תנ״ך יקר פתח באפליקציה

דברי הימים א · פרק ו׳

רשת הביטחון הרוחנית: שושלת לוי ופיזור ערי הכהונה

👑

וְאַהֲרֹן וּבָנָיו מַקְטִירִים עַל־מִזְבַּח הָעוֹלָה וְעַל־מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת לְכֹל מְלֶאכֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וּלְכַפֵּר עַל־יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים׃

פסוק לד
התאמת תוכן לפי גיל

השבט ששמר על השיר

הלילה נספר על שבט מיוחד מאוד שנקרא שבט לוי. ללוי היו שלושה בנים: גרשום, קהת ומררי, ומאז נולדו להם עוד המון ילדים ונכדים. השבט הזה קיבל תפקיד נפלא – הם היו האחראים על השירה והמוזיקה בבית המקדש! דוד המלך, שאהב מאוד מוזיקה, ביקש מהם לשיר ולנגן בכל יום כדי לשמח את הלבבות של כולם. הם ניגנו בכינורות, בנבלים ובמצלתיים, והקולות שלהם נשמעו למרחקים. מכיוון שהם היו עסוקים במוזיקה ובעזרה לאחרים, הם לא גרו כולם במקום אחד, אלא קיבלו בתים וגינות קטנות בכל רחבי הארץ, כדי שיוכלו לבקר את כל הילדים והמשפחות וללמד אותם לשיר ולשמוח. כל אבא ואמא בשבט לוי לימדו את הילדים שלהם את השירים היפים, וכך המוזיקה מעולם לא הפסיקה.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מראה איך אהרן ובניו שמרו על החיבור הרוחני של העם, תפקיד שעבר מאב לבן במסירות רבה.

טיפ להורים

הפרק מדגיש את חשיבותה של המשכיות משפחתית וערכית, לצד מקומה של המוזיקה והאמנות בחיים. תוכלו להשתמש בסיפור כדי לדבר עם הילד על 'הניגון המיוחד' של המשפחה שלכם – אילו מנהגים, שירים או ערכים אתם אוהבים להעביר הלאה. זהו כלי מצוין לחיזוק תחושת השייכות והביטחון העצמי של הילד בתוך התא המשפחתי.

שאלות לשיחה עם הילד
  • אם היית יכול לנגן על כלי נגינה מיוחד בבית המקדש, במה היית בוחר?
  • איזה שיר או מנהג משפחתי שלנו אתה הכי אוהב?
  • איך מוזיקה עוזרת לך להרגיש שמח או רגוע כשאתה הולך לישון?

המשפחה המנגנת והערים הסודיות

דמיין שאתה נכנס לעיר עתיקה ושומע מוזיקה נפלאה באוויר! בפרק הזה אנחנו פוגשים את שבט לוי, משפחה ענקית ומיוחדת במינה. ללוי היו שלושה בנים: גרשום, קהת ומררי. הילדים והנכדים שלהם לא היו סתם אנשים – הם היו המשוררים והנגנים של בית המקדש! דוד המלך נתן להם תפקיד מדהים: לשיר ולנגן בכל יום כדי לשמח את כולם. חלקם שמרו על השערים וחלקם עזרו לכוהנים. מכיוון שהם היו עסוקים במוזיקה ובעזרה, לא הייתה להם ארץ משלהם. במקום זה, הם קיבלו ערים קטנות ויפות בכל רחבי הארץ, כולל ערי מקלט מיוחדות שבהן שמרו על מי שצריך עזרה. רוצה לדעת איפה בדיוק הם גרו ואיך הם חגגו? בפרק הבא נגלה את הסודות של השבטים האחרים!

מה הפסוק אומר?

אהרן והילדים שלו קיבלו תפקיד מיוחד: להדליק את הקטורת הריחנית ולעזור לכל העם להרגיש קרובים לה' ולבקש סליחה.

הידעת?

האם ידעת שללויים לא הייתה מדינה או חבל ארץ משלהם? הם קיבלו 48 ערים שונות שהיו מפוזרות בכל רחבי הארץ!

מה יקרה בפרק הבא?

מה יקרה כששאר השבטים יקבלו את הערים שלהם? בפרק הבא נגלה מי קיבל את ההרים הגבוהים!

השבט שאין לו בית, אבל יש לו קול

הפרק מתאר את שבט לוי, השבט היחיד בישראל שלא קיבל נחלת אדמה רציפה בארץ כנען. במקום זאת, הם קיבלו תפקיד ייחודי: לנהל את החיים הרוחניים והתרבותיים של העם. הפרק מפרט את השושלת המשפחתית של שלושת בני לוי – גרשום, קהת ומררי. אנחנו מגלים שדוד המלך מינה מתוכם קבוצות של משוררים ונגנים, כמו הימן, אסף ואיתן, שהיו אחראים על הפסקול של בית המקדש. בנוסף, מתוארת שושלת הכהונה של בני אהרן, שהיו אחראים על הטקסים החשובים ביותר. בסוף הפרק מפורטות הערים שקיבלו הלויים בכל רחבי הארץ, כולל ערי המקלט, מה שאיפשר להם להיות נגישים לכל אזרח ואזרחית בממלכה.

מה הפסוק אומר?

אהרן והבנים שלו היו אחראים על העבודה הכי חשובה במקדש. הם עזרו לעם להתנקות מטעויות ולשמור על קשר חזק עם אלוהים.

Life Hack

לפעמים קל להרגיש שאין לנו מקום קבוע או שאנחנו שונים מאחרים. הלויים מראים שדווקא כשאתה מפוזר ומעורב בין כולם, ההשפעה שלך יכולה להיות הכי גדולה. אל תפחד להתערבב ולהביא את הכישרון שלך למקומות חדשים.

מקבילה מודרנית

זה כמו חבורה של מדריכי תנועת נוער או מוזיקאים שלא גרים כולם באותו בית, אלא מפוזרים בשכונות שונות כדי להפעיל מרכזים קהילתיים ולעשות שמח לכולם.

מפת הדרכים של שבט לוי: מוזיקה, כהונה וערים ללא גבולות

הפרק הזה עושה סדר באחד השבטים המרתקים ביותר בתנ"ך – שבט לוי. במקום לספר סיפור עלילתי קלאסי, הוא מציג רשימות יוחסין מפורטות ומפות גיאוגרפיות שמגדירות את תפקידו של השבט. אנחנו פוגשים את שלושת הענפים המרכזיים של השבט: גרשום, קהת ומררי. מתוך משפחות אלה צומחים המנהיגים הרוחניים של העם. הפרק מתמקד בשינוי הגדול שחולל דוד המלך, שמינה משוררים מקצועיים מתוך הלויים כדי שילוו את עבודת המקדש בשירה ובנגינה. במקביל, מוצגת שושלת הכהונה הרשמית של בני אהרן, המופקדים על הקורבנות והכפרה. בחלקו השני של הפרק מפורטות הערים שניתנו ללויים ברחבי הארץ, כולל ערי המקלט, המדגישות את תפוצתם הרחבה בקרב כל השבטים.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מציג את ליבת התפקיד של הכוהנים, בני אהרן: שמירה על הקשר המקודש בין העם לאלוהיו באמצעות הקרבת קורבנות, הקטרת קטורת וביצוע פעולות כפרה. זהו ציר מרכזי בפרק המבחין בין הלויים הכלליים, העוסקים בשירה ובתחזוקה, לבין הכוהנים המופקדים על קודש הקודשים, ומדגיש את ההמשכיות ההיסטורית ממשה ועד ימי הבית השני.

להעמקה בסיפור

כשקוראים את הפרק הזה, קל מאוד ללכת לאיבוד בתוך רשימות השמות הארוכות והערים הלא מוכרות. אבל אם מסתכלים מעבר לשמות היבשים, מגלים כאן תכנון חברתי ורוחני פשוט גאוני. שבט לוי היה שבט ייחודי במינו – לא הייתה לו נחלת אדמה משלו. במקום לקבל חבל ארץ סגור כמו שבט יהודה או אפרים, הלויים קיבלו ערים קטנות שהיו מפוזרות בתוך השטחים של כל השבטים האחרים. מה שמעניין כאן הוא המשמעות של הפיזור הזה. הלויים היו המורים, השופטים, המוזיקאים ואנשי הרוח של החברה הישראלית העתיקה. על ידי פיזורם בכל רחבי הארץ, התורה הבטיחה שלכל אזרח, לא משנה כמה הוא גר רחוק מירושלים או מהמרכז הפוליטי, תהיה גישה קרובה לאנשי רוח, חינוך ומשפט. דמיינו את זה כמו פריסה של ספריות ציבוריות, בתי ספר ומרכזים קהילתיים בכל ישוב קטן בארץ, כדי שאף אחד לא יישאר מאחור. זהו מודל של צדק חברתי שמנגיש את המשאבים החשובים ביותר לכולם באופן שווה. בנוסף, הפרק חושף את המהפכה המוזיקלית של דוד המלך. עד ימיו, עבודת המשכן הייתה בעיקר שקטה, טקסית ומאוד טכנית. דוד מכניס אלמנט חדש לגמרי: שירה ונגינה קבועות ומקצועיות. הוא מעמיד שלוש משפחות של משוררים – הימן, אסף ואיתן – שמייצגות את שלוש משפחות הלויים. המוזיקה הופכת לחלק בלתי נפרד מהחוויה היומיומית במקדש. זה מראה לנו שרגש, אמנות ויצירתיות הם לא סתם קישוט לחיים, אלא כלים חיוניים לחיבור עמוק ולביטוי עצמי. המוזיקה הצליחה לגשר על פערים ולחבר את העם בצורה שאף חוק יבש לא יכול היה לעשות. עוד נקודה מרתקת היא נוכחותן של ערי המקלט בתוך רשימת ערי הלויים. ערים אלו שימשו מקום מקלט בטוח למי שהרג אדם בשוגג והיה זקוק להגנה מפני נקמת דם. העובדה שהלויים ניהלו את הערים האלו מראה שהם נתפסו כגורם ניטרלי, רודף שלום וצדק, שמסוגל להרגיע את הרוחות ולמנוע מעגלי אלימות מיותרים. בסופו של דבר, הפרק מראה לנו איך קהילה בונה את התשתית שלה. כדי שחברה תתפקד בצורה בריאה, היא צריכה לא רק חקלאים, אנשי עסקים וחיילים (שיוצגו על ידי שאר השבטים), אלא גם אנשי רוח, מחנכים ואמנים (הלויים) שישמרו על הערכים, על התרבות ועל החיבור המשותף. הרשימות האלה הן בעצם הצהרה: חברה חזקה נמדדת לא רק בכוח הצבאי או הכלכלי שלה, אלא ביכולת שלה להנגיש חינוך, תרבות ורוח לכל אחד מחבריה, בכל מקום שבו הוא נמצא.

שאלה למחשבה

אם היית צריך לבחור תפקיד אחד בחברה שלנו שאין לו שום קשר לכסף או לכוח, אלא רק לעזרה ורוחניות – איזה תפקיד היית בוחר?

רשת הביטחון הרוחנית: שושלת לוי ופיזור ערי הכהונה

הפרק השישי בספר דברי הימים א' מציג סקירה גנאלוגית וגיאוגרפית מקיפה ומפורטת של שבט לוי, השבט שנבחר לשרת בקודש. העלילה נפתחת בפירוט שלוש משפחות השבט הראשיות: גרשום, קהת ומררי, וממשיכה אל שושלת הכהונה הגדולה של בני אהרן. דרך רשימות אלו, המחבר מציג את המעבר ההיסטורי של השבט מתקופת הנדודים במדבר לימי הקבע של בית המקדש בירושלים. דגש מיוחד מושם על המהפכה הארגונית של דוד המלך, הממסד את שירת הקודש וממנה את משפחות המשוררים המקצועיות – הימן, אסף ואיתן – לתפקידן הקבוע לשורר לפני ארון הברית. בחלקו השני של הפרק, הטקסט מפרט את פריסת ערי הלויים וערי המקלט ברחבי נחלות שבטי ישראל. פריסה זו ממחישה כיצד השבט, שהיה נטול נחלה טריטוריאלית רציפה משלו, שולב באופן אסטרטגי בתוך המרקם הלאומי כדי לשמש כעמוד התווך החינוכי, השיפוטי והדתי של הממלכה כולה, ובכך הבטיח נגישות של ערכי התורה לכל אזרח במדינה. דרך חלוקת הערים הזו, כל שבט ושבט קיבל לתוכו נציגים של שבט לוי, מה שיצר רשת חברתית ורוחנית מלכדת ומאוחדת.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מציג את ליבת התפקיד של הכוהנים, בני אהרן: שמירה על הקשר המקודש בין העם לאלוהיו באמצעות הקרבת קורבנות, הקטרת קטורת וביצוע פעולות כפרה. זהו ציר מרכזי בפרק המבחין בין הלויים הכלליים, העוסקים בשירה ובתחזוקה, לבין הכוהנים המופקדים על קודש הקודשים, ומדגיש את ההמשכיות ההיסטורית ממשה ועד ימי הבית השני.

הדרש — קריאה לעומק

הפרק השישי בדברי הימים א' אינו רק מסמך ארכיוני יבש של שמות ומקומות; הוא מהווה מפתח להבנת המבנה הסוציו-דתי של ישראל בתקופת המקרא, ובמיוחד בתקופת שיבת ציון שבה נערך הספר. המבנה הספרותי של הפרק נע במעגלים קונצנטריים מתוחכמים: הוא מתחיל בשושלת הכללית של לוי, עובר להתמקדות במוזיקה ובשירה, מגיע לשיא בתיאור הכהונה של בני אהרן, ומסתיים בפריסה הגיאוגרפית של ערי הלויים. תנועה זו מייצרת תחושה של סדר קוסמי ואלוהי, שבו לכל אדם ולכל משפחה יש מקום מוגדר ומדויק בתוכנית הגדולה. החזרה התכופה על המילים 'בנו' ו'בן' יוצרת קצב מונוטוני כמעט, המדמה פעימת לב דורית מתמשכת, שרשרת אנושית שאינה נקטעת גם מול תהפוכות ההיסטוריה והגלות. אחד המאפיינים הבולטים בפרק הוא המעבר מחיי שירות פיזיים – נשיאת כלי המשכן במדבר – לחיי שירות רוחניים ואמנותיים של שירה ונגינה במקדש. דוד המלך מוצג כאן כרפורמטור דתי שהבין כי הפולחן זקוק לרגש וליופי אסתטי כדי לגעת בלבבות האנשים. מינוי המשוררים – הימן הקהתי (שהיה נכדו של שמואל הנביא, ובכך נקשרת הנבואה לשירה), אסף הגרשמי ואיתן המררי – יוצר איזון סימטרי מושלם בין שלושת בתי האב של לוי. המוזיקה הופכת לכלי מתווך בין האנושי לאלוהי, ומעניקה לעבודת המקדש מימד חווייתי עמוק שאינו תלוי רק בהקרבת קורבנות שקטה. הביטוי 'ממנוח הארון' מסמן נקודת תפנית דרמטית: המעבר מנוודות לקביעות, מחרדה קיומית ליציבות רוחנית. מבחינה תיאולוגית והיסטורית, שושלת בני אהרן מודגשת כציר הבלעדי של הכהונה הגדולה. הדבר נועד לבסס את הלגיטימיות של בית צדוק בימי בית שני, תקופה שבה נאבקו קבוצות שונות על הנהגת המקדש. הדגשת רציפות המסורת והסמכות הדתית מראה כיצד הגנאלוגיה שימשה ככלי פוליטי ודתי ראשון במעלה לשמירת היציבות החברתית. החלק הגיאוגרפי של הפרק, המפרט את חלוקת 48 ערי הלויים, חושפת מודל חברתי מתוחכם ויוצא דופן. הלויים אינם מתבודדים במרכז דתי סגור ומנותק, אלא מפוזרים כ'רשת ביטחון' רוחנית, משפטית וחינוכית בקרב כל השבטים. פריסה זו מנעה מהם לצבור כוח פוליטי וקרקעי ריכוזי, ובכך שמרה על מעמדם כמשרתי ציבור נטולי פניות, שתלותם הכלכלית בעם (דרך מעשרות) מחייבת אותם לחיבור מתמיד עם הקהילה. ערי המקלט, המנוהלות על ידי הלויים, מציעות הגנה משפטית מפני גאולת דם ומבטאות את תפקידם של הלויים כמקדמי צדק חברתי, חמלה ושלום במרחב הציבורי. דרך הרשימות הגיאוגרפיות הללו, המחבר המקראי יוצר מפה של קדושה ואחריות חברתית המקיפה את הארץ כולה, ומראה כיצד הממד הרוחני חייב לחלחל אל תוך הגיאוגרפיה היומיומית של החיים.

לקחים לחיים
  • השפעה מתוך ביזור ולא מתוך ריכוזיותבעולם העבודה והניהול המודרני, לעיתים הדרך להשפיע על ארגון אינה באמצעות ריכוז כל הכוח במשרד אחד, אלא על ידי פיזור סוכני שינוי ומנטורים בתוך הצוותים השונים. נוכחות קרובה ונגישה מייצרת אמון גבוה יותר מאשר הנהגה מרוחקת.
  • שילוב האסתטיקה והרגש בתוך השגרההכנסת השירה למקדש מלמדת שגם המשימות המובנות והטקסיות ביותר זקוקות לרוח, יופי ואמנות כדי לשמור על חיוניותן. בחיי היומיום, שילוב של יצירתיות ועיצוב אסתטי בסביבת העבודה או בבית יכול לשנות לחלוטין את איכות החיים והפרודוקטיביות.
  • תפקידם של מתווכים ניטרליים בחברהניהול ערי המקלט על ידי הלויים מראה את הצורך האנושי בגורם שלישי, ניטרלי ולא מעורב רגשית, ליישוב סכסוכים. במצבי קונפליקט משפחתיים או מקצועיים, פנייה למגשר או למישהו חיצוני שאינו לוקח צד יכולה למנוע הסלמה הרסנית.
היבט פילוסופי

המתח בין ירושה גנטית לבין כישרון וייעוד אישי: שבט לוי והכוהנים מוגדרים על פי שושלת דם קשיחה, אך תפקידם דורש תכונות רוחניות, מוסריות ואמנותיות שאינן עוברות בהכרח בירושה. כיצד מערכת המבוססת על שושלת משפחתית מתמודדת עם הפער שבין המעמד הפורמלי לבין הכשירות המהותית של הפרט?

📖 קראו את הפרק המלא

בְּנֵי לֵוִי גֵּרְשֹׁם קְהָת וּמְרָרִי׃

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי־גֵרְשׁוֹם לִבְנִי וְשִׁמְעִי׃

וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל׃

בְּנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמֻשִׁי וְאֵלֶּה מִשְׁפְּחוֹת הַלֵּוִי לַאֲבוֹתֵיהֶם׃

לְגֵרְשׁוֹם לִבְנִי בְנוֹ יַחַת בְּנוֹ זִמָּה בְנוֹ׃

יוֹאָח בְּנוֹ עִדּוֹ בְנוֹ זֶרַח בְּנוֹ יְאָתְרַי בְּנוֹ׃

בְּנֵי קְהָת עַמִּינָדָב בְּנוֹ קֹרַח בְּנוֹ אַסִּיר בְּנוֹ׃

אֶלְקָנָה בְנוֹ וְאֶבְיָסָף בְּנוֹ וְאַסִּיר בְּנוֹ׃

תַּחַת בְּנוֹ אוּרִיאֵל בְּנוֹ עֻזִּיָּה בְנוֹ וְשָׁאוּל בְּנוֹ׃

וּבְנֵי אֶלְקָנָה עֲמָשַׂי וַאֲחִימוֹת׃

אֶלְקָנָה בנו [בְּנֵי] אֶלְקָנָה צוֹפַי בְּנוֹ וְנַחַת בְּנוֹ׃

אֱלִיאָב בְּנוֹ יְרֹחָם בְּנוֹ אֶלְקָנָה בְנוֹ׃

וּבְנֵי שְׁמוּאֵל הַבְּכֹר וַשְׁנִי וַאֲבִיָּה׃

בְּנֵי מְרָרִי מַחְלִי לִבְנִי בְנוֹ שִׁמְעִי בְנוֹ עֻזָּה בְנוֹ׃

שִׁמְעָא בְנוֹ חַגִּיָּה בְנוֹ עֲשָׂיָה בְנוֹ׃

וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶעֱמִיד דָּוִיד עַל־יְדֵי־שִׁיר בֵּית יְהוָה מִמְּנוֹחַ הָאָרוֹן׃

וַיִּהְיוּ מְשָׁרְתִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן אֹהֶל־מוֹעֵד בַּשִּׁיר עַד־בְּנוֹת שְׁלֹמֹה אֶת־בֵּית יְהוָה בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעַמְדוּ כְמִשְׁפָּטָם עַל־עֲבוֹדָתָם׃

וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים וּבְנֵיהֶם מִבְּנֵי הַקְּהָתִי הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר בֶּן־יוֹאֵל בֶּן־שְׁמוּאֵל׃

בֶּן־אֶלְקָנָה בֶּן־יְרֹחָם בֶּן־אֱלִיאֵל בֶּן־תּוֹחַ׃

בֶּן־ציף [צוּף] בֶּן־אֶלְקָנָה בֶּן־מַחַת בֶּן־עֲמָשָׂי׃

בֶּן־אֶלְקָנָה בֶּן־יוֹאֵל בֶּן־עֲזַרְיָה בֶּן־צְפַנְיָה׃

בֶּן־תַּחַת בֶּן־אַסִּיר בֶּן־אֶבְיָסָף בֶּן־קֹרַח׃

בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי בֶּן־יִשְׂרָאֵל׃

וְאָחִיו אָסָף הָעֹמֵד עַל־יְמִינוֹ אָסָף בֶּן־בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן־שִׁמְעָא׃

בֶּן־מִיכָאֵל בֶּן־בַּעֲשֵׂיָה בֶּן־מַלְכִּיָּה׃

בֶּן־אֶתְנִי בֶן־זֶרַח בֶּן־עֲדָיָה׃

בֶּן־אֵיתָן בֶּן־זִמָּה בֶּן־שִׁמְעִי׃

בֶּן־יַחַת בֶּן־גֵּרְשֹׁם בֶּן־לֵוִי׃

וּבְנֵי מְרָרִי אֲחֵיהֶם עַל־הַשְּׂמֹאול אֵיתָן בֶּן־קִישִׁי בֶּן־עַבְדִּי בֶּן־מַלּוּךְ׃

בֶּן־חֲשַׁבְיָה בֶן־אֲמַצְיָה בֶּן־חִלְקִיָּה׃

בֶּן־אַמְצִי בֶן־בָּנִי בֶּן־שָׁמֶר׃

בֶּן־מַחְלִי בֶּן־מוּשִׁי בֶּן־מְרָרִי בֶּן־לֵוִי׃

וַאֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם נְתוּנִים לְכָל־עֲבוֹדַת מִשְׁכַּן בֵּית הָאֱלֹהִים׃

וְאַהֲרֹן וּבָנָיו מַקְטִירִים עַל־מִזְבַּח הָעוֹלָה וְעַל־מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת לְכֹל מְלֶאכֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וּלְכַפֵּר עַל־יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים׃

וְאֵלֶּה בְּנֵי אַהֲרֹן אֶלְעָזָר בְּנוֹ פִּינְחָס בְּנוֹ אֲבִישׁוּעַ בְּנוֹ׃

בֻּקִּי בְנוֹ עֻזִּי בְנוֹ זְרַחְיָה בְנוֹ׃

מְרָיוֹת בְּנוֹ אֲמַרְיָה בְנוֹ אֲחִיטוּב בְּנוֹ׃

צָדוֹק בְּנוֹ אֲחִימַעַץ בְּנוֹ׃

וְאֵלֶּה מוֹשְׁבוֹתָם לְטִירוֹתָם בִּגְבוּלָם לִבְנֵי אַהֲרֹן לְמִשְׁפַּחַת הַקְּהָתִי כִּי לָהֶם הָיָה הַגּוֹרָל׃

וַיִּתְּנוּ לָהֶם אֶת־חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ סְבִיבֹתֶיהָ׃

וְאֶת־שְׂדֵה הָעִיר וְאֶת־חֲצֵרֶיהָ נָתְנוּ לְכָלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה׃

וְלִבְנֵי אַהֲרֹן נָתְנוּ אֶת־עָרֵי הַמִּקְלָט אֶת־חֶבְרוֹן וְאֶת־לִבְנָה וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־יַתִּר וְאֶת־אֶשְׁתְּמֹעַ וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ׃

וְאֶת־חִילֵז וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ אֶת־דְּבִיר וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ׃

וְאֶת־עָשָׁן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ׃

וּמִמַּטֵּה בִנְיָמִן אֶת־גֶּבַע וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־עָלֶמֶת וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־עֲנָתוֹת וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ כָּל־עָרֵיהֶם שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה עִיר בְּמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם׃

וְלִבְנֵי קְהָת הַנּוֹתָרִים מִמִּשְׁפַּחַת הַמַּטֶּה מִמַּחֲצִית מַטֵּה חֲצִי מְנַשֶּׁה בַּגּוֹרָל עָרִים עָשֶׂר׃

וְלִבְנֵי גֵרְשׁוֹם לְמִשְׁפְּחוֹתָם מִמַּטֵּה יִשָׂשכָר וּמִמַּטֵּה אָשֵׁר וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וּמִמַּטֵּה מְנַשֶּׁה בַּבָּשָׁן עָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה׃

לִבְנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחוֹתָם מִמַּטֵּה רְאוּבֵן וּמִמַּטֵּה־גָד וּמִמַּטֵּה זְבוּלֻן בַּגּוֹרָל עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה׃

וַיִּתְּנוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם אֶת־הֶעָרִים וְאֶת־מִגְרְשֵׁיהֶם׃

וַיִּתְּנוּ בַגּוֹרָל מִמַּטֵּה בְנֵי־יְהוּדָה וּמִמַּטֵּה בְנֵי־שִׁמְעוֹן וּמִמַּטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן אֵת הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר־יִקְרְאוּ אֶתְהֶם בְּשֵׁמוֹת׃

וּמִמִּשְׁפְּחוֹת בְּנֵי קְהָת וַיְהִי עָרֵי גְבוּלָם מִמַּטֵּה אֶפְרָיִם׃

וַיִּתְּנוּ לָהֶם אֶת־עָרֵי הַמִּקְלָט אֶת־שְׁכֶם וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ בְּהַר אֶפְרָיִם וְאֶת־גֶּזֶר וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ׃

וְאֶת־יָקְמְעָם וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־בֵּית חוֹרוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ׃

וְאֶת־אַיָּלוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־גַּת־רִמּוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ׃

וּמִמַּחֲצִית מַטֵּה מְנַשֶּׁה אֶת־עָנֵר וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־בִּלְעָם וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ לְמִשְׁפַּחַת לִבְנֵי־קְהָת הַנּוֹתָרִים׃

לִבְנֵי גֵּרְשׁוֹם מִמִּשְׁפַּחַת חֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה אֶת־גּוֹלָן בַּבָּשָׁן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ׃

וּמִמַּטֵּה יִשָׂשכָר אֶת־קֶדֶשׁ וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ אֶת־דָּבְרַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ׃

וְאֶת־רָאמוֹת וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־עָנֵם וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ׃

וּמִמַּטֵּה אָשֵׁר אֶת־מָשָׁל וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־עַבְדּוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ׃

וְאֶת־חוּקֹק וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־רְחֹב וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ׃

וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי אֶת־קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־חַמּוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־קִרְיָתַיִם וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ׃

לִבְנֵי מְרָרִי הַנּוֹתָרִים מִמַּטֵּה זְבוּלֻן אֶת־רִמּוֹנוֹ וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ אֶת־תָּבוֹר וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ׃

וּמֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ לְמִזְרַח הַיַּרְדֵּן מִמַּטֵּה רְאוּבֵן אֶת־בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־יַהְצָה וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ׃

וְאֶת־קְדֵמוֹת וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־מֵיפַעַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ׃

וּמִמַּטֵּה־גָד אֶת־רָאמוֹת בַּגִּלְעָד וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־מַחֲנַיִם וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ׃

וְאֶת־חֶשְׁבּוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־יַעְזֵיר וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←