תנ״ך יקר פתח באפליקציה

יהושע · פרק י״ג

גבולות החזון וגבולות הזמן: יהושע מתמודד עם המציאות

👑

וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה־מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ׃

פסוק א
התאמת תוכן לפי גיל

המפה המיוחדת של יהושע

הלילה נספר על יהושע, המנהיג הגדול והחכם של בני ישראל. יהושע כבר היה זקן מאוד, עם זקן לבן ועיניים טובות שראו המון דברים. יום אחד, אלוהים לחש לו ברכות: 'יהושע יקר, עשית עבודה נפלאה, אבל עכשיו הגיע הזמן לנוח ולחלק את הארץ היפה הזו לשבטים של העם שלנו'. למרות שהיו עוד מקומות רחוקים שהעם עדיין לא הגיע אליהם, אלוהים הבטיח לעזור להם בהמשך. יהושע לקח מפה גדולה והתחיל לחלק את הארץ באהבה. הוא נזכר בשבטי ראובן, גד וחצי שבט מנשה שכבר קיבלו את בתיהם מעבר לנהר הירדן, ושמח שלכל משפחה יהיה מקום בטוח משלה. ולשבט לוי, שעזר לכולם לשמור על קשר עם אלוהים, הוא לא נתן אדמה, כי אלוהים עצמו הבטיח לדאוג להם לכל מה שצריך. יהושע עצם את עיניו בידיעה שהעם שלו נמצא בידיים טובות.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מראה לנו את החשיבות של קבלת מגבלות הזמן והכוח שלנו, ומלמד אותנו להכין את הדור הבא לעצמאות במקום לנסות לפתור הכל בעצמנו.

טיפ להורים

הסיפור של יהושע המזדקן מזמין אותנו לדבר עם הילד על שיתוף פעולה והעברת תפקידים. יהושע מבין שהוא לא חייב לעשות הכל בעצמו, וכי כוחה של קבוצה טמון ביכולת לחלק את המשימות ביניהן. זו הזדמנות מצוינת לעודד את הילד לחשוב על מצבים שבהם הוא יכול לשתף פעולה עם חברים או אחים, במקום לנסות לפתור הכל לבד, וללמוד לסמוך על אחרים.

שאלות לשיחה עם הילד
  • איך לדעתך הרגיש יהושע כשאלוהים אמר לו שהוא כבר זקן ויכול לנוח?
  • למה לדעתך היה חשוב לחלק את הארץ לשבטים השונים כבר עכשיו?
  • אם היית צריך לחלק משימה גדולה בבית עם המשפחה, איזה חלק היית רוצה לעשות?

המשימה הגדולה של יהושע המבוגר

דמיינו שאתם סבא או סבתא חביבים, עם שערות לבנות והרבה ניסיון. כך בדיוק הרגיש יהושע, המנהיג האמיץ של בני ישראל, שהזדקן מאוד אחרי שנים של מסעות ארוכים. יום אחד, אלוהים פנה אליו ברוך ואמר: 'יהושע, אתה כבר עייף ומבוגר, ויש עוד המון מקומות יפים בארץ שעדיין לא הגעתם אליהם. אבל אל דאגה! הגיע הזמן לחלק את הארץ היפה הזו במתנה לשבטים השונים'. יהושע לא נבהל. הוא התיישב והתחיל לחלק את המפה הגדולה של הארץ. הוא נזכר בשבטי ראובן, גד וחצי שבט מנשה שכבר קיבלו את הבית שלהם מעבר לנהר הירדן עוד בימי משה. לכל שבט ושבט הייתה פינה משלו, חוץ משבט לוי המיוחד, שתפקידו היה לעזור לכולם להתפלל ולשמוח, ואלוהים הבטיח לדאוג להם תמיד. מה יקרה כשהשבטים יגיעו לנחלות החדשות שלהם? בפרק הבא נגלה!

מה הפסוק אומר?

אלוהים אומר ליהושע המנהיג: אתה כבר מבוגר ועייף, ויש עוד המון עבודה לעשות. אל תדאג, עכשיו הזמן לחלק את התפקידים לאחרים.

הידעת?

הידעתם שלשבט לוי לא הייתה אדמה משלהם? במקום שדות וכרמים, הם קיבלו ערים קטנות בתוך השטחים של השבטים האחרים כדי שיוכלו להיות קרובים לכולם ולעזור להם.

מה יקרה בפרק הבא?

האם השבטים יצליחו להסתדר בבתים החדשים שלהם, ואיך הם יתמודדו עם השכנים החדשים? בפרק הבא נתחיל לראות את החלוקה מקרוב!

לחלק את העתיד: יהושע מול האתגר הגדול

יהושע, שהוביל את בני ישראל בקרבות רבים, כבר זקן ועייף. אלוהים פונה אליו ומציב בפניו עובדה פשוטה: 'אתה זקנת, והארץ נשארה הרבה מאוד לרשתה'. במקום להמשיך להילחם, אלוהים משנה את התוכנית ומצווה על יהושע לחלק את הארץ בין תשעת השבטים וחצי השבט שנותרו, למרות שחלק מהשטחים עדיין לא נכבשו בפועל. הפרק מתאר את האזורים שעדיין לא נכבשו ואת הגבולות של השבטים שכבר קיבלו נחלה. זה נראה כמו אתגר עצום, אבל עם אמונה, הכל אפשרי! הפרק מזכיר לנו גם את השבטים ראובן, גד וחצי מנשה שכבר קיבלו את שטחם ממזרח לירדן עוד בימי משה, ומדגיש ששבט לוי לא מקבל נחלת קרקע כי תפקידו הוא רוחני. זוהי נקודת מפנה דרמטית שבה המנהיג המזדקן מבין שהשלמת המשימה תעבור לדור הבא.

מה הפסוק אומר?

הפסוק הזה מזכיר לנו שאף אחד לא יכול לעשות הכל לבד. לפעמים צריך להכיר במגבלות שלנו ולדעת מתי להעביר את השרביט לאחרים כדי שהמשימה תמשיך.

Life Hack

כשאתם עומדים מול פרויקט ענק בבית הספר או בחיים שנראה בלתי אפשרי לסיום, אל תנסו לעשות הכל בבת אחת. חלקו אותו לשלבים קטנים והגדירו מה המטרה המיידית שלכם, בדיוק כמו שיהושע חילק את הארץ עוד לפני שהכל היה מוכן.

מקבילה מודרנית

זה כמו לעבוד על פרויקט קבוצתי גדול שבו ראש הצוות צריך לחלק את המשימות בין כולם לפני שהעבודה בכלל התחילה, מתוך אמון שכל אחד יעשה את החלק שלו בהמשך.

לדעת מתי לשחרר: השיעור של יהושע

יהושע, המנהיג שהחליף את משה והוביל את העם לכיבוש הארץ, מגיע לשלב שבו הגוף כבר לא עומד בקצב. אלוהים פונה אליו ומבהיר לו שהגיע הזמן להכיר במציאות: הוא זקן, ויש עוד המון שטחים שלא נכבשו. במקום לעצור את הכל או להתייאש, אלוהים מנחה אותו לעשות צעד אסטרטגי מפתיע: לחלק את הארץ לנחלות כבר עכשיו, כולל האזורים שעדיין מוחזקים בידי עמים אחרים כמו הפלישתים והצידונים. הפרק מפרט את גבולות השטחים האלה, וכן משחזר את חלוקת עבר הירדן המזרחי לשבטי ראובן, גד וחצי המנשה שנעשתה בעבר על ידי משה. שבט לוי מוחרג מהחלוקה הזו, שכן תפקידו הרוחני הוא נחלתו. יהושע נדרש כאן להעביר את האחריות קדימה ולסמוך על העם שישלים את העבודה. זהו רגע דרמטי שבו המנהיג מבין שתפקידו אינו לסיים את המלאכה בעצמו, אלא להכין את הקרקע לדור הבא כדי שהם יוכלו להצליח בכוחות עצמם.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מציב מראה מפוכחת וכנה מול המנהיג המזדקן יהושע. אלוהים מבהיר לו שלמרות הישגיו הרבים, החיים קצרים והמלאכה מרובה, ויש פער עצום בין החזון השלם לבין המציאות בשטח. ההכרה במגבלת הזמן האנושי אינה קריאה לייאוש, אלא פתח לשינוי אסטרטגי: במקום להמשיך להילחם בעצמו, על יהושע להאציל סמכויות ולחלק את הארץ כדי שהדורות הבאים ימשיכו במשימה.

להעמקה בסיפור

בפרק הזה אנחנו פוגשים את יהושע ברגע מאוד אנושי ופגיע. אחרי שנים של מלחמות והנהגה אינטנסיבית, הוא שומע מאלוהים את המילים הכי כנות שיש: 'אתה זקנתה, באת בימים'. זו לא נזיפה, אלא הכרה במציאות החיים. לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים לסיים כל דבר שהתחלנו, ושכל האחריות מוטלת רק על הכתפיים שלנו. אבל הסיפור כאן מציע גישה אחרת. אלוהים אומר ליהושע שלמרות שהמשימה של כיבוש הארץ רחוקה מלהסתיים, התפקיד שלו עכשיו משתנה. הוא כבר לא צריך להיות המצביא שרץ בראש המחנה, אלא המנהיג שמכין את התשתית לעתיד. החלוקה של הארץ לנחלות, עוד לפני שהיא נכבשה במלואה, היא אקט עצום של אמון. זה כמו לתת למישהו מפתח לבית שעוד לא נבנה לגמרי, ולהגיד לו: אני סומך עליך שתשלים את הבנייה. הפרק מפרט באריכות את הגבולות של השבטים שכבר התיישבו בעבר הירדן המזרחי (ראובן, גד וחצי מנשה) ואת ההחרגה של שבט לוי, כדי להראות שיש סדר ושיטה בתוך מה שנראה כמו כאוס. השיעור הגדול כאן הוא על מנהיגות אחראית שיודעת לשחרר, להאציל סמכויות ולסמוך על הדור הבא שימשיך את הדרך.

שאלה למחשבה

אם הייתם במקום יהושע, האם היה לכם קל לשחרר את השליטה ולחלק את הארץ לשבטים, בידיעה שאתם עצמכם לא תראו את סוף המשימה?

גבולות החזון וגבולות הזמן: יהושע מתמודד עם המציאות

פרק י"ג בספר יהושע מהווה נקודת מפנה דרמטית במנהיגותו של יהושע בן נון. לאחר שנים של מלחמות כיבוש אינטנסיביות, יהושע מגיע לגיל זקנה כאשר שטחים נרחבים מארץ כנען טרם נכבשו. אלוהים פונה אליו ומציב בפניו קביעה כפולת פנים: מצד אחד, הוא זקן וכוחו תשש; מצד שני, המשימה רחוקה מלהסתיים. במקום להמשיך במערכה הצבאית, אלוהים מצווה על יהושע לשנות אסטרטגיה ולחלק את הארץ לנחלות עבור תשעת השבטים וחצי השבט שטרם התנחלו, מתוך הבטחה שהאל עצמו יוריש את העמים הנותרים בהמשך. הפרק מפרט את השטחים שטרם נכבשו, הכוללים את אזורי הפלשתים, הגשורי והלבנון, ולאחר מכן מציג סקירה היסטורית וגיאוגרפית מפורטת של הנחלות שכבר ניתנו לשבטי ראובן, גד וחצי שבט המנשה בעבר הירדן המזרחי על ידי משה. בנוסף, מודגש פעמיים מעמדו הייחודי של שבט לוי, אשר אינו מקבל נחלת קרקע אלא נסמך על שירותו המקדשי כנחלתו הרוחנית. הפרק משלב בין ציווי אלוהי, תיאור גיאוגרפי ופירוט היסטורי המבסס את הסדר החדש בארץ.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מציב מראה מפוכחת וכנה מול המנהיג המזדקן יהושע. אלוהים מבהיר לו שלמרות הישגיו הרבים, החיים קצרים והמלאכה מרובה, ויש פער עצום בין החזון השלם לבין המציאות בשטח. ההכרה במגבלת הזמן האנושי אינה קריאה לייאוש, אלא פתח לשינוי אסטרטגי: במקום להמשיך להילחם בעצמו, על יהושע להאציל סמכויות ולחלק את הארץ כדי שהדורות הבאים ימשיכו במשימה.

הדרש — קריאה לעומק

הפרק פותח באמירה אלוהית נוקבת המהדהדת את מגבלת הקיום האנושי: 'אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה־מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ'. מבחינה ספרותית, יש כאן ניגוד חריף בין זקנתו המצמצמת של המנהיג לבין מרחבי הארץ המצפים לכיבוש. המילה המנחה 'נחלה' ונגזרותיה מופיעות שוב ושוב בפרק, ומסמנות את המעבר הרעיוני מעידן הכיבוש האקטיבי לעידן ההתנחלות והמיסוד. הצו האלוהי לחלק את הארץ עוד לפני שנכבשה במלואה מעלה שאלה תיאולוגית ופילוסופית עמוקה: האם הנחלה היא פרס על הישג, או שמא היא הבטחה אפריורית הדורשת אמונה אקטיבית? חלוקת השטחים הלא-כבושים (כמו גלילות הפלשתים והלבנון) מחייבת את השבטים לפעול מתוך חזון עתידי ולא מתוך מציאות קיימת. חלקו השני של הפרק פונה לאחור, אל תקופת משה, ומפרט את גבולות עבר הירדן המזרחי. חזרה זו אינה רק טכנית; היא נועדה ליצור רצף היסטורי ומשפטי בין מנהיגותו של משה לזו של יהושע, ולבסס את הלגיטימיות של נחלות ראובן, גד וחצי המנשה. אזכור הריגתו של בלעם בן בעור בחרב משמש תזכורת לצדק ההיסטורי ולסגירת החשבון עם מי שניסה לחבל במסע הישראלי. במקביל, החרגתו החוזרת ונשנית של שבט לוי ('אִשֵּׁי יְהוָה... הוּא נַחֲלָתוֹ') מציבה אלטרנטיבה לתפיסה הטריטוריאלית. בעוד שאר השבטים מגדירים את זהותם דרך גבולות גיאוגרפיים, שבט לוי מגדיר את זהותו דרך תפקידו הרוחני והחברתי. הדבר מלמד כי במבנה החברתי המקראי, הריבונות הקרקעית אינה חזות הכל, ויש צורך בגרעין רוחני נטול אינטרסים קרקעיים שישמש דבק מלכד לעם כולו.

לקחים לחיים
  • השלמה עם מגבלות הזמן והכוחבחיים המקצועיים והאישיים, אנו שואפים לעיתים קרובות לשלמות ולסיום עצמאי של כל פרויקט. הפרק מלמד אותנו את החשיבות של קבלת המציאות שבה לא הכל יושלם על ידינו. היכולת להגדיר מתי לעצור ולהעביר את המשימה לדור הבא או לצוות הבא היא סימן למנהיגות בוגרת ואחראית.
  • תכנון מתוך חזון ולא רק מתוך מצויכאשר אנו מקבלים החלטות אסטרטגיות ארוכות טווח, כמו הקמת עסק או תכנון מסלול חיים, אסור לנו להגביל את עצמנו רק לכלים הזמינים לנו ברגע זה. חלוקת הארץ הלא-כבושה מראה שלעיתים יש לפעול מתוך הנחת עבודה של פוטנציאל עתידי, ולבנות את התשתיות עוד לפני שהתנאים הבשילו לחלוטין.
  • איזון בין החומרי לרוחני בקהילההשארת שבט לוי ללא נחלה פיזית מדגישה את הצורך לשמר בתוך כל מערכת חומרית (ארגון, משפחה, חברה) גורמים שאינם מונעים מאינטרסים כלכליים או טריטוריאליים. הקצאת משאבים ותשומת לב לערכים רוחניים, חברתיים או תרבותיים חיונית לשמירה על חוסנה המוסרי של המערכת כולה.
היבט פילוסופי

הפרק מציג מתח מובנה בין ההבטחה האלוהית המוחלטת לבין המציאות האנושית החלקית. מצד אחד, הארץ מובטחת במלואה; מצד שני, יהושע מזדקן והעם אינו מוריש את כל יושבי הארץ (כמו הגשורי והמעכתי). דילמה זו מעלה את השאלה: האם כישלון מימוש החזון נובע ממגבלה אנושית בלתי נמנעת, או שמא מדובר בחוסר נחישות של העם, והאם פער זה הוא חלק מובנה בכל שאיפה לאידיאל?

📖 קראו את הפרק המלא

וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה־מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ׃

זֹאת הָאָרֶץ הַנִּשְׁאָרֶת כָּל־גְּלִילוֹת הַפְּלִשְׁתִּים וְכָל־הַגְּשׁוּרִי׃

מִן־הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי מִצְרַיִם וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים׃

מִתֵּימָן כָּל־אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וּמְעָרָה אֲשֶׁר לַצִּידֹנִים עַד־אֲפֵקָה עַד גְּבוּל הָאֱמֹרִי׃

וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי וְכָל־הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ מִבַּעַל גָּד תַּחַת הַר־חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת׃

כָּל־יֹשְׁבֵי הָהָר מִן־הַלְּבָנוֹן עַד־מִשְׂרְפֹת מַיִם כָּל־צִידֹנִים אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק הַפִּלֶהָ לְיִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ׃

וְעַתָּה חַלֵּק אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת בְּנַחֲלָה לְתִשְׁעַת הַשְּׁבָטִים וַחֲצִי הַשֵּׁבֶט הַמְנַשֶּׁה׃

עִמּוֹ הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי לָקְחוּ נַחֲלָתָם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה׃

מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת־נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ־הַנַּחַל וְכָל־הַמִּישֹׁר מֵידְבָא עַד־דִּיבוֹן׃

וְכֹל עָרֵי סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן עַד־גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן׃

וְהַגִּלְעָד וּגְבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וְכֹל הַר חֶרְמוֹן וְכָל־הַבָּשָׁן עַד־סַלְכָה׃

כָּל־מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן אֲשֶׁר־מָלַךְ בְּעַשְׁתָּרוֹת וּבְאֶדְרֶעִי הוּא נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים וַיַּכֵּם מֹשֶׁה וַיֹּרִשֵׁם׃

וְלֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַגְּשׁוּרִי וְאֶת־הַמַּעֲכָתִי וַיֵּשֶׁב גְּשׁוּר וּמַעֲכָת בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃

רַק לְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן נַחֲלָה אִשֵּׁי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לוֹ׃

וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה בְנֵי־רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם׃

וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת־נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ־הַנַּחַל וְכָל־הַמִּישֹׁר עַל־מֵידְבָא׃

חֶשְׁבּוֹן וְכָל־עָרֶיהָ אֲשֶׁר בַּמִּישֹׁר דִּיבוֹן וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן׃

וְיַהְצָה וּקְדֵמֹת וּמֵפָעַת׃

וְקִרְיָתַיִם וְשִׂבְמָה וְצֶרֶת הַשַּׁחַר בְּהַר הָעֵמֶק׃

וּבֵית פְּעוֹר וְאַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה וּבֵית הַיְשִׁמוֹת׃

וְכֹל עָרֵי הַמִּישֹׁר וְכָל־מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה אֹתוֹ וְאֶת־נְשִׂיאֵי מִדְיָן אֶת־אֱוִי וְאֶת־רֶקֶם וְאֶת־צוּר וְאֶת־חוּר וְאֶת־רֶבַע נְסִיכֵי סִיחוֹן יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ׃

וְאֶת־בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל־חַלְלֵיהֶם׃

וַיְהִי גְּבוּל בְּנֵי רְאוּבֵן הַיַּרְדֵּן וּגְבוּל זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי־רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן׃

וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה־גָד לִבְנֵי־גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם׃

וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל יַעְזֵר וְכָל־עָרֵי הַגִּלְעָד וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן עַד־עֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי רַבָּה׃

וּמֵחֶשְׁבּוֹן עַד־רָמַת הַמִּצְפֶּה וּבְטֹנִים וּמִמַּחֲנַיִם עַד־גְּבוּל לִדְבִר׃

וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן יֶתֶר מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַיַּרְדֵּן וּגְבֻל עַד־קְצֵה יָם־כִּנֶּרֶת עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה׃

זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי־גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶם׃

וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְהִי לַחֲצִי מַטֵּה בְנֵי־מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחוֹתָם׃

וַיְהִי גְבוּלָם מִמַּחֲנַיִם כָּל־הַבָּשָׁן כָּל־מַמְלְכוּת עוֹג מֶלֶךְ־הַבָּשָׁן וְכָל־חַוֺּת יָאִיר אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עִיר׃

וַחֲצִי הַגִּלְעָד וְעַשְׁתָּרוֹת וְאֶדְרֶעִי עָרֵי מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן לִבְנֵי מָכִיר בֶּן־מְנַשֶּׁה לַחֲצִי בְנֵי־מָכִיר לְמִשְׁפְּחוֹתָם׃

אֵלֶּה אֲשֶׁר־נִחַל מֹשֶׁה בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה׃

וּלְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא־נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלָה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←