דברי הימים ב · פרק ד׳
ארכיטקטורה של נשגב: יצירת הכלים במקדש שלמה
וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַיָּ֖ם מוּצָ֑ק עֶשֶׂר֩ בָּאַמָּ֨ה מִשְּׂפָת֨וֹ אֶל־שְׂפָת֜וֹ עָג֣וֹל סָבִ֗יב וְחָמֵ֤שׁ בָּֽאַמָּה֙ קוֹמָת֔וֹ וְקָו֙ שְׁלֹשִׁ֣ים בָּֽאַמָּ֔ה יָסֹ֥ב אֹת֖וֹ סָבִֽיב׃
פסוק ב'האורות הזוהרים והשולחנות של שלמה המלך
הלילה, ילדים חמודים, נספר על המלך שלמה החכם, שרצה לבנות את הבית הכי יפה ומיוחד בעולם – בית המקדש. כדי שהבית יהיה מושלם, שלמה הזמין את חירם, אומן מתכת מוכשר מאוד. יחד הם יצרו דברים מדהימים! הם בנו בריכת מים ענקית מנחושת מבריקה, שעמדה על גבם של שנים-עשר פסלי שוורים חזקים ויפים. בתוך הבית, כדי שלא יהיה חשוך אפילו לרגע, הם הכינו עשר מנורות מזהב טהור שהפיצו אור חם, רך ומנחם. הם בנו גם עשרה שולחנות זהב מבריקים ועוד המון כלים קטנים ונוצצים. חירם עבד בחריצות רבה, יצק את המתכת באדמה הלחה והפך אותה ליצירות אומנות מרהיבות. כל כלי נעשה באהבה ובדיוק רב, כדי להראות כמה המקום הזה מיוחד ומלא שלווה.
הפסוק מתאר את בניית בריכת המים המפוארת בחצר המקדש. זו הזדמנות להראות לילדים איך יופי, סדר ודיוק הנדסי יכולים לשמש לביטוי של כבוד והערכה.
הסיפור על בניית כלי המקדש מראה לילדים את הערך של השקעה, סבלנות ואומנות. שלמה וחירם לא מיהרו; הם תכננו כל כלי בקפידה והשתמשו בחומרים הטובים ביותר כדי ליצור משהו שיחזיק מעמד ויביא אור ושמחה. תוכלו לחבר זאת לחיי הילד: להסביר שכאשר אנחנו משקיעים מאמץ בציור, בבניית לגו או בעזרה בבית, אנחנו יוצרים משהו יפה ומיוחד שמביא אור למשפחה שלנו. זו הזדמנות לשוחח על כך שיופי אמיתי מגיע מהלב ומהאהבה שאנחנו משקיעים בעשייה שלנו.
- אם היית יכול לעצב מנורה מיוחדת לחדר שלך, איך היא הייתה נראית?
- למה לדעתך חירם השקיע כל כך הרבה בקישוט של בריכת המים והשולחנות?
- איזה דבר יפה שעשית היום הרגיש לך כאילו השקעת בו את כל הלב?
הבריכה הענקית ומנורות הזהב של שלמה המלך
דמיינו שאתם נכנסים לחצר ענקית ומבריקה! שם עומד המלך שלמה החכם, ויחד עם אומן מוכשר בשם חירם, הם בונים את בית המקדש המפואר. במרכז החצר הם מציבים בריכת נחושת עצומה שנקראת 'הים'. הבריכה הזו לא שוחה במים רגילים, אלא עומדת על גבם של שנים-עשר פסלי שוורים חזקים מנחושת! מסביב מנצנצות עשר מנורות זהב טהור שמפיצות אור חם ורך, ועשרה שולחנות זהב מבריקים. חירם יוצק את הכלים המיוחדים בתוך האדמה הלחה ליד נהר הירדן, והכל נוצץ ומלא הוד. הלב מתמלא התרגשות למראה היופי הזה, המזמין את כולם לבוא ולהביט מקרוב. מה יקרה כאשר הכלים כולם יוצבו במקומם והבית יהיה מוכן לגמרי? בפרק הבא נגלה!
שלמה המלך בנה בריכת נחושת ענקית ועגולה שנקראה 'ים'. הבריכה הזו הייתה כל כך גדולה ויפה, והיא הראתה לכולם כמה מיוחד המקום הזה.
בריכת 'ים הנחושת' הייתה כל כך גדולה, שהיא הכילה כמות מים השווה לכמעט 300 אמבטיות ביתיות מלאות!
מה יקרה כאשר שלמה יסיים להציב את כל כלי הזהב והנחושת המדהימים האלה במקומם? בפרק הבא נגלה!
פרויקט המאה: מעצבים את בית המקדש
בפרק זה אנו פוגשים את המלך שלמה ואת חירם, אומן המתכת המומחה, כשהם מעצבים ומייצרים את הכלים המרכזיים של בית המקדש בירושלים. הם לא מסתפקים בכלים פשוטים: הם בונים מזבח נחושת ענק, ובריכת מים עצומה העומדת על שנים-עשר שוורים מפוסלים הפונים לכל רוחות השמיים. בתוך ההיכל הם מציבים עשר מנורות זהב ועשרה שולחנות מפוארים ללחם הפנים, לצד מאה מזרקי זהב טהור. חירם יוצק את כלי הנחושת הרבים בכיכר הירדן, באדמה עשירה ובוצית שמתאימה ליציקות ענק. כמות הנחושת היא כה עצומה, עד שאיש אינו מנסה אפילו לשקול אותה. הפרק מציג לפרטי פרטים את הפאר, הדיוק והתכנון הקפדני שהושקעו ביצירת המרכז הרוחני של העם.
הפסוק מתאר את 'ים הנחושת' - בריכת מים ענקית ומעוצבת שעמדה במקדש. היא מראה איך שילבו בין הנדסה מטורפת, אומנות וסמליות רוחנית בפרויקט אחד.
כשאתם עובדים על פרויקט קבוצתי או משימה אישית, אל תעגלו פינות. השקעה בפרטים הקטנים ובאיכות החומרים (או המאמץ שלכם) היא מה שהופך עבודה רגילה ליצירת מופת בלתי נשכחת.
זה כמו לעצב חדר גיימינג או להקים מתחם הייטק חדשני: מתכננים כל פרט, מהתאורה (המנורות) ועד מערכת המים והריהוט, כדי ליצור את החוויה הכי חזקה ומרשימה שיש.
אומנות, הנדסה ופאר ללא גבולות
הפרק מציג את שלב הייצור והעיצוב של כלי המקדש, פרויקט הדגל של המלך שלמה והאומן הראשי חירם. העלילה מתמקדת בפירוט הטכני והאומנותי של הכלים: ממזבח הנחושת העצום ועד ל'ים הנחושת' – בריכת ענק הניצבת על שנים-עשר שוורים מפוסלים. חירם מייצר עשרה כיורי רחצה, עשר מנורות זהב ועשרה שולחנות, בניגוד למנורה הבודדת והשולחן היחיד שהיו במשכן במדבר. יציקת כלי הנחושת מתבצעת בשיטה תעשייתית בכיכר הירדן, שם האדמה מתאימה לתבניות יציקה. כמות הנחושת כה גדולה עד שמשקלה לא נחקר. בחלק הפנימי של המקדש, שלמה דואג שכל הכלים – המזבח הפנימי, המנורות, המלקחיים ואפילו צירים ודלתות – יהיו עשויים מזהב סגור וטהור. דרך התיאור המפורט הזה, אנו נחשפים לעוצמה הכלכלית והאומנותית של הממלכה בשיאה, ולרצון ליצור מרחב מעורר השראה המשלב בין הנדסה מדויקת לרוחניות עמוקה.
פסוק זה מתאר את יצירת 'ים הנחושת' – בריכת מים ענקית שעמדה בחצר בית המקדש. יצירת כלי עצום זה מנחושת יצוקה, במידות כה מדויקות ובעיצוב עגול ומושלם, מייצגת את שיא הטכנולוגיה והאומנות של העת העתיקה. הים לא שימש רק לצרכים מעשיים של טהרה, אלא סימל את השלטון והסדר הקוסמי של אלוהים על פני תהומות המים, כשהוא ניצב על גבי שנים-עשר בקר המסמלים יציבות וכיווני שמיים.
להעמקה בסיפור⌄
כשקוראים את התיאור המפורט של כלי המקדש, קל ללכת לאיבוד בין המידות, האמות והחומרים. אבל אם נעצור לרגע ונביט בתמונה המלאה, נגלה כאן סיפור מרתק על מפגש בין חזון מנהיגותי ליכולת ביצוע מדהימה. שלמה המלך מבין שכדי ליצור מרכז רוחני שיאחד את העם ויקרין עוצמה, הוא צריך את הטובים ביותר. לכן הוא שוכר את חירם, אומן על, שיודע לקחת מתכת גולמית ולהפוך אותה ליצירת אומנות.\n\nאחד האלמנטים המרשימים בפרק הוא 'ים הנחושת'. דמיינו בריכת ענק עגולה, עשויה כולה נחושת יצוקה בעובי של טפח (כרוחב כף יד), ששפתה מעוצבת כמו פרח שושן. הבריכה הזו לא עומדת על הקרקע, אלא על גבם של שנים-עשר שוורים מפוסלים, הפונים לשלושת כיווני השמיים. השוורים מסמלים כוח, עבודה חקלאית ויציבות, והפנייה שלהם לכל הכיוונים מראה שהשפעת המקדש מיועדת להגיע לכל מקום.\n\nנקודה מעניינת נוספת היא השדרוג הדרמטי לעומת המשכן הנייד שהיה לבני ישראל במדבר. במדבר הייתה מנורה אחת ושולחן אחד; כאן שלמה מייצר עשר מנורות זהב ועשרה שולחנות. השפע הזה אינו רק עניין של ראוותנות, אלא ביטוי של תקופה חדשה – מעבר מנוודות דלה ליציבות, שפע וביטחון לאומי.\n\nתהליך הייצור עצמו מתואר בריאליזם מדהים: חירם לא עובד בירושלים ההררית, אלא יורד לכיכר הירדן, לאזור שבין סוכות לצרידתה. שם, באדמה החמרתית והעבה, הוא חופר תבניות באדמה ויוצק לתוכן את הנחושת הנוזלית הרותחת. זוהי עדות לתושייה הנדסית ולניצול חכם של משאבי הטבע המקומיים.\n\nהפרק מזכיר לנו שרוחניות וקדושה אינן חייבות להיות מנותקות מהעולם הפיזי. לפעמים, דווקא דרך השקעה באסתטיקה, בפרטים הקטנים וביופי ויזואלי, אנחנו מצליחים לבטא רגשות עמוקים של כבוד, התמסרות והערכה למשהו שגדול מאיתנו.
האם לדעתך השקעה כל כך גדולה ביופי חיצוני ובחומרים יקרים כמו זהב ונחושת מחזקת את החוויה הרוחנית, או שהיא דווקא עלולה להסיח את הדעת מהעיקר?
ארכיטקטורה של נשגב: יצירת הכלים במקדש שלמה
ספר דברי הימים ב', פרק ד', מציג תיאור מפורט ושיטתי של ייצור כלי המקדש על ידי המלך שלמה והאומן המומחה חירם. הפרק פותח בבניית מזבח הנחושת החיצוני וממשיך לתיאור 'ים הנחושת' – בריכת ענק המונחת על גבי שנים-עשר שוורי נחושת הפונים לכל ארבע רוחות השמיים. בהמשך מתוארים עשרת הכיורים, עשר מנורות הזהב ועשרת השולחנות הממוקמים בהיכל, חמישה מימין וחמישה משמאל, לצד מאה מזרקי זהב. חירם יוצק את כלי הנחושת הרבים בכיכר הירדן, באדמה עבה ומתאימה ליציקה, כאשר כמות הנחושת כה אדירה עד שמשקלה אינו נחקר. לבסוף, מתוארים כלי הזהב הפנימיים של ההיכל וקודש הקודשים, כולל מזבח הזהב, המנורות, המלקחיים, המחתות, ואפילו דלתות הבית המצופות זהב סגור. התיאור העלילתי מדגיש את המעבר הממלכתי משפע ארעי של תקופת המדבר למערכת פולחן ממוסדת, עשירה ומתוכננת בקפידה, המשלבת טכנולוגיה מתקדמת עם סמליות קוסמית ורוחנית עמוקה.
פסוק זה מתאר את יצירת 'ים הנחושת' – בריכת מים ענקית שעמדה בחצר בית המקדש. יצירת כלי עצום זה מנחושת יצוקה, במידות כה מדויקות ובעיצוב עגול ומושלם, מייצגת את שיא הטכנולוגיה והאומנות של העת העתיקה. הים לא שימש רק לצרכים מעשיים של טהרה, אלא סימל את השלטון והסדר הקוסמי של אלוהים על פני תהומות המים, כשהוא ניצב על גבי שנים-עשר בקר המסמלים יציבות וכיווני שמיים.
הדרש — קריאה לעומק⌄
תיאור כלי המקדש בפרק ד' של דברי הימים ב' אינו רק רשימת מלאי טכנית, אלא מסמך תיאולוגי ואסתטי מרתק המבטא את תפיסת הקודש של תקופת המלוכה. דרך התיאור המפורט של חומרי הגלם, המידות ותהליכי הייצור, המחבר המקראי מעצב את דמותו של המקדש כמיקרוקוסמוס – ייצוג בזעיר אנפין של הבריאה כולה.\n\nבמרכז החצר החיצונית ניצב 'ים הנחושת'. כלי זה, שמידותיו עשר אמות מקצה לקצה וחמש אמות גובהו, מהווה הישג הנדסי יוצא דופן של יציקת מתכת אחידה. ה'ים' מסמל את המים הקוסמיים, התהום שעליה השליט אלוהים סדר בבריאה. העמדת הים על גבי שנים-עשר בקר (שוורים) הפונים לשלושה לכל כיוון (צפון, מערב, דרום ומזרח) מעגנת את המקדש כמרכז העולם, שממנו משפיע השפע לכל רוחות השמיים. השור, כסמל של פוריות וכוח חקלאי, מייצג את כוחות הטבע המוכפפים כעת לשירות המקדש והאל.\n\nהמעבר המבני מהמשכן המדברי למקדש שלמה בולט בריבוי הכלים. בעוד שבמשכן הייתה מנורה אחת ושולחן אחד, שלמה מייצר עשר מנורות ועשרה שולחנות. ריבוי זה (המספר עשר כמייצג שלמות) משקף את המעבר מדלות ושרידות במדבר לשפע, יציבות וריבונות ממלכתית. האור המופץ מעשר המנורות והשפע המוצג על עשרת השולחנות מבטאים את הנוכחות האלוהית המברכת את הארץ ביבול ובחכמה.\n\nהפרק מקדיש תשומת לב מיוחדת לגיאוגרפיה של הייצור. חירם אינו יוצק את הכלים בירושלים, אלא בכיכר הירדן, 'בעבי האדמה בין סוכות ובין צרדתה'. בחירה גיאוגרפית זו נובעת מתנאים פיזיקליים: אדמת החמר העשירה באזור זה אידיאלית ליצירת תבניות ליציקות ברונזה ענקיות. התיאור הריאליסטי של תהליך הייצור מחבר את הנשגב אל הארצי – הקדושה אינה מופיעה יש מאין, היא דורשת זיעה, ידע גיאולוגי, הנדסת חומרים ותכנון לוגיסטי קפדני.\n\nבתוך ההיכל פנימה, חומר הגלם משתנה מנחושת לזהב סגור (טהור). המעבר ההדרגתי מנחושת בחצר החיצונית לזהב בהיכל הפנימי מייצר היררכיה חזותית ורוחנית: ככל שהאדם מתקרב אל הדביר (קודש הקודשים), החומרים הופכים ליקרים, טהורים ומזוקקים יותר. זהב סגור אינו רק יקר ערך, אלא הוא בעל תכונות של השתקפות אור, מה שיצר בתוך ההיכל החשוך אפקט של אור פנימי מהפנט כאשר המנורות דלקו.\n\nלסיכום, הפרק חושף את התפיסה לפיה האסתטיקה היא כלי שרת של הדת. היופי, הפאר והדיוק הגיאומטרי אינם קישוטים חיצוניים בלבד, אלא הם עצמם שפה דתית המנסה ללכוד את האינסוף בתוך גבולות החומר, ולהעניק למאמין חוויה חושית של יראה ונשגבות.
- שילוב של חזון רוחני עם מקצועיות מעשיתבכל מיזם משמעותי בחייך הבוגרים – בין אם מדובר בהקמת עסק עצמאי, ניהול פרויקט מורכב בעבודה או הובלת יוזמה קהילתית – אל תסתפק ברעיונות מופשטים ובחזון כללי. עליך לרדת לפרטים הלוגיסטיים והטכניים הקטנים ביותר. השילוב שביצעו שלמה וחירם בין תיאולוגיה נשגבת לידע גיאולוגי והנדסי מדויק בכיכר הירדן מדגים כי הצלחה אמיתית דורשת חיבור הדוק בין השראה רוחנית למקצועיות מעשית חסרת פשרות בשטח.
- יצירת הדרגתיות וגבולות בחיי הנפשהמעבר ההדרגתי מחצר הנחושת החיצונית אל היכל הזהב הפנימי מלמד על חשיבות ההדרגתיות והגבולות. בחייך האישיים, בזוגיות או במערכות יחסים משפחתיות, שמור על אזורים פנימיים ומוגנים (ה'דביר' האישי שלך) שאינם פרוצים לכל דורש. טפח את המרחבים האינטימיים הללו בחומרים הטהורים ביותר של כנות, הקשבה עמוקה ונאמנות, ואל תחשוף את עולמך הפנימי העמוק ביותר בפני אנשים שאינם ראויים לכך או בשלבים מוקדמים מדי.
- השפע ככלי לאחריות ולא לראוותנותהמעבר לעשרה שולחנות ועשר מנורות מסמל שפע שנועד לשרת מטרה נעלה יותר ולא רק להפגין עושר אישי. כאשר אתה זוכה להצלחה כלכלית, מקצועית או חברתית, אל תשתמש בה רק לראוותנות או לצריכה עצמית מוגברת. השתמש במשאבים העודפים שקיבלת כדי להרחיב את מעגלי ההשפעה החיובית שלך, לתמוך באחרים, להאיר את סביבתך ולייצר פלטפורמות שיאפשרו גם לאנשים נוספים לצמוח ולהצליח.
האם הניסיון לייצג את הנשגב והאינסופי באמצעות פאר חומרי, זהב ונחושת בכמויות אדירות, מקרב את האדם אל האלוהות או דווקא מגביל ומגשים אותה בתוך גבולות החומר הפיזי?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
וַיַּעַשׂ מִזְבַּח נְחֹשֶׁת עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רָחְבּוֹ וְעֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ׃
וַיַּעַשׂ אֶת־הַיָּם מוּצָק עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ אֶל־שְׂפָתוֹ עָגוֹל סָבִיב וְחָמֵשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ וְקָו שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב׃
וּדְמוּת בְּקָרִים תַּחַת לוֹ סָבִיב סָבִיב סוֹבְבִים אֹתוֹ עֶשֶׂר בָּאַמָּה מַקִּיפִים אֶת־הַיָּם סָבִיב שְׁנַיִם טוּרִים הַבָּקָר יְצוּקִים בְּמֻצַקְתּוֹ׃
עוֹמֵד עַל־שְׁנֵים עָשָׂר בָּקָר שְׁלֹשָׁה פֹנִים צָפוֹנָה וּשְׁלוֹשָׁה פֹנִים יָמָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים נֶגְבָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים מִזְרָחָה וְהַיָּם עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה וְכָל־אֲחֹרֵיהֶם בָּיְתָה׃
וְעָבְיוֹ טֶפַח וּשְׂפָתוֹ כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת־כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשַׁנָּה מַחֲזִיק בַּתִּים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים יָכִיל׃
וַיַּעַשׂ כִּיּוֹרִים עֲשָׂרָה וַיִּתֵּן חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול לְרָחְצָה בָהֶם אֶת־מַעֲשֵׂה הָעוֹלָה יָדִיחוּ בָם וְהַיָּם לְרָחְצָה לַכֹּהֲנִים בּוֹ׃
וַיַּעַשׂ אֶת־מְנֹרוֹת הַזָּהָב עֶשֶׂר כְּמִשְׁפָּטָם וַיִּתֵּן בַּהֵיכָל חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול׃
וַיַּעַשׂ שֻׁלְחָנוֹת עֲשָׂרָה וַיַּנַּח בַּהֵיכָל חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול וַיַּעַשׂ מִזְרְקֵי זָהָב מֵאָה׃
וַיַּעַשׂ חֲצַר הַכֹּהֲנִים וְהָעֲזָרָה הַגְּדוֹלָה וּדְלָתוֹת לָעֲזָרָה וְדַלְתוֹתֵיהֶם צִפָּה נְחֹשֶׁת׃
וְאֶת־הַיָּם נָתַן מִכֶּתֶף הַיְמָנִית קֵדְמָה מִמּוּל נֶגְבָּה׃
וַיַּעַשׂ חוּרָם אֶת־הַסִּירוֹת וְאֶת־הַיָּעִים וְאֶת־הַמִּזְרָקוֹת וַיְכַל חירם [חוּרָם] לַעֲשׂוֹת אֶת־הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּבֵית הָאֱלֹהִים׃
עַמּוּדִים שְׁנַיִם וְהַגֻּלּוֹת וְהַכֹּתָרוֹת עַל־רֹאשׁ הָעַמּוּדִים שְׁתָּיִם וְהַשְּׂבָכוֹת שְׁתַּיִם לְכַסּוֹת אֶת־שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרוֹת אֲשֶׁר עַל־רֹאשׁ הָעַמּוּדִים׃
וְאֶת־הָרִמּוֹנִים אַרְבַּע מֵאוֹת לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת שְׁנַיִם טוּרִים רִמּוֹנִים לַשְּׂבָכָה הָאֶחָת לְכַסּוֹת אֶת־שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרוֹת אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָעַמּוּדִים׃
וְאֶת־הַמְּכֹנוֹת עָשָׂה וְאֶת־הַכִּיֹּרוֹת עָשָׂה עַל־הַמְּכֹנוֹת׃
אֶת־הַיָּם אֶחָד וְאֶת־הַבָּקָר שְׁנֵים־עָשָׂר תַּחְתָּיו׃
וְאֶת־הַסִּירוֹת וְאֶת־הַיָּעִים וְאֶת־הַמִּזְלָגוֹת וְאֶת־כָּל־כְּלֵיהֶם עָשָׂה חוּרָם אָבִיו לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְבֵית יְהוָה נְחֹשֶׁת מָרוּק׃
בְּכִכַּר הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ בַּעֲבִי הָאֲדָמָה בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צְרֵדָתָה׃
וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה כָּל־הַכֵּלִים הָאֵלֶּה לָרֹב מְאֹד כִּי לֹא נֶחְקַר מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת׃
וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל־הַכֵּלִים אֲשֶׁר בֵּית הָאֱלֹהִים וְאֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת־הַשֻּׁלְחָנוֹת וַעֲלֵיהֶם לֶחֶם הַפָּנִים׃
וְאֶת־הַמְּנֹרוֹת וְנֵרֹתֵיהֶם לְבַעֲרָם כַּמִּשְׁפָּט לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָגוּר׃
וְהַפֶּרַח וְהַנֵּרוֹת וְהַמֶּלְקַחַיִם זָהָב הוּא מִכְלוֹת זָהָב׃
וְהַמְזַמְּרוֹת וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַכַּפּוֹת וְהַמַּחְתּוֹת זָהָב סָגוּר וּפֶתַח הַבַּיִת דַּלְתוֹתָיו הַפְּנִימִיּוֹת לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְדַלְתֵי הַבַּיִת לַהֵיכָל זָהָב׃