביתה, השוכן על קיר החומה, מספק נקודת תצפית וגישה נוחה למילוט, אך הוא גם מייצג את שולי החברה – מקום שבו זרים יכולים להיטמע בקלות יחסית. דמותה של רחב מתגלה כניגוד מוחלט לסטריאוטיפ החברתי שלה. היא מפגינה תושייה פוליטית וצבאית יוצאת דופן כשהיא מתמרנת את שליחי המלך, משתמשת באירוניה דרמטית ומכוונת אותם למרדף שווא אל מעברות הירדן, בעוד המרגלים שוכבים בבטחה על הגג שלה. לב הפרק הוא נאומה של רחב בפני המרגלים (פסוקים ט-יא). נאום זה מעוצב כהצהרת אמונה מונותאיסטית מובהקת, המהדהדת את שירת הים (נמוגו כל יושבי כנען). רחב משתמשת בשם המפורש (ה') ומכריזה: כי ה' אלוהיכם הוא אלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. זוהי הכרה תיאולוגית חסרת תקדים מפי אישה כנענית, המציבה אותה כדמות רוחנית מרכזית. היא מבינה שהניצחון הישראלי אינו רק עניין של כוח צבאי, אלא גזירה אלוהית בלתי נמנעת. הברית הנכרתת בין רחב למרגלים מבוססת על עקרון החסד והאמת – מושגים מקראיים המבטאים נאמנות ומחויבות הדדית עמוקה. חוט השני האדום שרחב נדרשת לקשור בחלון משמש כסימן הגנה ויזואלי, המזכיר באופן מובהק את דם הפסח על משקופי הבתים במצרים. כמו במצרים, הבית המוגן הופך למקלט מפני המשחית שבחוץ. בסיום הפרק, המרגלים חוזרים ליהושע ומדווחים: כי נתן ה' בידנו את כל הארץ וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו. זוהי תמונת מראה מוחלטת לדיווח המרגלים המקורי במדבר. הדיווח אינו עוסק בחוזק החומות, אלא בקריסת המורל של האויב – תובנה שהושגה לא באמצעות סיור צבאי, אלא בזכות עדותה של אישה כנענית אחת שהעזה להאמין.
- היכולת לזהות הזדמנות לשינוי מתוך משבררחב חיה בעיר שעמדה בפני חורבן, ובמקום להיכנע לגורל המשותף של סביבתה, היא זיהתה את השינוי ההיסטורי ופעלה באומץ כדי להציל את עצמה ואת משפחתה. בחיי היומיום, כאשר ארגון או מערכת יחסים עוברים טלטלה, האדם החכם אינו נגרר לפאניקה קולקטיבית, אלא מחפש את הדרך לבנות בריתות חדשות וליצור הזדמנויות לצמיחה מתוך הכאוס.
- הערך של חסד הדדי כבסיס למערכות יחסיםהחוזה בין רחב למרגלים לא נשען על כוח צבאי אלא על חסד ואמת – מחויבות מוסרית הדדית. בעולם העסקים או בחיים האישיים, שיתופי פעולה ארוכי טווח מצליחים לא רק בגלל חוזים משפטיים יבשים, אלא בזכות האמון והנכונות של כל צד לעשות מעבר לנדרש עבור האחר ברגעי משבר.
- חוסר התלות של האופי במעמד החברתירחב, שהגיעה מהשוליים החברתיים הקיצוניים ביותר של יריחו, מתגלה כדמות בעלת התובנה התיאולוגית והאומץ הגדולים ביותר בפרק. שיעור זה מזכיר לנו לא לשפוט אנשים על פי תיוג חברתי, מקצוע או מעמד, אלא להקשיב לקולם הפנימי ולמעשיהם, שכן לעיתים קרובות המנהיגות והחוכמה האמיתיות מגיעות מהמקומות הכי פחות צפויים.
הפרק מעלה דילמה מוסרית קשה של בגידה מול נאמנות לערך עליון. רחב בוגדת במולדתה, במלכה ובעירה כדי להציל את אויביהם, מתוך אמונה באלוהי ישראל וברצון להציל את משפחתה. האם נאמנות דתית או מוסרית אוניברסלית מצדיקה בגידה פוליטית ולאומית בעת מלחמה? היכן עובר הגבול בין הגנה עצמית לגיטימית לבין שיתוף פעולה עם האויב?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ־בִּן־נוּן מִן־הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם־אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת־הָאָרֶץ וְאֶת־יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית־אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ־שָׁמָּה׃
וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת־הָאָרֶץ׃
וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶל־רָחָב לֵאמֹר הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ אֲשֶׁר־בָּאוּ לְבֵיתֵךְ כִּי לַחְפֹּר אֶת־כָּל־הָאָרֶץ בָּאוּ׃
וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת־שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ וַתֹּאמֶר כֵּן בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה׃
וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר בַּחֹשֶׁךְ וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ לֹא יָדַעְתִּי אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם כִּי תַשִּׂיגוּם׃
וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל־הַגָּג׃
וְהָאֲנָשִׁים רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן עַל הַמַּעְבְּרוֹת וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ אַחֲרֵי כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם׃
וְהֵמָּה טֶרֶם יִשְׁכָּבוּן וְהִיא עָלְתָה עֲלֵיהֶם עַל־הַגָּג׃
וַתֹּאמֶר אֶל־הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי־נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת־הָאָרֶץ וְכִי־נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם׃
כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר־הוֹבִישׁ יְהוָה אֶת־מֵי יַם־סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם׃
וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא־קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל־הָאָרֶץ מִתָּחַת׃
וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ־נָא לִי בַּיהוָה כִּי־עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד וַעֲשִׂיתֶם גַּם־אַתֶּם עִם־בֵּית אָבִי חֶסֶד וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת׃
וְהַחֲיִתֶם אֶת־אָבִי וְאֶת־אִמִּי וְאֶת־אַחַי וְאֶת־אחותי [אַחְיוֹתַי] וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר לָהֶם וְהִצַּלְתֶּם אֶת־נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת׃
וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת אִם לֹא תַגִּידוּ אֶת־דְּבָרֵנוּ זֶה וְהָיָה בְּתֵת־יְהוָה לָנוּ אֶת־הָאָרֶץ וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת׃
וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת׃
וַתֹּאמֶר לָהֶם הָהָרָה לֵּכוּ פֶּן־יִפְגְּעוּ בָכֶם הָרֹדְפִים וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד שׁוֹב הָרֹדְפִים וְאַחַר תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם׃
וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הָאֲנָשִׁים נְקִיִּם אֲנַחְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶּה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ׃
הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ אֶת־תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ וְאֶת־אָבִיךְ וְאֶת־אִמֵּךְ וְאֶת־אַחַיִךְ וְאֵת כָּל־בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה׃
וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר־יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ אִם־יָד תִּהְיֶה־בּוֹ׃
וְאִם־תַּגִּידִי אֶת־דְּבָרֵנוּ זֶה וְהָיִינוּ נְקִיִּם מִשְּׁבֻעָתֵךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ׃
וַתֹּאמֶר כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן־הוּא וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ וַתִּקְשֹׁר אֶת־תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן׃
וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ הָהָרָה וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד־שָׁבוּ הָרֹדְפִים וַיְבַקְשׁוּ הָרֹדְפִים בְּכָל־הַדֶּרֶךְ וְלֹא מָצָאוּ׃
וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ אֶל־יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן וַיְסַפְּרוּ־לוֹ אֵת כָּל־הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם׃
וַיֹּאמְרוּ אֶל־יְהוֹשֻׁעַ כִּי־נָתַן יְהוָה בְּיָדֵנוּ אֶת־כָּל־הָאָרֶץ וְגַם־נָמֹגוּ כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ׃