דניאל · פרק י״א
ההיסטוריה כזירת מאבק: חזון הצפון והדרום
וּמַשְׂכִּילֵי עָם יָבִינוּ לָרַבִּים וְנִכְשְׁלוּ בְּחֶרֶב וּבְלֶהָבָה בִּשְׁבִי וּבְבִזָּה יָמִים׃
פסוק לגהשומרים על האור: סיפור על אומץ ואמונה
הלילה, ילדי האהוב, נספר על חזון מיוחד שקיבל דניאל החכם. מלאך מהשמיים גילה לו שבמשך שנים רבות יקומו בעולם מלכים חזקים שיילחמו זה בזה על כוח ושלטון. חלקם יבואו מהצפון וחלקם מהדרום, והם ינסו להחליף זה את זה שוב ושוב. לפעמים המלחמות האלה יגרמו לקשיים גם לאנשים הטובים שרוצים לחיות בשקט ובשלום. מלך אחד אפילו ינסה לכבות את האור בבית המקדש ולגרום לאנשים לשכוח את אלוהים. אבל בתוך כל החושך הזה, יקומו אנשים חכמים וטובים שיעזרו לכולם לזכור את האמת, לשמור על האמונה ולעשות מעשים טובים. המלאך הבטיח לדניאל שבסוף, כל הרשע ייעלם, והטוב והאור ינצחו תמיד. אלוהים שומר על מי שנאמן לו, ונותן לו כוח לעמוד חזק כמו סלע.
הפסוק מלמד אותנו על הכוח של חינוך ודוגמה אישית: המנהיגים האמיתיים הם אלו שמאירים את הדרך לאחרים ברגעים הקשים ביותר.
הסיפור המורכב הזה מדגיש את החשיבות של שמירה על ערכים פנימיים וזהות אישית גם כשהסביבה משתנה או מפעילה לחץ כבד. תוכלו להשתמש בסיפור כדי לשוחח עם ילדכם על אומץ לב מוסרי ועל החשיבות של עמידה על העקרונות שלנו. שאלו אותו מה עושים כשמישהו בגן או בבית הספר מנסה לשכנע אותנו לעשות משהו שאנחנו יודעים שהוא לא טוב או לא נכון. הסיפור מלמד אותנו שכל אחד מאיתנו יכול להיות כמו 'המשכילים' - אלו ששומרים על האור הפנימי שלהם ועוזרים לחברים שלהם לעשות את הדבר הנכון והטוב.
- אם היית יכול להיות כמו פנס שמאיר לאחרים, איזה מעשה טוב היית עושה מחר כדי לעזור לחבר?
- איך לדעתך האנשים החכמים בסיפור הצליחו להישאר חזקים ולא לפחד מהמלכים הרעים?
- האם יש משהו שאתה מאמין בו מאוד ושומר עליו, כמו שהם שמרו על בית המקדש?
הסודות המרתקים על המלכים שנלחמו
דמיין שאתה עומד על גבעה גבוהה ומביט אל העתיד הרחוק. בפרק זה, מלאך מיוחד מגלה לנביא דניאל סודות מדהימים על מה שיקרה בעולם. הוא מספר לו על מלכים חזקים שיקומו: מלך אחד ישלוט בצפון הרחוק, ומלך שני ישלוט בדרום החם. המלכים האלה יילחמו זה בזה, יעשו הסכמים, יתרגזו וינסו לנצח בכל דרך. לפעמים הם אפילו ינסו להפריע לאנשים הטובים שרוצים להתפלל בבית המקדש. אבל המלאך מרגיע את דניאל ומבטיח לו שגם כשהסערה משתוללת בחוץ, אלוהים שומר על מי שאוהב אותו ועושה את הטוב. האנשים החכמים והטובים יעזרו לכולם להישאר חזקים ולא לפחד.
האנשים החכמים עוזרים לכולם להבין מה נכון לעשות, גם כשקשה ומפחיד מסביב.
האם ידעת שהמלאך סיפר לדניאל על מלחמות שלמות ומלכים שעוד לא נולדו בכלל, כמו ספר היסטוריה שנכתב מראש?
מה יקרה למלך הרשע שמנסה להרוס הכל? האם האנשים הטובים יצליחו לעצור אותו? בפרק הבא נגלה את הסוף המפתיע!
משחקי הכס של המזרח התיכון העתיק
הפרק הזה הוא כמו פרק של סדרה מותחת במיוחד. מלאך חושף בפני דניאל את מפת המלחמות העתידית של האזור. הכל מתחיל באימפריה ענקית שמתפרקת לארבעה חלקים, ואז מתחיל מאבק אדיר בין שני כוחות: 'מלך הצפון' ו'מלך הדרום'. הם נלחמים, כורתים בריתות דרך נישואים פוליטיים, בוגדים זה בזה ומשתמשים בתחבולות מתוחכמות כדי להשיג עוד כוח. בתוך כל הבלגן הזה נמצאת ארץ ישראל, שחוטפת מכל הכיוונים. השיא מגיע כשעולה מלך צפוני ערמומי במיוחד, שמנסה לבטל את האמונה של העם, מחלל את המקדש ורודף את מי שנאמן לחוקים שלו. אבל דווקא בתוך החושך הזה, קבוצה של אנשים חכמים ואמיצים מחליטה לא לוותר ולהילחם על האמת שלהם.
גם כשהמצב חשוך ומסוכן, האנשים החכמים והאמיצים ממשיכים להדריך אחרים ולא מוותרים על האמת שלהם.
כשכולם מסביבך נגררים אחרי טרנדים או לחץ חברתי מטורף, תהיה כמו 'המשכילים' מהסיפור: תעצור, תחשוב בעצמך, ותישאר נאמן למה שאתה יודע שהוא נכון ואמיתי.
מלך הצפון ומלך הדרום שנלחמים ומשתמשים באנשים אחרים ככלי משחק דומים למאבקי כוח בין קבוצות פופולריות בבית הספר, שבהם תלמידים מנסים לגרור אחרים לצד שלהם באמצעות שמועות ומניפולציות.
לשרוד את הסערה: כשהעולם סביבך משתגע
הפרק מציג חזון היסטורי מפורט ומורכב שמגלה מלאך לדניאל, המתרחש על רקע מאבקי כוח אדירים במזרח התיכון העתיק. לאחר קריסת האימפריה של אלכסנדר מוקדון, העולם מתפצל ומלחמות קשות פורצות בין שתי שושלות חזקות: הממלכה הסלאוקית בצפון (סוריה) והממלכה התלמית בדרום (מצרים). הפרק מתאר בפירוט מדהים את הבריתות, הבגידות, הנישואים הפוליטיים והקרבות הבלתי פוסקים ביניהן, כאשר ארץ ישראל לכודה בתווך וסופרת את ההרס. השיא מגיע עם עלייתו של שליט צפוני אכזרי וערמומי, שמנצל חנופה ומניפולציות כדי לתפוס את השלטון. הוא פוגע בברית הקודש, מחלל את בית המקדש ומציב בו פסל משוקץ. מול הגזירות הקשות הללו, העם מתפצל: חלקם נכנעים לפיתויים ולחצים, אך קבוצה של מנהיגים רוחניים אמיצים, המכונים 'משכילים', בוחרת לעמוד איתן, להדריך את הציבור ולשמור על זהותם גם במחיר של סבל פיזי כבד ורדיפות. בסופו של דבר, החזון מבטיח שגם השליט החזק ביותר יגיע אל קצו ולא יוכל להושיע את עצמו.
הפסוק מתאר את תפקידם המכריע של מנהיגי הרוח והדעת בעתות גזירה ורדיפה. המשכילים אינם מסתפקים בהצלת עצמם, אלא פועלים להדרכת הכלל ולהעמקת ההבנה והאמונה בקרב העם, גם כאשר הם משלמים על כך מחיר אישי כבד מנשוא של רדיפות, שבי ומוות. זהו לב הפרק, המציג את הבחירה בנאמנות רוחנית על פני כניעה פיזית.
להעמקה בסיפור⌄
אם נקלף את השמות העתיקים והתיאורים המורכבים של הפרק הזה, נגלה דרמה אנושית ופוליטית מרתקת שרלוונטית להפליא גם לימינו. הפרק מתפקד כמפה היסטורית שמציגה את המכניקה של כוח, שלטון ומלחמה. הסיפור מתחיל בפירוק האימפריה היוונית הגדולה וממשיך למאבק הדורות בין הצפון לדרום. מה שמעניין כאן הוא הדיוק שבו מתוארות המניפולציות הפוליטיות: נישואים שנועדו ליצור שלום אך נכשלים בגלל קנאה, הסכמים שנחתמים בשקר על שולחן אחד, ושימוש בחנופה כדי להפיל יריבים. במרכז הסערה הזו עומדת דמותו של השליט הצפוני, המזוהה היסטורית עם אנטיוכוס אפיפנס. הוא לא סתם כובש צבאי; הוא מתוחכם ומשתמש בלוחמה פסיכולוגית. הוא מבין שכדי לשלוט באמת, עליו לשבור את הרוח והזהות של העם. הוא פוגע בלב הפועם של החיים היהודיים - בית המקדש - ומנסה להחליף את האמונה הישנה בתרבות שלו. כאן נכנס המתח המוסרי הגדול של הפרק: איך מגיבים למצב כזה? הפרק מראה לנו שתי דרכים שונות לחלוטין. הדרך הראשונה היא של אלו שבוחרים בחיים הקלים - הם מתפתים לחנופה של המלך, מוותרים על העקרונות שלהם ומשתפים פעולה עם השלטון הזר כדי להרוויח מעמד וכסף. הדרך השנייה היא של 'המשכילים'. אלו אנשים שלא רק שומרים על האמונה שלהם בסתר, אלא לוקחים אחריות חברתית ומסבירים לאחרים את המצב, למרות שהם יודעים שהם מסתכנים במוות, בשבי ובבזבוז רכושם. הפרק לא מייפה את המציאות; הוא אומר בגלוי שהטובים יסבלו וייכשלו זמנית. אבל הוא מסביר שהסבל הזה הוא תהליך של זיכוך וטיהור, הזדמנות לבחון מי באמת נאמן ומי רק מעמיד פנים. בסופו של דבר, הסיפור הזה מעניק לנו פרוספקטיבה רחבה על ההיסטוריה: אימפריות עולות ונופלות, שליטים אכזריים שנראים כל יכולים מגיעים בסוף אל קצם ונעלמים, אבל הרוח האנושית והנאמנות לערכים הן אלו ששורדות את מבחן הזמן. דמיינו את ההרגשה של האנשים שחיו באותה תקופה - הכל נראה אבוד, המקדש מחולל, והרשע חוגג. החזון של דניאל נועד לתת להם תקווה, להראות להם שיש תוכנית גדולה יותר וששום רודן לא ישלוט לנצח. זהו שיעור חזק על סבלנות, על היכולת לראות מעבר לקושי המיידי, ועל החשיבות של שמירה על עמוד שדרה מוסרי גם כשהרוחות מסביב מנסות לעקור הכל.
אם היית חי בתקופה של גזירות קשות, האם היית מוכן להסתכן וללמד אחרים את האמת, או שהיית מעדיף לשמור על פרופיל נמוך כדי להגן על עצמך?
ההיסטוריה כזירת מאבק: חזון הצפון והדרום
הפרק מציג חזון נבואי והיסטורי מפורט ביותר, הנמסר לדניאל על ידי ישות שמיימית, ומתאר את מהלך ההיסטוריה של המזרח התיכון לאורך מאות שנים. העלילה נפתחת בקריסת הממלכה הפרסית ועלייתו של מלך גיבור (אלכסנדר הגדול), שעם מותו מתפצלת ממלכתו לארבע רוחות השמים. מכאן ואילך, הפרק מתמקד במאבק הדורות המר והממושך בין שתי מעצמות אזוריות: 'מלך הצפון' (השושלת הסלאוקית בסוריה) ו'מלך הדרום' (השושלת התלמית במצרים). המאבק מתנהל באמצעות מלחמות עקובות מדם, בבריתות פוליטיות כושלות, נישואי תועבת ובוגדנות הדדית. ארץ ישראל, המכונה 'ארץ הצבי', נמצאת בלב הסערה הגיאופוליטית וסופגת את נחת זרועם של הכובשים. השיא העלילתי מתרחש עם עלייתו של מלך צפוני נבזה וערמומי (אנטיוכוס אפיפנס), התופס את השלטון בחלקלקות ובמרמה. הוא מפנה את זעמו כלפי ירושלים, מחלל את המקדש, מבטל את עבודת התמיד ומציב את 'השיקומץ משומם'. העם מתפלג בין משתפי פעולה חנפים לבין 'משכילי העם' השומרים על הברית ומשלמים על כך בחייהם, עד אשר השליט מגיע לקצו ללא מושיע.
הפסוק מתאר את תפקידם המכריע של מנהיגי הרוח והדעת בעתות גזירה ורדיפה. המשכילים אינם מסתפקים בהצלת עצמם, אלא פועלים להדרכת הכלל ולהעמקת ההבנה והאמונה בקרב העם, גם כאשר הם משלמים על כך מחיר אישי כבד מנשוא של רדיפות, שבי ומוות. זהו לב הפרק, המציג את הבחירה בנאמנות רוחנית על פני כניעה פיזית.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק יא בספר דניאל מהווה את אחת היצירות המרתקות והמורכבות במקרא, המשלבת בין תיעוד היסטורי מדויק להפליא לבין תיאולוגיה של קץ הימים. בחלקו הראשון, הפרק מתאר בפרוטרוט את ההיסטוריה של התקופה ההלניסטית במזרח התיכון - מאבקי הדיאדוכים שירשו את אלכסנדר מוקדון. הניתוח הספרותי חושף שימוש במילים מנחות כמו 'עמד', 'חזק', 'חלקלקות' ו'ברית', המדגישות את הארעיות של הכוח האנושי מול הנצחיות של הברית האלוהית. המאבק בין מלך הצפון למלך הדרום אינו רק עימות צבאי, אלא משחק שחמט פוליטי שבו בני אדם, כולל נסיכות ומלכים, משמשים כלי משחק זמניים. הדמות המרכזית בחצי השני של הפרק היא דמותו של מלך הצפון הנבזה, המזוהה היסטורית עם אנטיוכוס הרביעי אפיפנס. הפרק מתאר את שיטות הפעולה שלו: הוא אינו מנצח רק בכוח הזרוע, אלא באמצעות 'חלקלקות' - חנופה, שוחד ופיתוי של גורמים מתוך העם היהודי עצמו ('מרשיעי ברית'). חילול המקדש והסרת עבודת התמיד מייצגים ניסיון מודע לעקור את הזהות הרוחנית של העם ולהחליפה בפולחן זר. מול כוח הרשע הזה מציב הפרק את 'משכילי העם'. דמויות אלו מייצגות את האליטה הרוחנית שאינה נסוגה אל מגדל השן, אלא פועלת בקרב ההמונים כדי להעניק להם הבנה ומשמעות בתוך הכאוס. המחיר שהם משלמים - נפילה בחרב, בלהבה ובשבי - מתואר לא ככישלון סופי, אלא כתהליך של 'צירוף, בירור וליבון'. זהו מסר תיאולוגי עמוק: הסבל אינו עונש מקרי, אלא כור היתוך המטהר את האמונה ומכין את העם לקראת הקץ המיוחל. הפרק מסתיים בתיאור נפילתו של השליט באחרית הימים, המתרחשת 'ואין עוזר לו'. סיום זה מדגיש את האירוניה הדרמטית: מי שהחזיק בצבאות אדירים והתנשא מעל כל אל, מוצא את מותו בבדידות מוחלטת, כשהוא חסר אונים מול הגזירה האלוהית. בכך מציע הפרק נחמה עמוקה לקוראיו בכל הדורות - הרודנות היא זמנית, והצדק ההיסטורי סופו לצאת לאור. מבחינה ספרותית, המעבר החד בין התיאור ההיסטורי הריאליסטי של מאבקי המלכים לבין החזון האפוקליפטי של אחרית הימים יוצר אפקט של מתח מתמיד. הקורא נחשף לדינמיקה של אימפריות קורסות ועולות, ומבין כי מאחורי הקלעים של הפוליטיקה האנושית פועלת יד מכוונת. הניגוד בין 'מלך הנגב' ל'מלך הצפון' מסמל את הדואליות הנצחית של העולם הזה, שבו כוחות מנוגדים נאבקים על השליטה, בעוד שהמאמינים האמיתיים נדרשים לשמור על יציבות פנימית ורוחנית בתוך הסערה. הפרק קורא לנו להתבונן בהיסטוריה לא כעל אוסף של אירועים מקריים, אלא כעל תהליך בעל משמעות וכיוון, שבו לכל אדם ולכל קבוצה יש תפקיד מוסרי מוגדר.
- זיהוי מניפולציות ורטוריקה חלקלקהבעולם העבודה והעסקים, כמו גם בחיים הציבוריים, אנו נתקלים לעיתים קרובות באנשים המשתמשים בחנופה ובחלקלקות שפתיים כדי להשיג את מטרותיהם על חשבון אחרים. הפרק מלמד אותנו לפתח חשיבה ביקורתית, לא להתפתות להבטחות קלות, ולבחון את כוונותיהם האמיתיות של הסובבים אותנו על פי מעשיהם ולא על פי מילותיהם.
- אחריות חברתית של בעלי הידע וההשפעהכאשר ארגון או קהילה חווים משבר ערכי או כלכלי, קל לבעלי היכולת וההשפעה לדאוג רק לעצמם. דמותם של 'המשכילים' מזכירה לנו כי מי שחונן בחוכמה, בהבנה או במשאבים נושא באחריות להדריך, לתמוך ולהוביל את הכלל, גם כאשר הדבר כרוך בוויתור על נוחות אישית או בחשיפה לסיכונים.
- הבנת הערך המזכך של משבריםבמהלך החיים אנו חווים תקופות של קושי, אובדן או כישלון אישי. במקום לראות במשברים אלו קץ פסוק, הפרק מציע להתבונן בהם כעל תהליך של 'צירוף ובירור'. קשיים יכולים לשמש כהזדמנות לזיכוך פנימי, לחיזוק עמוד השדרה המוסרי ולגילוי כוחות נפש עמוקים שלא היינו מודעים לקיומם בעתות שלווה.
הפרק מעלה את המתח הפילוסופי הקלאסי בין דטרמיניזם לחופש הבחירה. מצד אחד, מהלך ההיסטוריה מתואר כתוכנית קבועה מראש, מפורטת לפרטי פרטים ונמסרת כנבואה חתומה שחייבת להתגשם. מצד שני, בני האדם בתוך העלילה - ובמיוחד 'המשכילים' ו'מרשיעי הברית' - נדרשים לקבל החלטות מוסריות גורליות, ונשפטים על פי בחירתם בנאמנות או בבגידה. כיצד יכולה להתקיים אחריות מוסרית ובחירה חופשית בעולם שבו כל מהלך היסטורי כבר נקבע ונכתב מראש?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
וַאֲנִי בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי עָמְדִי לְמַחֲזִיק וּלְמָעוֹז לוֹ׃
וְעַתָּה אֱמֶת אַגִּיד לָךְ הִנֵּה־עוֹד שְׁלֹשָׁה מְלָכִים עֹמְדִים לְפָרַס וְהָרְבִיעִי יַעֲשִׁיר עֹשֶׁר־גָּדוֹל מִכֹּל וּכְחֶזְקָתוֹ בְעָשְׁרוֹ יָעִיר הַכֹּל אֵת מַלְכוּת יָוָן׃
וְעָמַד מֶלֶךְ גִּבּוֹר וּמָשַׁל מִמְשָׁל רַב וְעָשָׂה כִּרְצוֹנוֹ׃
וּכְעָמְדוֹ תִּשָּׁבֵר מַלְכוּתוֹ וְתֵחָץ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם וְלֹא לְאַחֲרִיתוֹ וְלֹא כְמָשְׁלוֹ אֲשֶׁר מָשָׁל כִּי תִנָּתֵשׁ מַלְכוּתוֹ וְלַאֲחֵרִים מִלְּבַד־אֵלֶּה׃
וְיֶחֱזַק מֶלֶךְ־הַנֶּגֶב וּמִן־שָׂרָיו וְיֶחֱזַק עָלָיו וּמָשָׁל מִמְשָׁל רַב מֶמְשַׁלְתּוֹ׃
וּלְקֵץ שָׁנִים יִתְחַבָּרוּ וּבַת מֶלֶךְ־הַנֶּגֶב תָּבוֹא אֶל־מֶלֶךְ הַצָּפוֹן לַעֲשׂוֹת מֵישָׁרִים וְלֹא־תַעְצֹר כּוֹחַ הַזְּרוֹעַ וְלֹא יַעֲמֹד וּזְרֹעוֹ וְתִנָּתֵן הִיא וּמְבִיאֶיהָ וְהַיֹּלְדָהּ וּמַחֲזִקָהּ בָּעִתִּים׃
וְעָמַד מִנֵּצֶר שָׁרָשֶׁיהָ כַּנּוֹ וְיָבֹא אֶל־הַחַיִל וְיָבֹא בְּמָעוֹז מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְעָשָׂה בָהֶם וְהֶחֱזִיק׃
וְגַם אֱלֹהֵיהֶם עִם־נְסִכֵיהֶם עִם־כְּלֵי חֶמְדָּתָם כֶּסֶף וְזָהָב בַּשְּׁבִי יָבִא מִצְרָיִם וְהוּא שָׁנִים יַעֲמֹד מִמֶּלֶךְ הַצָּפוֹן׃
וּבָא בְּמַלְכוּת מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וְשָׁב אֶל־אַדְמָתוֹ׃
ובנו [וּבָנָיו] יִתְגָּרוּ וְאָסְפוּ הֲמוֹן חֲיָלִים רַבִּים וּבָא בוֹא וְשָׁטַף וְעָבָר וְיָשֹׁב ויתגרו [וְיִתְגָּרֶה] עַד־מעזה [מָעֻזּוֹ׃]
וְיִתְמַרְמַר מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וְיָצָא וְנִלְחַם עִמּוֹ עִם־מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְהֶעֱמִיד הָמוֹן רָב וְנִתַּן הֶהָמוֹן בְּיָדוֹ׃
וְנִשָּׂא הֶהָמוֹן ירום [וְרָם] לְבָבוֹ וְהִפִּיל רִבֹּאוֹת וְלֹא יָעוֹז׃
וְשָׁב מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְהֶעֱמִיד הָמוֹן רַב מִן־הָרִאשׁוֹן וּלְקֵץ הָעִתִּים שָׁנִים יָבוֹא בוֹא בְּחַיִל גָּדוֹל וּבִרְכוּשׁ רָב׃
וּבָעִתִּים הָהֵם רַבִּים יַעַמְדוּ עַל־מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וּבְנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ יִנַּשְּׂאוּ לְהַעֲמִיד חָזוֹן וְנִכְשָׁלוּ׃
וְיָבֹא מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְיִשְׁפֹּךְ סוֹלֲלָה וְלָכַד עִיר מִבְצָרוֹת וּזְרֹעוֹת הַנֶּגֶב לֹא יַעֲמֹדוּ וְעַם מִבְחָרָיו וְאֵין כֹּחַ לַעֲמֹד׃
וְיַעַשׂ הַבָּא אֵלָיו כִּרְצוֹנוֹ וְאֵין עוֹמֵד לְפָנָיו וְיַעֲמֹד בְּאֶרֶץ־הַצְּבִי וְכָלָה בְיָדוֹ׃
וְיָשֵׂם פָּנָיו לָבוֹא בְּתֹקֶף כָּל־מַלְכוּתוֹ וִישָׁרִים עִמּוֹ וְעָשָׂה וּבַת הַנָּשִׁים יִתֶּן־לוֹ לְהַשְׁחִיתָהּ וְלֹא תַעֲמֹד וְלֹא־לוֹ תִהְיֶה׃
וישב [וְיָשֵׂם ] פָּנָיו לְאִיִּים וְלָכַד רַבִּים וְהִשְׁבִּית קָצִין חֶרְפָּתוֹ לוֹ בִּלְתִּי חֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ׃
וְיָשֵׁב פָּנָיו לְמָעוּזֵּי אַרְצוֹ וְנִכְשַׁל וְנָפַל וְלֹא יִמָּצֵא׃
וְעָמַד עַל־כַּנּוֹ מַעֲבִיר נוֹגֵשׂ הֶדֶר מַלְכוּת וּבְיָמִים אֲחָדִים יִשָּׁבֵר וְלֹא בְאַפַּיִם וְלֹא בְמִלְחָמָה׃
וְעָמַד עַל־כַּנּוֹ נִבְזֶה וְלֹא־נָתְנוּ עָלָיו הוֹד מַלְכוּת וּבָא בְשַׁלְוָה וְהֶחֱזִיק מַלְכוּת בַּחֲלַקְלַקּוֹת׃
וּזְרֹעוֹת הַשֶּׁטֶף יִשָּׁטְפוּ מִלְּפָנָיו וְיִשָּׁבֵרוּ וְגַם נְגִיד בְּרִית׃
וּמִן־הִתְחַבְּרוּת אֵלָיו יַעֲשֶׂה מִרְמָה וְעָלָה וְעָצַם בִּמְעַט־גּוֹי׃
בְּשַׁלְוָה וּבְמִשְׁמַנֵּי מְדִינָה יָבוֹא וְעָשָׂה אֲשֶׁר לֹא־עָשׂוּ אֲבֹתָיו וַאֲבוֹת אֲבֹתָיו בִּזָּה וְשָׁלָל וּרְכוּשׁ לָהֶם יִבְזוֹר וְעַל מִבְצָרִים יְחַשֵּׁב מַחְשְׁבֹתָיו וְעַד־עֵת׃
וְיָעֵר כֹּחוֹ וּלְבָבוֹ עַל־מֶלֶךְ הַנֶּגֶב בְּחַיִל גָּדוֹל וּמֶלֶךְ הַנֶּגֶב יִתְגָּרֶה לַמִּלְחָמָה בְּחַיִל־גָּדוֹל וְעָצוּם עַד־מְאֹד וְלֹא יַעֲמֹד כִּי־יַחְשְׁבוּ עָלָיו מַחֲשָׁבוֹת׃
וְאֹכְלֵי פַת־בָּגוֹ יִשְׁבְּרוּהוּ וְחֵילוֹ יִשְׁטוֹף וְנָפְלוּ חֲלָלִים רַבִּים׃
וּשְׁנֵיהֶם הַמְּלָכִים לְבָבָם לְמֵרָע וְעַל־שֻׁלְחָן אֶחָד כָּזָב יְדַבֵּרוּ וְלֹא תִצְלָח כִּי־עוֹד קֵץ לַמּוֹעֵד׃
וְיָשֹׁב אַרְצוֹ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל וּלְבָבוֹ עַל־בְּרִית קֹדֶשׁ וְעָשָׂה וְשָׁב לְאַרְצוֹ׃
לַמּוֹעֵד יָשׁוּב וּבָא בַנֶּגֶב וְלֹא־תִהְיֶה כָרִאשֹׁנָה וְכָאַחֲרֹנָה׃
וּבָאוּ בוֹ צִיִּים כִּתִּים וְנִכְאָה וְשָׁב וְזָעַם עַל־בְּרִית־קוֹדֶשׁ וְעָשָׂה וְשָׁב וְיָבֵן עַל־עֹזְבֵי בְּרִית קֹדֶשׁ׃
וּזְרֹעִים מִמֶּנּוּ יַעֲמֹדוּ וְחִלְּלוּ הַמִּקְדָּשׁ הַמָּעוֹז וְהֵסִירוּ הַתָּמִיד וְנָתְנוּ הַשִּׁקּוּץ מְשׁוֹמֵם׃
וּמַרְשִׁיעֵי בְרִית יַחֲנִיף בַּחֲלַקּוֹת וְעַם יֹדְעֵי אֱלֹהָיו יַחֲזִקוּ וְעָשׂוּ׃
וּמַשְׂכִּילֵי עָם יָבִינוּ לָרַבִּים וְנִכְשְׁלוּ בְּחֶרֶב וּבְלֶהָבָה בִּשְׁבִי וּבְבִזָּה יָמִים׃
וּבְהִכָּשְׁלָם יֵעָזְרוּ עֵזֶר מְעָט וְנִלְווּ עֲלֵיהֶם רַבִּים בַּחֲלַקְלַקּוֹת׃
וּמִן־הַמַּשְׂכִּילִים יִכָּשְׁלוּ לִצְרוֹף בָּהֶם וּלְבָרֵר וְלַלְבֵּן עַד־עֵת קֵץ כִּי־עוֹד לַמּוֹעֵד׃
וְעָשָׂה כִרְצוֹנוֹ הַמֶּלֶךְ וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְגַּדֵּל עַל־כָּל־אֵל וְעַל אֵל אֵלִים יְדַבֵּר נִפְלָאוֹת וְהִצְלִיחַ עַד־כָּלָה זַעַם כִּי נֶחֱרָצָה נֶעֱשָׂתָה׃
וְעַל־אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו לֹא יָבִין וְעַל־חֶמְדַּת נָשִׁים וְעַל־כָּל־אֱלוֹהַּ לֹא יָבִין כִּי עַל־כֹּל יִתְגַּדָּל׃
וְלֶאֱלֹהַּ מָעֻזִּים עַל־כַּנּוֹ יְכַבֵּד וְלֶאֱלוֹהַּ אֲשֶׁר לֹא־יְדָעֻהוּ אֲבֹתָיו יְכַבֵּד בְּזָהָב וּבְכֶסֶף וּבְאֶבֶן יְקָרָה וּבַחֲמֻדוֹת׃
וְעָשָׂה לְמִבְצְרֵי מָעֻזִּים עִם־אֱלוֹהַּ נֵכָר אֲשֶׁר הכיר [יַכִּיר] יַרְבֶּה כָבוֹד וְהִמְשִׁילָם בָּרַבִּים וַאֲדָמָה יְחַלֵּק בִּמְחִיר׃
וּבְעֵת קֵץ יִתְנַגַּח עִמּוֹ מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וְיִשְׂתָּעֵר עָלָיו מֶלֶךְ הַצָּפוֹן בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וּבָאֳנִיּוֹת רַבּוֹת וּבָא בַאֲרָצוֹת וְשָׁטַף וְעָבָר׃
וּבָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִי וְרַבּוֹת יִכָּשֵׁלוּ וְאֵלֶּה יִמָּלְטוּ מִיָּדוֹ אֱדוֹם וּמוֹאָב וְרֵאשִׁית בְּנֵי עַמּוֹן׃
וְיִשְׁלַח יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת וְאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא תִהְיֶה לִפְלֵיטָה׃
וּמָשַׁל בְּמִכְמַנֵּי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וּבְכֹל חֲמֻדוֹת מִצְרָיִם וְלֻבִים וְכֻשִׁים בְּמִצְעָדָיו׃
וּשְׁמֻעוֹת יְבַהֲלֻהוּ מִמִּזְרָח וּמִצָּפוֹן וְיָצָא בְּחֵמָא גְדֹלָה לְהַשְׁמִיד וּלְהַחֲרִים רַבִּים׃
וְיִטַּע אָהֳלֶי אַפַּדְנוֹ בֵּין יַמִּים לְהַר־צְבִי־קֹדֶשׁ וּבָא עַד־קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ׃