תנ״ך יקר פתח באפליקציה

דברים · פרק ז׳

גבולות הזהות והברית: המאבק הרוחני והתרבותי בכניסה לארץ

👑

כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה׃

פסוק ו'
התאמת תוכן לפי גיל

ההבטחה הגדולה והצרעה הקטנה

הלילה, ילדים מתוקים, נספר על הרגע שבו בני ישראל עמדו ממש על גבול הארץ החדשה שלהם. משה המנהיג אסף את כולם ואמר להם מילים חמות ומעודדות: 'אלוהים אוהב אתכם אהבה עצומה, והוא הולך לשמור עליכם בדרך החדשה.' משה הסביר להם שהם עם מיוחד מאוד – כמו אוצר קטן ויקר שאלוהים שומר קרוב ללב. הוא ביקש מהם לא להתבלבל מהמנהגים של האנשים האחרים שם, אלא להמשיך ללכת בדרך הטובה והישרה. ואם הם יפחדו מהעמים הגדולים שגרים בארץ? אלוהים הבטיח לעזור להם בדרכים מפתיעות, ואפילו לשלוח צרעות קטנות שיעזרו להם להרחיק את הסכנות! הוא הבטיח שאם ישמרו על הדרך שלו, השדות שלהם יתמלאו בפירות מתוקים, והם יהיו בריאים, שמחים ובטוחים בביתם החדש.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מלמד אותנו שאהבה ובחירה אינן תלויות בהישגים חיצוניים או בגודל, אלא בקשר פנימי עמוק ובנאמנות הדדית.

טיפ להורים

הפרק עוסק בייחודיות ובנאמנות לדרך שלנו. כהורים, אנו יכולים להשתמש בסיפור כדי לחזק את תחושת השייכות והביטחון העצמי של הילד. נסביר לו שכמו שעם ישראל מיוחד בעיני אלוהים לא בגלל שהוא הכי גדול, אלא פשוט בזכות מי שהוא, כך גם הילד שלנו הוא עולם ומלואו, אהוב ומיוחד בדיוק כפי שהוא. זו הזדמנות נהדרת לדבר על ערכי המשפחה הייחודיים שלנו ועל החשיבות של שמירה על הדרך והמנהגים שלנו, גם כשמסביב כולם מתנהגים אחרת.

שאלות לשיחה עם הילד
  • מה הופך את המשפחה שלנו למיוחדת ושונה ממשפחות אחרות לדעתך?
  • איך היית מרגיש אם היית צריך להיכנס למקום חדש שאתה לא מכיר? מה היה עוזר לך להרגיש בטוח?
  • אם היית יכול לבקש מאלוהים לשלוח לך חיה קטנה שתשמור עליך, באיזו חיה היית בוחר?

האוצר המיוחד של אלוהים

דמיינו שאתם עומדים על הר גבוה, ומולכם נפרסת ארץ חדשה, יפה וירוקה – ארץ כנען. בני ישראל, אחרי שנים רבות של נדודים במדבר, מתכוננים סוף-סוף להיכנס אליה! משה המנהיג מסביר להם שאלוהים יעזור להם להתגבר על העמים החזקים שגרים שם. אבל יש תנאי חשוב: כדי לשמור על הלב שלהם נקי וטוב, אסור להם להעתיק את המנהגים של העמים האחרים או להשתחוות לפסלים שלהם. אלוהים מזכיר להם: 'בחרתי בכם לא בגלל שאתם העם הכי גדול, אלא פשוט כי אני אוהב אתכם!' הוא מבטיח שאם הם ישמרו על הדרך הטובה, האדמה שלהם תהיה מלאה בפירות מתוקים, השדות יפרחו, והם יהיו בריאים ושמחים. רוצים לדעת איך הם יתגברו על הפחד מהעמים הגדולים?

מה הפסוק אומר?

אלוהים אומר לבני ישראל שהם יקרים לו מאוד, כמו אוצר קטן ומיוחד שהוא שומר קרוב ללב, פשוט כי הוא אוהב אותם.

הידעת?

הידעתם שאלוהים הבטיח לשלוח עזרה מיוחדת במינה? הוא אמר שישלח צרעות – חרקים קטנים ומזמזמים – שיעזרו להבריח את האויבים המסתתרים!

מה יקרה בפרק הבא?

אבל מה יקרה אם בני ישראל בכל זאת יפחדו מהעמים החזקים שמחכים להם בארץ? בפרק הבא נגלה איך משה מרגיע אותם!

להישאר נאמן לעצמך בתוך הקהל

בני ישראל עומדים להיכנס לארץ כנען, ומשה נושא בפניהם נאום הכנה דרמטי. הארץ החדשה מלאה בשבעה עמים חזקים ורבים מהם, ומשה מזהיר את העם מפני הסכנה הגדולה ביותר: לאבד את הזהות שלהם. הוא מצווה עליהם לא לכרות בריתות עם העמים המקומיים, לא להתחתן איתם, ולהרוס לחלוטין את פסלי האלילים שלהם. משה מסביר שהם 'עם סגולה' – קבוצה ייחודית שנבחרה לא בגלל גודלה (הם דווקא הכי קטנים), אלא בזכות הבטחה עתיקה ואהבה גדולה. משה מבטיח שאם הם ישמרו על החוקים, הם יזכו לברכה מדהימה בכל תחומי החיים: בריאות, חקלאות משגשגת וניצחון על פחדים. הוא מעודד אותם לא לפחד מהאתגרים הגדולים שבדרך, כי אלוהים איתם.

מה הפסוק אומר?

הפסוק הזה מזכיר לנו שלא צריך להיות הכי גדולים או הכי חזקים כדי להיות מיוחדים. הערך שלנו מגיע ממי שאנחנו וממה שאנחנו מייצגים.

Life Hack

כשכולם מסביב עושים משהו שלא מתאים לערכים שלכם, קל להיגרר. הטיפ של הפרק: תזכרו מי אתם ומאיפה באתם. הייחודיות שלכם היא הכוח שלכם, אל תנסו להיות העתק של מישהו אחר רק כדי להשתלב.

מקבילה מודרנית

זה כמו לעבור לבית ספר חדש שבו כולם מתנהגים בצורה מסוימת או מעריצים טרנדים מזיקים. במקום לשנות את האופי שלכם כדי למצוא חן בעיניהם, אתם בוחרים לשמור על העקרונות והחברים האמיתיים שלכם.

הסכנה שבחיקוי: לשמור על הזהות שלך בארץ חדשה

לפני שבני ישראל חוצים את הירדן ונכנסים לארץ כנען, משה מעניק להם מדריך הישרדות רוחני ותרבותי. הוא מבהיר להם שהאתגר האמיתי בארץ החדשה אינו רק צבאי, אלא בעיקר תרבותי. בארץ חיו שבעה עמים חזקים עם אמונות ומנהגים אליליים. משה מצווה על בני ישראל לנתק איתם כל מגע רשמי – לא לכרות בריתות, לא להתחתן איתם, ולהשמיד את מקומות הפולחן והפסלים שלהם. החשש הוא שהשפעה חיצונית זו תגרום להם לשכוח את דרכם הייחודית. משה מדגיש שהם נבחרו להיות עם מיוחד, לא בגלל שהם חזקים או רבים יותר מאחרים – להפך, הם היו קטנים וחלשים – אלא בגלל אהבת אלוהים והבטחתו לאבותיהם. הוא מבטיח להם שאם ישמרו על נאמנותם, הם יזכו לשגשוג, בריאות והגנה, ומפציר בהם לא לתת לפחד מהעמים הגדולים לשתק אותם.

מה הפסוק אומר?

פסוק זה מגדיר את מהותו של עם ישראל כפי שהיא מוצגת בנאום משה. הבחירה האלוהית אינה נובעת מכוח מספרי או עליונות פיזית, אלא מהקדשה ייחודית ומאהבה ריבונית. המושג 'עם סגולה' מבטא קשר אינטימי ומחויבות הדדית: העם נדרש להיבדל מתרבויות כנען האליליות כדי לשמור על טהרתו המוסרית והרוחנית, בעוד האל מתחייב ללוותם ולשמר את ברית האבות.

להעמקה בסיפור

הפרק הזה עוסק באחד הנושאים הכי מורכבים בחיים: שמירה על זהות ייחודית מול לחץ סביבתי עצום. כשבני ישראל עומדים להיכנס לכנען, הם לא נכנסים לשטח ריק. הם עומדים לפגוש תרבות חזקה, צבעונית ומפתה, אך כזו שכללה מנהגים מוסריים קשים ביותר (כמו פולחן אלילים ואפילו הקרבת ילדים). משה מבין שהדרך היחידה של העם לשרוד כחברה מוסרית וייחודית היא ליצור גבולות ברורים וחד-משמעיים. הוא דורש מהם להשמיד את האלילים ולא להתערבב עם האוכלוסייה המקומית. במבט ראשון, ההנחיות האלה נשמעות קשוחות ואפילו קיצוניות. אבל אם נסתכל על זה לעומק, משה מנסה להגן על משהו יקר ערך: על היכולת של קבוצה קטנה לשמור על הערכים שלה מבלי להיבלע בתוך הרוב. הוא מזכיר להם שהבחירה בהם לא נבעה מכך שהם היו אימפריה גדולה – הם היו העם הקטן ביותר – אלא מתוך קשר של אהבה ומחויבות הדדית. בנוסף, משה מתייחס לפחד האנושי הטבעי מפני העתיד והאתגרים הגדולים שמחכים להם. הוא אומר להם שהניצחון לא יקרה ביום אחד, אלא 'מעט מעט', כדי לתת להם זמן להסתגל ולגדול. זהו שיעור חשוב על סבלנות, על בניית זהות אישית צעד אחר צעד, ועל ההבנה שכדי להישאר נאמן לעצמך, לפעמים צריך לדעת להגיד 'לא' מוחלט להשפעות שמסביב.

שאלה למחשבה

אם היית צריך לבחור ערך אחד מהמשפחה או מהתרבות שלך שלעולם לא היית מוכן לוותר עליו, גם אם כולם מסביבך היו חושבים שהוא מוזר, מה הוא היה ולמה?

גבולות הזהות והברית: המאבק הרוחני והתרבותי בכניסה לארץ

ספר דברים פרק ז' מציג את נאום ההכנה של משה לעם ישראל ערב כניסתם לארץ כנען. משה מתווה מדיניות נוקשה ובלתי מתפשרת כלפי שבעת העמים המקומיים השוכנים בארץ (החיתי, הגרגשי, האמורי, הכנעני, הפריזי, החיווי והיבוסי). הוא מצווה על בני ישראל להחרים אותם, להימנע לחלוטין מכריתת בריתות או מקשרי נישואין עימם, ולהשמיד כליל את מקומות הפולחן האליליים שלהם – המזבחות, המצבות והפסלים. משה מסביר כי היטמעות בעמים אלו תוביל בהכרח לעזיבת הדרך המוסרית והאמונית של ישראל ולחורבן העם. ברקע הדברים, משה מדגיש את מעמדו של עם ישראל כ'עם סגולה' – עם שנבחר על ידי אלוהים לא בשל גודלו או כוחו, אלא מתוך אהבה ריבונית ונאמנות לשבועה שנשבע לאבותיהם. הפרק מבטיח ששמירה על המצוות תביא לברכה חומרית, בריאותית וחקלאית שופעת, ומעודד את העם להתגבר על הפחד מפני העמים הרבים והחזקים באמצעות זיכרון הניסים של יציאת מצרים.

מה הפסוק אומר?

פסוק זה מגדיר את מהותו של עם ישראל כפי שהיא מוצגת בנאום משה. הבחירה האלוהית אינה נובעת מכוח מספרי או עליונות פיזית, אלא מהקדשה ייחודית ומאהבה ריבונית. המושג 'עם סגולה' מבטא קשר אינטימי ומחויבות הדדית: העם נדרש להיבדל מתרבויות כנען האליליות כדי לשמור על טהרתו המוסרית והרוחנית, בעוד האל מתחייב ללוותם ולשמר את ברית האבות.

הדרש — קריאה לעומק

בפרק ז' של ספר דברים, משה רבנו מתמודד עם אחת הדילמות הקיומיות המורכבות ביותר של עם ישראל: המעבר מחיי מדבר מבודדים ומבוקרים לחיים בארץ נושבת, רוויית תרבויות זרות. המעבר הגיאוגרפי טומן בחובו סכנה רוחנית ותרבותית חמורה – אובדן הזהות הייחודית והיטמעות (אסימילציה) בתוך הרוב הכנעני. משה מנתח את המציאות בעיניים מפוקחות ומבין שקשרים חברתיים ומשפחתיים הדוקים, כמו נישואי תערובת, יובילו בהכרח לאימוץ השקפת העולם האלילית של כנען, השקפה שכללה פרקטיקות מוסריות ירודות כגון הקרבת ילדים ופולחן פוריות פרוץ. כדי למנוע זאת, התורה מציגה דרישה קיצונית של הבדלה מוחלטת והחרמה של העמים המקומיים. מבחינה ספרותית, הפרק בנוי על ניגודים חדים: בין קדושת ישראל לבין תועבות כנען, ובין הברית והחסד של האל הנאמן לבין עונשם של שונאיו. המילים המנחות בפרק – 'ברית', 'שמר', 'אהב' ו'חרם' – מדגישות את המתח שבין מחויבות פנימית עמוקה לבין דחייה מוחלטת של השפעות חיצוניות מזיקות. משה מנטרל את הגאווה הלאומית הפוטנציאלית בהבהרה חריפה: הבחירה בישראל אינה נובעת מיתרון מספרי או מאיכות מובנית ('כי אתם המעט מכל העמים'), אלא היא פרי של אהבה אלוהית חופשית ונאמנות להבטחה היסטורית. בכך, הפרק מעתיק את מוקד הזהות הלאומית מגאווה כוחנית לאחריות מוסרית ורוחנית. בנוסף, הפרק מציע פסיכולוגיה מעשית להתמודדות עם פחד קולקטיבי. משה מודע לכך שהעם חש נחיתות צבאית מול עמי כנען ('רבים הגויים האלה ממני'). הוא מנחה אותם להשתמש בזיכרון ההיסטורי ('זכור תזכור את אשר עשה ה' אלוהיך לפרעה') ככלי קוגניטיבי להתגברות על חרדה. מעניין לציין את ההבטחה שהכיבוש ייעשה 'מעט מעט' ולא בבת אחת, מתוך שיקול אקולוגי-מעשי של מניעת התרבות חיות השדה. פרט זה מלמד על תפיסה ריאליסטית של תהליכים היסטוריים, הדורשים זמן, הבשלה והתאמה של העם למרחב החדש שלו.

לקחים לחיים
  • שמירה על גבולות תרבותיים וערכיים בסביבה משתנהבעולם המודרני, שבו אנו מוצפים במידע, תרבויות ודעות מכל עבר, קל מאוד לאבד את המצפן הפנימי ואת הערכים הייחודיים שלנו. הלקח מהפרק הוא הצורך ביצירת 'מסננים' מודעים בחיינו – בין אם מדובר בבחירת התכנים שאנו צורכים, החברים שאנו מקיפים את עצמנו בהם, או העקרונות שעליהם לא נתפשר במקום העבודה. שמירה על זהות דורשת לעיתים את האומץ לומר 'לא' מוחלט להשפעות שאינן עולות בקנה אחד עם ערכי הליבה שלנו.
  • הבנת הערך העצמי שלא דרך מדדים כמותייםאנחנו חיים בעידן של מדדים כמותיים: כסף, מעמד, עוקבים ולייקים. הפרק מזכיר לנו שהבחירה והאהבה אינן תלויות בלהיות 'הכי גדול' או 'הכי חזק'. בחיים האישיים והמקצועיים, עלינו למצוא את הערך שלנו באיכות העשייה שלנו, בעומק של מערכות היחסים שלנו ובנאמנות לעצמנו, ולא לרדוף אחרי אישור חיצוני המבוסס על פופולריות זולה או כוח מספרי.
  • ניהול פחדים באמצעות זיכרון הצלחות העברכאשר אנו עומדים בפני אתגרים גדולים ומפחידים – כמו שינוי קריירה, משבר אישי או משימה מורכבת – הנטייה הטבעית היא להרגיש חסרי אונים. משה מציע כלי פסיכולוגי רב-עוצמה: להביט לאחור ולזכור את המשברים הקודמים שצלחו, את ה'מצרים' הפרטיים שלנו שכבר עברנו. זיכרון היכולת שלנו להתגבר בעבר מעניק לנו את החוסן הנפשי והביטחון להתמודד עם אתגרי ההווה.
היבט פילוסופי

הפרק מציג מתח מוסרי חריף בין הציווי האלוהי להחרמה מוחלטת של עמי כנען לבין ערכים אוניברסליים של חמלה וזכויות אדם. מצד אחד, הטקסט מנמק את ההחרמה בצורך קיומי להגן על טהרתו המוסרית והאמונית של עם ישראל מפני השפעות הרסניות. מצד שני, הדרישה ל'לא תחנם' ו'החרם תחרימם' מעוררת קושי תיאולוגי ומוסרי עמוק עבור הקורא המודרני, ומציבה שאלה פתוחה לגבי הגבולות שבין הגנה עצמית תרבותית לבין שלילת האחר.

📖 קראו את הפרק המלא

כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה בָא־שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם־רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ׃

וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא־תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם׃

וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא־תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא־תִקַּח לִבְנֶךָ׃

כִּי־יָסִיר אֶת־בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף־יְהוָה בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר׃

כִּי־אִם־כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ׃

כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה׃

לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל־הָעַמִּים חָשַׁק יְהוָה בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי־אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל־הָעַמִּים׃

כִּי מֵאַהֲבַת יְהוָה אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוּ אֶת־הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרָיִם׃

וְיָדַעְתָּ כִּי־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מצותו [מִצְוֺתָיו] לְאֶלֶף דּוֹר׃

וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל־פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל־פָּנָיו יְשַׁלֶּם־לוֹ׃

וְשָׁמַרְתָּ אֶת־הַמִּצְוָה וְאֶת־הַחֻקִּים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם׃

וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת־הַבְּרִית וְאֶת־הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ׃

וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי־בִטְנְךָ וּפְרִי־אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר־אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ׃

בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל־הָעַמִּים לֹא־יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ׃

וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ כָּל־חֹלִי וְכָל־מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל־שֹׂנְאֶיךָ׃

וְאָכַלְתָּ אֶת־כָּל־הָעַמִּים אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא־תָחֹס עֵינְךָ עֲלֵיהֶם וְלֹא תַעֲבֹד אֶת־אֱלֹהֵיהֶם כִּי־מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ׃

כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם׃

לֹא תִירָא מֵהֶם זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל־מִצְרָיִם׃

הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר־רָאוּ עֵינֶיךָ וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כֵּן־יַעֲשֶׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְכָל־הָעַמִּים אֲשֶׁר־אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם׃

וְגַם אֶת־הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּם עַד־אֲבֹד הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים מִפָּנֶיךָ׃

לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא׃

וְנָשַׁל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת־הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר פֶּן־תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה׃

וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה עַד הִשָּׁמְדָם׃

וְנָתַן מַלְכֵיהֶם בְּיָדֶךָ וְהַאֲבַדְתָּ אֶת־שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא־יִתְיַצֵּב אִישׁ בְּפָנֶיךָ עַד הִשְׁמִדְךָ אֹתָם׃

פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ לֹא־תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא׃

וְלֹא־תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל־בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי־חֵרֶם הוּא׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←