תנ״ך יקר פתח באפליקציה

דברי הימים א · פרק ד׳

לפרוץ את גבולות הגורל: יעבץ ושבט שמעון

👑

וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִם־בָּרֵךְ תְּבָרֲכֵנִי וְהִרְבִּיתָ אֶת־גְּבוּלִי וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר־שָׁאָל׃

פסוק י'
התאמת תוכן לפי גיל

התפילה המיוחדת של יעבץ

הלילה נשמע סיפור מיוחד על איש שקראו לו יעבץ. כשיעבץ נולד, אמא שלו הייתה מאוד עייפה ועצובה, ולכן היא נתנה לו שם שמזכיר את המילה 'עצב'. אבל יעבץ הקטן לא רצה להיות עצוב! הוא רצה שהחיים שלו יהיו מלאים באור ובשמחה. ערב אחד, הוא פנה אל אלוהים וביקש מכל הלב: 'בבקשה, אלוהים, תן לי ברכה גדולה, שמור עליי מכל דבר רע, ועזור לי לעשות דברים נפלאים וטובים'. אלוהים הקשיב לתפילה המתוקה שלו ועשה בדיוק את מה שיעבץ ביקש! יעבץ גדל להיות איש שמח, חזק ומכובד מאוד, שכולם אהבו לעזור לו. הסיפור שלו מזכיר לנו שתמיד, גם כשקצת קשה או עצוב, אפשר לבקש עזרה ולמצוא שמחה גדולה בלב.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מזכיר לנו שלילדינו יש כוח לשנות את מסלול חייהם בעזרת אמונה ויוזמה, גם אם נקודת הפתיחה שלהם הייתה מורכבת.

טיפ להורים

הסיפור של יעבץ הוא הזדמנות נהדרת לשוחח עם הילד על כוחן של מילים ועל היכולת שלנו לבחור בשמחה גם כשההתחלה קשה. כהורים, אנחנו יכולים להשתמש בסיפור כדי לעודד את הילד לבטא את המשאלות והחששות שלו בקול. כדאי להראות לו שזה בסדר גמור לבקש עזרה – מאיתנו, מחברים או מאלוהים – ושהבקשה הזו היא סימן לאומץ, לא לחולשה.

שאלות לשיחה עם הילד
  • אם היית יכול לבקש משאלה אחת מיוחדת שתשמח מישהו אחר במשפחה שלנו, מה היית מבקש?
  • מה עוזר לך להרגיש שמח ובטוח כשאתה מרגיש קצת עצוב או עייף?
  • איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני בבית להיות שמחים ומרוצים יותר?

הילד שהחליט לא להיות עצוב

דמיין שאתה מקבל שם שמזכיר לכולם עצב וקושי. זה בדיוק מה שקרה לילד אחד שקראו לו יעבץ! אמא שלו קראה לו כך כי הלידה שלו הייתה קשה מאוד. אבל יעבץ החליט שהוא לא רוצה להיות עצוב כל החיים. הוא עצם עיניים, פתח את הלב וביקש בקשה מיוחדת מאלוהים: 'בבקשה, תן לי ברכה, שמור עליי מכל רע ועזור לי להיות שמח ומצליח!'. ואתם יודעים מה קרה? אלוהים שמע את התפילה החמה שלו ועזר לו להפוך לאיש הכי מכובד וחשוב במשפחה שלו! הפרק מספר לנו גם על משפחות רבות של שבטי יהודה ושמעון, על הערים שבהן הם גרו ועל הגיבורים שיצאו לחפש מקומות חדשים וירוקים לצאן שלהם. רוצים לדעת לאן הם הגיעו ומה הם מצאו שם?

מה הפסוק אומר?

יעבץ ביקש מה' שישמור עליו, ייתן לו ברכה והצלחה, ויעזור לו לא להיות עצוב – וה' שמע ונתן לו בדיוק מה שביקש.

הידעת?

השם 'יעבץ' נשמע כמעט בדיוק כמו המילה 'עצב' בהיפוך אותיות, אבל הוא הפך לאיש הכי שמח ומכובד!

מה יקרה בפרק הבא?

בפרק הבא נצא למסע עם שבטים נוספים ונראה אילו הרפתקאות וקרבות מחכים להם מעבר לנהר הירדן!

לשבור את התבנית: הסיפור של יעבץ

הפרק הזה נפתח ברשימה ארוכה של שמות ומשפחות משבט יהודה ושבט שמעון. זה נראה כמו ספר טלפונים עתיק, עד שפתאום העלילה נעצרת ומציגה לנו דמות יוצאת דופן: יעבץ. אמו קראה לו כך בגלל הלידה הכואבת שלו, שם שמסמל עצב וקושי. במקום להיכנע לגורל המדכא של שמו, יעבץ לוקח יוזמה ומתפלל לאלוהים שישנה את מסלול חייו – ירחיב את גבולותיו וישמור עליו מהרע. אלוהים נענה לו, והוא הופך למכובד שבאחיו. בהמשך, הפרק מתאר את בני שבט שמעון, שמחפשים שטחי מרעה חדשים לצאן שלהם. הם מגיעים לאזורים פוריים ושקטים, נלחמים באויבים עתיקים כמו העמלקים, ומצליחים להקים שם את ביתם החדש.

מה הפסוק אומר?

יעבץ לא הסכים שהשם שלו, שמזכיר עצב, יקבע לו את החיים. הוא ביקש מה' עזרה להצליח ולהיות מוגן, והצליח לשנות את הגורל שלו.

Life Hack

אל תיתן ל'תוויות' שאחרים הדביקו לך להגדיר מי אתה. אם אומרים עליך משהו שלילי, יש לך את הכוח לשנות את המציאות בעבודה קשה ובאמונה בעצמך.

מקבילה מודרנית

זה כמו לקבל ציון נמוך בתחילת השנה ולהחליט שאתה 'גרוע בלימודים', אבל אז לקחת את עצמך בידיים, לבקש עזרה, ללמוד חזק ולהוכיח לכולם (ולעצמך) שאתה מסוגל להצטיין.

לכתוב את הסיפור של עצמך מחדש

הפרק הרביעי של דברי הימים א' נראה במבט ראשון כמו רשימת שמות יבשה של שבטי יהודה ושמעון, המפרטת מי הוליד את מי ואיפה הם התיישבו. אבל בתוך הרשימה הזו מסתתרים סיפורים אנושיים מרתקים. הבולט שבהם הוא סיפורו של יעבץ, נער ששמו נגזר מהמילה 'עצב' בגלל לידתו הקשה. יעבץ מסרב לתת לשם שלו לקבוע את עתידו. הוא פונה לאלוהים בבקשה אישית ונועזת לשנות את גורלו, וזוכה למענה מלא שהופך אותו לאדם המכובד ביותר במשפחתו. בהמשך הפרק, אנחנו פוגשים את בני שבט שמעון. הם סובלים מצפיפות ומחוסר מקום, ומחליטים לצאת למסע חיפוש נועז אחר שטחי מרעה חדשים. הם מגיעים עד להר שעיר, מנצחים את שארית העמלקים ומתיישבים שם.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מציג את תפילתו של יעבץ, הפורצת מתוך רשימת היחס הארוכה והיבשה של שבט יהודה. יעבץ, ששמו נקשר בעצב ובכאב מלידתו, מסרב להשלים עם גורל של סבל. הוא פונה לאלוהים בבקשה אקטיבית לשינוי: הרחבת גבולותיו, הגנה מפני הרע ומניעת כאב. היענותו של אלוהים לבקשתו מדגישה את כוחה של הפנייה האישית ואת היכולת של האדם לעצב מחדש את מסלול חייו מעבר לנסיבות הפתיחה שלו.

להעמקה בסיפור

ספר דברי הימים אוהב רשימות יחס, אבל הוא אוהב עוד יותר את הרגעים שבהם הרשימות האלה נקטעות לטובת סיפור אנושי קטן. יעבץ הוא דוגמה קלאסית לכך. בעולם העתיק, לשם של אדם הייתה משמעות עצומה – הוא נחשב לנבואה המגדירה את אופיו וגורלו. לקרוא לילד 'יעבץ' (מלשון עצב) היה כמעט כמו לגזור עליו חיים של סבל וכישלון. אבל יעבץ מלמד אותנו שיעור מדהים על בחירה חופשית. הוא לא נכנס למגננה או לדיכאון; הוא פשוט פונה לאלוהים ומבקש לשנות את החוזה שחתמו איתו בלידה. התפילה שלו היא לא רק בקשה לעזרה, אלא הצהרת עצמאות. הוא מבקש להרחיב את הגבולות שלו – גם הפיזיים וגם המנטליים – ולהשתחרר מהעצב המלווה אותו. החלק השני של הפרק מציג לנו את שבט שמעון, שבט קטן יחסית שחי בתוך נחלת יהודה הגדולה. השמעונים מבינים שאם הם לא יפעלו, הם ייבלעו וייעלמו. בימי המלך חזקיהו, מאות שנים אחרי תקופת השופטים, קבוצה של חמש מאות איש משבט שמעון יוצאת למבצע הישרדות נועז. הם נודדים דרומה ומזרחה, מוצאים עמק ירוק ושקט, ומביסים את העמלקים – האויב המושבע של ישראל. הסיפורים האלה, של יעבץ ושל בני שמעון, מראים שגם בתוך מערכות גדולות והיסטוריות, תמיד יש מקום ליוזמה אישית, לאומץ ולרצון לשנות את המציאות לטובה.

שאלה למחשבה

אם היית יכול לשנות תכונה אחת או 'תווית' אחת שהדביקו לך בעבר, מה היא הייתה ואיזה צעד קטן היית עושה היום כדי להתחיל את השינוי הזה?

לפרוץ את גבולות הגורל: יעבץ ושבט שמעון

פרק ד' בספר דברי הימים א' מציג רשימות יחס גנאלוגיות מפורטות של שבט יהודה ושבט שמעון. הרשימה מתארת את השושלות המשפחתיות, מקומות המגורים והאומנויות השונות שבהן עסקו המשפחות (כמו יוצרי קדרות ואורגים). בתוך הרצף השמי הזה בולטות שתי חריגות עלילתיות משמעותיות. הראשונה היא סיפורו של יעבץ, דמות משבט יהודה ששמו ניתן לו על ידי אמו בשל לידתו הכואבת. יעבץ נושא תפילה אישית נוקבת לאלוהים בבקשה להרחיב את גבולו ולהצילו מן העצב, ותפילתו נענית במלואה. החריגה השנייה מתארת את בני שבט שמעון, שבשל מחסור בשטחי מרעה יוצאים למסעות כיבוש והתיישבות באזור גדור ובהר שעיר, שם הם מכים את שארית העמלקים ומתיישבים במקומם עד לימי כתיבת הספר.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מציג את תפילתו של יעבץ, הפורצת מתוך רשימת היחס הארוכה והיבשה של שבט יהודה. יעבץ, ששמו נקשר בעצב ובכאב מלידתו, מסרב להשלים עם גורל של סבל. הוא פונה לאלוהים בבקשה אקטיבית לשינוי: הרחבת גבולותיו, הגנה מפני הרע ומניעת כאב. היענותו של אלוהים לבקשתו מדגישה את כוחה של הפנייה האישית ואת היכולת של האדם לעצב מחדש את מסלול חייו מעבר לנסיבות הפתיחה שלו.

הדרש — קריאה לעומק

במבט ראשון, פרק ד' של דברי הימים א' נראה כמו קטלוג שמות ארכיוני, המשרת את המטרה הרחבה של הספר: כינון מחדש של זהות העם השב לשבי ציון באמצעות שרטוט שורשיו ההיסטוריים. אולם קריאה צמודה חושפת כי הרשימות הללו אינות סטטיות; הן רוחשות חיים, תנועה ודינמיקה חברתית. לב הפרק טמון בסיפורו של יעבץ (פסוקים ט'-י'). המונח 'עצב' במקרא קשור לעיתים קרובות לקללת האדם והאישה בבראשית ('בעצב תלדי בנים'). אמו של יעבץ מעניקה לו שם המקבע את הכאב הפיזי והקיומי של לידתו כזהות קבועה. בעולם העתיק, השם נתפס כמהות וכגורל מוגדר מראש. פנייתו של יעבץ לאלוהי ישראל היא מעשה של מרד רוחני בגורל הדטרמיניסטי. הוא משתמש במשחק מילים מתוחכם: הוא מבקש 'לבלתי עצבי' – שהעצב הטבוע בשמו לא ינהל את חייו. תפילתו מורכבת מארבע בקשות: ברכה, הרחבת גבול, נוכחות אלוהית תומכת והגנה מפני פגיעה. היענותו של אלוהים ('ויבא אלוהים את אשר שאל') מהווה תקדים ספרותי ותיאולוגי לכך שהאדם אינו כבול לנסיבות לידתו, וכי הפנייה הוורבלית והכנה לאל יכולה לפרוץ את חומות הגורל. חלקו השני של הפרק מתמקד בשבט שמעון. מבחינה גיאוגרפית והיסטורית, שבט שמעון נבלע בתוך נחלת יהודה הגדולה (כפי שנובא בברכת יעקב: 'אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל'). הפרק מתאר את הניסיון של משפחות השבט לפרוץ את גבולותיהן הצרים. בימי המלך חזקיהו, תקופה של תמורות פוליטיות וצבאיות קשות מול האימפריה האשורית, יוצאים בני שמעון למבצעי התפשטות טריטוריאלית. הם מגיעים למבוא גדור ומנשלים את יושבי הארץ הקדומים (המתוארים כצאצאי חם שחיו בשלווה), ולאחר מכן חמש מאות איש מהם נודדים להר שעיר ומכחידים את שארית הפליטה של עמלק. מבחינה ספרותית, ישנו קשר הדוק בין תפילת יעבץ להרחבת הגבול לבין המעשים האקטיביים של בני שמעון להרחבת גבולותיהם. שני החלקים עוסקים במעבר מפאסיביות לאקטיביות, מהישרדות דחוקה להתפשטות וצמיחה. הפרק מציג תפיסה מורכבת של קניין וטריטוריה: הברכה האלוהית וההצלחה האנושית כרוכות זו בזו, ומחייבות לעיתים מאבק פיזי ורוחני על מקומו של האדם בעולם.

לקחים לחיים
  • שבירת נרטיב החסך והפגיעותאנשים רבים נושאים עמם 'שמות' או הגדרות שניתנו להם בילדותם על ידי הוריהם או סביבתם (כמו 'הילד הבעייתי', 'הפגיע', או 'זה שלא יצליח'). הלקח של יעבץ מציע לא לקבל את הגדרות המקור הללו כגזירת גורל, אלא להגדיר באופן אקטיבי וקולני את השאיפה לחיים של ברכה והתרחבות.
  • אקטיביזם מול דחיקה לשולייםבני שמעון חיו בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של יהודה. במקום לשקוע באנונימיות היסטורית, הם זיהו הזדמנות בימי חזקיהו ופעלו להבטחת עתידם הכלכלי והביטחוני. בעולם המודרני, הדבר מתבטא בצורך של קבוצות או יחידים מוחלשים לא להמתין לחסדים, אלא ליזום מהלכים, לרכוש השכלה ולפרוץ דרכים חדשות בכוחות עצמם.
  • האיזון בין תפילה למעשההפרק מציג מודל כפול: יעבץ מתפלל ומקבל מענה, ואילו בני שמעון יוצאים למלחמה ומשיגים קרקע. השילוב הזה מלמד שבחיים נדרש גם הממד הרוחני-מנטלי של הגדרת הרצון והאמונה (התפילה), וגם הממד המעשי של יציאה מאזור הנוחות ופעולה אקטיבית בשטח כדי לממש את אותן שאיפות.
היבט פילוסופי

הפרק מעלה דילמה מוסרית קשה בנוגע להתפשטות הטריטוריאלית של בני שמעון. הטקסט מתאר שהם מצאו ארץ 'רחבת ידיים ושוקטת ושלווה' שיושביה חיו בה בשקט, ובכל זאת הם החרימו אותם והתיישבו תחתיהם כדי למצוא מרעה לצאנם. הדבר מעלה את השאלה הנצחית: האם זכות הקיום והצורך בהישרדות של קבוצה אחת מצדיקים את דחיקתה ונישולה של קבוצה אחרת, שחיה בשלווה ובשלום?

📖 קראו את הפרק המלא

בְּנֵי יְהוּדָה פֶּרֶץ חֶצְרוֹן וְכַרְמִי וְחוּר וְשׁוֹבָל׃

וּרְאָיָה בֶן־שׁוֹבָל הוֹלִיד אֶת־יַחַת וְיַחַת הֹלִיד אֶת־אֲחוּמַי וְאֶת־לָהַד אֵלֶּה מִשְׁפְּחוֹת הַצָּרְעָתִי׃

וְאֵלֶּה אֲבִי עֵיטָם יִזְרְעֶאל וְיִשְׁמָא וְיִדְבָּשׁ וְשֵׁם אֲחוֹתָם הַצְלֶלְפּוֹנִי׃

וּפְנוּאֵל אֲבִי גְדֹר וְעֵזֶר אֲבִי חוּשָׁה אֵלֶּה בְנֵי־חוּר בְּכוֹר אֶפְרָתָה אֲבִי בֵּית לָחֶם׃

וּלְאַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים חֶלְאָה וְנַעֲרָה׃

וַתֵּלֶד לוֹ נַעֲרָה אֶת־אֲחֻזָּם וְאֶת־חֵפֶר וְאֶת־תֵּימְנִי וְאֶת־הָאֲחַשְׁתָּרִי אֵלֶּה בְּנֵי נַעֲרָה׃

וּבְנֵי חֶלְאָה צֶרֶת יצחר [וְצֹחַר] וְאֶתְנָן׃

וְקוֹץ הוֹלִיד אֶת־עָנוּב וְאֶת־הַצֹּבֵבָה וּמִשְׁפְּחוֹת אֲחַרְחֵל בֶּן־הָרוּם׃

וַיְהִי יַעְבֵּץ נִכְבָּד מֵאֶחָיו וְאִמּוֹ קָרְאָה שְׁמוֹ יַעְבֵּץ לֵאמֹר כִּי יָלַדְתִּי בְּעֹצֶב׃

וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִם־בָּרֵךְ תְּבָרֲכֵנִי וְהִרְבִּיתָ אֶת־גְּבוּלִי וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר־שָׁאָל׃

וּכְלוּב אֲחִי־שׁוּחָה הוֹלִיד אֶת־מְחִיר הוּא אֲבִי אֶשְׁתּוֹן׃

וְאֶשְׁתּוֹן הוֹלִיד אֶת־בֵּית רָפָא וְאֶת־פָּסֵחַ וְאֶת־תְּחִנָּה אֲבִי עִיר נָחָשׁ אֵלֶּה אַנְשֵׁי רֵכָה׃

וּבְנֵי קְנַז עָתְנִיאֵל וּשְׂרָיָה וּבְנֵי עָתְנִיאֵל חֲתַת׃

וּמְעוֹנֹתַי הוֹלִיד אֶת־עָפְרָה וּשְׂרָיָה הוֹלִיד אֶת־יוֹאָב אֲבִי גֵּיא חֲרָשִׁים כִּי חֲרָשִׁים הָיוּ׃

וּבְנֵי כָּלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה עִירוּ אֵלָה וָנָעַם וּבְנֵי אֵלָה וּקְנַז׃

וּבְנֵי יְהַלֶּלְאֵל זִיף וְזִיפָה תִּירְיָא וַאֲשַׂרְאֵל׃

וּבֶן־עֶזְרָה יֶתֶר וּמֶרֶד וְעֵפֶר וְיָלוֹן וַתַּהַר אֶת־מִרְיָם וְאֶת־שַׁמַּי וְאֶת־יִשְׁבָּח אֲבִי אֶשְׁתְּמֹעַ׃

וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת־יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת־חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת־יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת־פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד׃

וּבְנֵי אֵשֶׁת הוֹדִיָּה אֲחוֹת נַחַם אֲבִי קְעִילָה הַגַּרְמִי וְאֶשְׁתְּמֹעַ הַמַּעֲכָתִי׃

וּבְנֵי שִׁימוֹן אַמְנוֹן וְרִנָּה בֶּן־חָנָן ותולון [וְתִילוֹן] וּבְנֵי יִשְׁעִי זוֹחֵת וּבֶן־זוֹחֵת׃

בְּנֵי שֵׁלָה בֶן־יְהוּדָה עֵר אֲבִי לֵכָה וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית־עֲבֹדַת הַבֻּץ לְבֵית אַשְׁבֵּעַ׃

וְיוֹקִים וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר־בָּעֲלוּ לְמוֹאָב וְיָשֻׁבִי לָחֶם וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים׃

הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה עִם־הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם׃

בְּנֵי שִׁמְעוֹן נְמוּאֵל וְיָמִין יָרִיב זֶרַח שָׁאוּל׃

שַׁלֻּם בְּנוֹ מִבְשָׂם בְּנוֹ מִשְׁמָע בְּנוֹ׃

וּבְנֵי מִשְׁמָע חַמּוּאֵל בְּנוֹ זַכּוּר בְּנוֹ שִׁמְעִי בְנוֹ׃

וּלְשִׁמְעִי בָּנִים שִׁשָּׁה עָשָׂר וּבָנוֹת שֵׁשׁ וּלְאֶחָיו אֵין בָּנִים רַבִּים וְכֹל מִשְׁפַּחְתָּם לֹא הִרְבּוּ עַד־בְּנֵי יְהוּדָה׃

וַיֵּשְׁבוּ בִּבְאֵר־שֶׁבַע וּמוֹלָדָה וַחֲצַר שׁוּעָל׃

וּבְבִלְהָה וּבְעֶצֶם וּבְתוֹלָד׃

וּבִבְתוּאֵל וּבְחָרְמָה וּבְצִיקְלָג׃

וּבְבֵית מַרְכָּבוֹת וּבַחֲצַר סוּסִים וּבְבֵית בִּרְאִי וּבְשַׁעֲרָיִם אֵלֶּה עָרֵיהֶם עַד־מְלֹךְ דָּוִיד׃

וְחַצְרֵיהֶם עֵיטָם וָעַיִן רִמּוֹן וְתֹכֶן וְעָשָׁן עָרִים חָמֵשׁ׃

וְכָל־חַצְרֵיהֶם אֲשֶׁר סְבִיבוֹת הֶעָרִים הָאֵלֶּה עַד־בָּעַל זֹאת מוֹשְׁבֹתָם וְהִתְיַחְשָׂם לָהֶם׃

וּמְשׁוֹבָב וְיַמְלֵךְ וְיוֹשָׁה בֶּן־אֲמַצְיָה׃

וְיוֹאֵל וְיֵהוּא בֶּן־יוֹשִׁבְיָה בֶּן־שְׂרָיָה בֶּן־עֲשִׂיאֵל׃

וְאֶלְיוֹעֵינַי וְיַעֲקֹבָה וִישׁוֹחָיָה וַעֲשָׂיָה וַעֲדִיאֵל וִישִׂימִאֵל וּבְנָיָה׃

וְזִיזָא בֶן־שִׁפְעִי בֶן־אַלּוֹן בֶּן־יְדָיָה בֶן־שִׁמְרִי בֶּן־שְׁמַעְיָה׃

אֵלֶּה הַבָּאִים בְּשֵׁמוֹת נְשִׂיאִים בְּמִשְׁפְּחוֹתָם וּבֵית אֲבוֹתֵיהֶם פָּרְצוּ לָרוֹב׃

וַיֵּלְכוּ לִמְבוֹא גְדֹר עַד לְמִזְרַח הַגָּיְא לְבַקֵּשׁ מִרְעֶה לְצֹאנָם׃

וַיִּמְצְאוּ מִרְעֶה שָׁמֵן וָטוֹב וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם וְשֹׁקֶטֶת וּשְׁלֵוָה כִּי מִן־חָם הַיֹּשְׁבִים שָׁם לְפָנִים׃

וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה הַכְּתוּבִים בְּשֵׁמוֹת בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וַיַּכּוּ אֶת־אָהֳלֵיהֶם וְאֶת־המעינים [הַמְּעוּנִים] אֲשֶׁר נִמְצְאוּ־שָׁמָּה וַיַּחֲרִימֻם עַד־הַיּוֹם הַזֶּה וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתֵּיהֶם כִּי־מִרְעֶה לְצֹאנָם שָׁם׃

וּמֵהֶם מִן־בְּנֵי שִׁמְעוֹן הָלְכוּ לְהַר שֵׂעִיר אֲנָשִׁים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּפְלַטְיָה וּנְעַרְיָה וּרְפָיָה וְעֻזִּיאֵל בְּנֵי יִשְׁעִי בְּרֹאשָׁם׃

וַיַּכּוּ אֶת־שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←