בראשית · פרק י״ד
בין חרב המלחמה לטוהר המצפון
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל־מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל־יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃
פסוק כבהמסע הסודי של אברם בלילה
פעם אחת, לפני שנים רבות, גר בארץ אברם הטוב. יום אחד הגיע אליו איש בריצה וסיפר דבר עצוב: פרצה מלחמה גדולה, ולוט, האחיין האהוב של אברם, נלקח בשבי על ידי מלכים חזקים. אברם דאג מאוד ולא בזבז אף רגע. הוא אסף את כל האנשים האמיצים שגרו איתו, ויחד הם יצאו למסע ארוך וסודי בלילה החשוך. תחת אור הכוכבים, הם הלכו בשקט בשקט, הפתיעו את המלכים הרעים והצילו את לוט ואת כל האנשים! בדרך חזרה, פגש אברם מלך טוב שנתן לו לחם ויין ובירך אותו. מלך סדום רצה לתת לאברם הררי זהב ומתנות, אבל אברם אמר בנימוס: 'תודה, אבל אני לא רוצה לקחת שום דבר לעצמי, אפילו לא שרוך קטן של נעל'. אברם רצה שכולם ידעו שהוא עוזר מכל הלב, בלי לבקש פרס.
אברם מלמד אותנו שיעור ביושרה: הוא מסרב לקבל מתנות מאדם שלא הולך בדרך הישר, כדי לשמור על עצמאותו ועל ערכיו.
הסיפור המרתק הזה מלמד את הילדים על ערך הנאמנות המשפחתית והעזרה לזולת ללא תנאי. אברם מסכן את עצמו כדי להציל את לוט, וכשהוא מצליח, הוא מסרב לקבל פרס כספי. זו הזדמנות נפלאה לשוחח עם הילד על נתינה טהורה - לעשות מעשה טוב פשוט כי זה הדבר הנכון לעשות, ולא כדי לקבל ממתק, פרס או מחמאה. תוכלו לשאול את הילד: 'איך זה מרגיש לעזור למישהו פשוט כדי לשמח אותו?'
- למה לדעתך אברם יצא להציל את לוט למרות שזה היה מסוכן?
- איך היית מרגיש אם היית עוזר למישהו והוא היה מציע לך פרס גדול? האם היית לוקח אותו?
- איזה מעשה טוב עשית היום מכל הלב, בלי לבקש שום דבר בתמורה?
אברם יוצא למבצע הצלה נועז!
דמיין שאתה ישן באוהל שקט, ופתאום מגיע רץ מבוהל ומספר שפרצה מלחמה גדולה! ארבעה מלכים חזקים הגיעו מרחוק, נלחמו בחמישה מלכים מקומיים, ולקחו בשבי את לוט, האחיין האהוב של אברם, יחד עם כל רכושו. אברם לא מהסס לרגע. הוא אוסף במהירות את כל אנשיו האמיצים, שלוש מאות ושמונה עשר לוחמים, ויוצא למרדף לילי ארוך ומותח. בשקט בשקט, תחת אור הכוכבים, הם מפתיעים את האויבים ומצילים את לוט ואת כל השבויים! בדרך חזרה, אברם פוגש מלך מיוחד בשם מלכי-צדק שמביא לו לחם ויין ומברך אותו. מלך סדום מציע לאברם לקחת את כל השלל היקר לעצמו, אך אברם מסרב בגאווה ואומר שלא ייקח אפילו חוט או שרוך של נעל! מה יקרה עכשיו כשאברם חזר הביתה בשלום?
אברם מבטיח שהוא לא ייקח שום מתנה ממלך סדום, כי הוא מאמין שרק אלוהים, שברא את השמים ואת הארץ, ישמור עליו וידאג לו לכל מה שצריך.
האם ידעתם שאברם יצא להילחם מול ארבעה צבאות ענקיים עם קבוצה קטנה של 318 אנשים בלבד, והצליח לנצח בזכות תבונה ואומץ לב?
אברם ויתר על כל העושר הגדול שהוצע לו. האם הוא יישאר עני, או שאלוהים יפתיע אותו בברכה גדולה עוד יותר? בפרק הבא נגלה!
מבצע לילה: אברם נגד ארבעת המלכים
בפרק זה אנו פוגשים את אברם כשהוא נקלע בעל כורחו למלחמה אזורית ראשונה מסוגה. קואליציה של ארבעה מלכים חזקים מהמזרח מביסה חמישה מלכים מקומיים באזור ים המלח, ובוזזת את העיר סדום. בין השבויים נמצא לוט, אחיינו של אברם. כשפליט מהקרב מגיע ומספר לאברם על החטיפה, אברם לא נשאר אדיש. הוא מגייס מיד 318 מאנשיו הנאמנים ויוצא למרדף טקטי מהיר עד לצפון הארץ. במתקפת פתע לילית מתוחכמת, אברם מביס את הצבאות החזקים ומחלץ את לוט, הנשים והרכוש. בחזרתו, הוא זוכה לברכה ממלכי-צדק, מלך ירושלים הקדומה, ומפגין יושרה נדירה מול מלך סדום כשהוא מסרב לקחת לעצמו אפילו שרוך נעל מהשלל.
אברם נשבע שהוא לא ייקח שום דבר מהשלל של מלך סדום, כדי להראות שהוא לא תלוי באף אחד חוץ מאשר באלוהים, ושאי אפשר לקנות את המצפון שלו בכסף.
כשחבר או בן משפחה נמצא בצרה, אל תעמוד מהצד. לפעמים צריך לפעול מהר ובאומץ כדי לעזור, גם אם זה דורש מאמץ או סיכון אישי.
זה כמו לראות מישהו מהכיתה שלך שעובר חרם או הצקות בקבוצת הווטסאפ הכיתתית, ובמקום לשתוק או לפחד מהחזקים, אתה מחליט להתערב, להגן עליו ולהחזיר לו את הביטחון והכבוד.
לוחם, מנהיג וג'נטלמן: הפנים האחרות של אברם
פרק יד מציג לנו את אברם באור מפתיע לחלוטין. אם עד עכשיו הכרנו אותו כרועה צאן שקט ואיש שלום, כאן הוא מתגלה כמנהיג צבאי מבריק ואיש עקרונות קשוח. הסיפור מתחיל במלחמת עולם אזורית: ארבעה מלכים חזקים מהמזרח יוצאים למסע כיבושים ומביסים חמישה מלכים מקומיים באזור כיכר הירדן. במהלך הביזה של העיר סדום, הם שובים את לוט, אחיינו של אברם. אברם מקבל את הדיווח ויוצא מיד למבצע חילוץ נועז. עם כוח קטן של 318 לוחמים מיומנים, הוא מנהל מרדף ארוך, מפצל את כוחותיו בלילה ומנצח את האימפריות הגדולות. הוא מחזיר את כל השבויים והרכוש. בדרך חזרה הוא פוגש שתי דמויות מנוגדות: מלכי-צדק מלך שלם, שמציע לו לחם ויין ומברך אותו, ומלך סדום, שמציע לו עסקה חומרית מפתה. אברם בוחר לקבל את ברכתו של מלכי-צדק, אך דוחה בנחישות את כספו של מלך סדום, תוך שהוא נשבע שלא ייקח דבר כדי לשמור על עצמאותו המוסרית.
בפסוק זה אברם מצהיר על נאמנותו המוחלטת לאל אחד ומסרב לקבל שלל ממלך סדום. הרמת היד היא שבועה חגיגית המבטאת עצמאות מוסרית וכלכלית. אברם מבהיר כי ביטחונו ועושרו נובעים אך ורק ממקור אלוהי, ולא מבריתות פוליטיות או מרווחי מלחמה, ובכך הוא מציב גבול ברור בין עולמו הרוחני לבין תרבות סדום.
להעמקה בסיפור⌄
הסיפור בפרק יד זורק אותנו אל תוך מערכת פוליטית וצבאית סבוכה של העת העתיקה. ארבעה מלכים חזקים מהמזרח, בראשות כדרלעומר מלך עילם, שולטים ביד רמה על עמי האזור. חמישה מלכים מקומיים באזור ים המלח מחליטים למרוד בהם לאחר שתים עשרה שנות שיעבוד. התוצאה היא מלחמה קשה בעמק השידים, שבה המורדים ניגפים והמנצחים בוזזים את ערי הכיכר, ובראשן סדום ועמורה. בתוך הכאוס הזה נשבה לוט, אחיינו של אברם, שבחר לגור בסדום. כשמגיע פליט ומספר לאברם על כך, אברם עומד בפני דילמה קשה: האם להסתכן ולהתערב במלחמה לא לו, או להישאר באוהלו הבטוח? אברם בוחר בנאמנות משפחתית. הוא מגייס את חניכיו - 318 אנשים שנולדו בביתו ושותפיו האמוריים - ויוצא למרדף צפונה עד דן. הטקטיקה של אברם מבריקה: הוא מפצל את כוחותיו בלילה, משתמש בגורם ההפתעה, ומצליח להביס את הקואליציה החזקה ולשחרר את כל השבויים והרכוש. לאחר הניצחון, אברם חוזר כמנהיג אזורי מוערך. בנקודה זו העלילה מציגה ניגוד מרתק בין שתי דמויות שמגיעות לפגוש אותו. הראשונה היא מלכי-צדק מלך שלם. הוא מביא איתו לחם ויין - סמלים של שלום, אירוח והכרת תודה - ומברך את אברם בשם אל עליון. אברם מעריך את המחווה הרוחנית ומעניק לו מעשר מהשלל. הדמות השנייה היא מלך סדום, שמציע לאברם עסקה קרה ואינטרסנטית: תן לי הנפש והרכוש קח לך. מלך סדום מניח שאברם פעל ממניעים חומריים. כאן מתגלה שיא גדולתו של אברם. הוא מסרב בתוקף להרוויח מהמלחמה הזו. הוא נשבע בשם ה' שלא ייקח מחוט ועד שרוך נעל, כדי שמלך סדום לא יוכל לזקוף לזכותו את עושרו של אברם בעתיד. אברם שומר על חופש הפעולה שלו ועל טוהר המניעים שלו, ומסכים רק שאנשיו ושותפיו יקבלו את חלקם ההוגן. המפגש הזה מראה שאברם הוא לא רק לוחם אמיץ, אלא אדם בעל עמוד שדרה מוסרי יוצא דופן שמסרב להתלכלך בפוליטיקה המושחתת של סדום.
אם הייתם במקום אברם, האם הייתם מסכנים את החיים שלכם ושל האנשים שלכם כדי להציל קרוב משפחה שבחר מרצונו לחיות בעיר מסוכנת ומושחתת כמו סדום?
בין חרב המלחמה לטוהר המצפון
בראשית פרק יד מציג תפנית דרמטית בעלילת חייו של אברם, ומעביר אותו מחיי רועה צאן שקטים אל זירת הלחימה הבינלאומית. הפרק מתאר קואליציה של ארבעה מלכים מזרחיים חזקים, בראשות כדרלעומר מלך עילם, היוצאת למסע ענישה נגד חמישה מלכים מקומיים באזור ים המלח שמרדו בהם. בקרב המכריע בעמק השידים מובסים המלכים המקומיים, ועריהם - ובהן סדום - נבזזות. בין השבויים נלקח גם לוט, אחיינו של אברם. כשפליט מגיע ומדווח לאברם על האסון, אברם יוצא מיד למבצע חילוץ צבאי מתוחכם. הוא מגייס 318 מאנשיו הנאמנים, רודף אחרי הכוחות המנצחים עד דן, ומכה אותם במתקפת פתע לילית. אברם מחזיר את כל הרכוש והשבויים. עם שובו, הוא נפגש בעמק שווה עם שתי דמויות מנוגדות: מלכי-צדק מלך שלם, המעניק לו ברכה רוחנית ומנחה של לחם ויין, ומלך סדום, המציע לו עסקה חומרית מפתה. אברם מקבל את ברכת מלכי-צדק ומעניק לו מעשר, אך דוחה בנחרצות את הצעת מלך סדום לקחת את השלל, ונשבע שלא ייקח דבר כדי לשמור על עצמאותו המוסרית והאמונית.
בפסוק זה אברם מצהיר על נאמנותו המוחלטת לאל אחד ומסרב לקבל שלל ממלך סדום. הרמת היד היא שבועה חגיגית המבטאת עצמאות מוסרית וכלכלית. אברם מבהיר כי ביטחונו ועושרו נובעים אך ורק ממקור אלוהי, ולא מבריתות פוליטיות או מרווחי מלחמה, ובכך הוא מציב גבול ברור בין עולמו הרוחני לבין תרבות סדום.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק יד בבראשית מהווה חריגה סגנונית ותמטית בולטת בסיפורי האבות. הוא כתוב בסגנון של כרוניקה היסטורית-צבאית, העושה שימוש בשמות מלכים, עמים וגיאוגרפיה מפורטת של המזרח הקדום. הרקע הוא דיכוי מרד: חמישה מלכי כיכר הירדן, ששירתו את כדרלעומר מלך עילם במשך שתים עשרה שנה, מורדים בשנה השלוש עשרה. בשנה הארבע עשרה יוצאת קואליציית המזרח למסע צבאי מוחץ לאורך עבר הירדן המזרחי, מכה עמים חזקים כמו הרפאים והאימים, ולבסוף מכניעה את מלכי סדום ועמורה בעמק השידים, המשופע בבארות חמר שהקשו על המנוסה. בנקודה זו, העלילה ההיסטורית הרחבה מצטלבת עם הסיפור המשפחתי של אברם. לוט, שבחר בעבר להיפרד מאברם ולהתיישב בסדום בשל עושרה החומרי, משלם את מחיר בחירתו ונלקח בשבי. הגעת הפליט אל אברם העברי באלוני ממרא מהווה נקודת מפנה מוסרית. אברם אינו נוקט בעמדה של אמרתי לך או מתנער מאחריות. הוא מגייס את חניכיו - לוחמים שנולדו בביתו - ואת בני בריתו המקומיים, ויוצא למרדף ארוך ונועז. הניצחון הצבאי של אברם מושג באמצעות אסטרטגיה מבריקה של פיצול כוחות ומתקפת פתע לילית, המנטרלת את היתרון המספרי של האויב. לאחר הניצחון, המפגש בעמק שווה מעמיד את אברם במרכז הבמה הדיפלומטית האזורית. כאן מעצב המקרא ניגוד ספרותי ורעיוני מרהיב בין שתי דמויות קוטביות המייצגות שתי השקפות עולם. מצד אחד מופיע מלכי-צדק מלך שלם, דמות חידתית של מלך-כוהן המשרת את אל עליון קונה שמים וארץ. הוא מקבל את פני אברם במחווה של שלום והזנה ומברך אותו. אברם מזהה במלכי-צדק שותף רוחני המאמין באל אוניברסלי, ומעניק לו מעשר מכל השלל כהכרה בכך שהניצחון הושג בחסד עליון. מצד שני מופיע מלך סדום, המייצג את התועלתנות החומרית והחמדנות. פנייתו של מלך סדום לאברם היא קצרה, תובענית ונטולת ברכה או תודה: תן לי הנפש והרכוש קח לך. מלך סדום מניח כי אברם פעל כשכיר חרב המבקש להתעשר מהמלחמה. תגובתו של אברם חריפה וחד-משמעית. הוא נושא את ידו בשבועה לה' אל עליון, ומצהיר שלא ייקח דבר מחוט ועד שרוך נעל. סירוב זה אינו רק אקט של גאווה, אלא החלטה תיאולוגית ופוליטית מודעת: אברם מסרב להיות מחויב למלך סדום המושחתת, ומסרב לאפשר למקור אנושי ומפוקפק לזקוף לזכותו את עושרו העתידי. עם זאת, אברם מפגין הגינות כלפי שותפיו ולוחמיו, ואינו כופה עליהם את הסטנדרט המוסרי המחמיר שגזר על עצמו. הפרק חושף אפוא את אברם לא רק כמנהיג צבאי בעל כורחו, אלא כאדם בעל יושרה מוחלטת, המסוגל לנווט בתוך עולם של כוח ואינטרסים מבלי לאבד את זהותו הייחודית ואת נאמנותו לאל.
- אחריות מוסרית כלפי הזולת בעת משברכאשר אדם קרוב או שותף נקלע למצוקה - גם אם המצוקה היא תוצאה ישירה של בחירותיו השגויות (כמו מגוריו של לוט בסדום) - היושרה האנושית דורשת מאיתנו לא לעמוד מנגד. הושטת יד ברגע האמת, תוך נטילת סיכון מחושב, היא המבחן העליון של חברות ונאמנות.
- שמירה על עצמאות ערכית מול פיתויים חומרייםבעולם העסקי והמקצועי המודרני, אנו נתקלים לעיתים קרובות בהזדמנויות רווחיות המגיעות מגורמים בעלי מוניטין מוסרי מפוקפק. בחירתו של אברם לסרב לשלל מלמדת על החשיבות של שמירת מרחק מוסרי מגורמים משחיתים, מתוך הבנה שעושר המלווה במחויבות לגורם שלילי סופו לפגוע בחירותנו ובשמנו הטוב.
- הבחנה בין חובה אישית לציפיות מהזולתאברם מחיל על עצמו סטנדרט מוסרי גבוה במיוחד (ויתור מוחלט על השלל), אך הוא נמנע מלהשליך זאת על שותפיו לדרך ומאפשר להם לקבל את חלקם. מנהיגות אמיתית יודעת להבחין בין ערכים אישיים מחמירים לבין הוגנות וצדק כלפי הכפופים לה או השותפים עמה, מבלי לכפות עליהם סגפנות אישית.
הפרק מעלה דילמה מוסרית מורכבת בנוגע לגבולות האחריות וההתערבות: האם נכון לסכן את חייהם של מאות אנשים חפים מפשע (לוחמיו של אברם) כדי להציל אדם יחיד (לוט) שהכניס את עצמו למצב מסוכן מרצונו החופשי? היכן עובר הגבול בין נאמנות משפחתית עיוורת לבין אחריות קבוצתית רחבה יותר?
📖 קראו את הפרק המלא⌄
וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ־שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם׃
עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת־בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת־בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צביים [צְבוֹיִים] וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא־צֹעַר׃
כָּל־אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל־עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח׃
שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת־כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ׃
וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת־רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת־הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם׃
וְאֶת־הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל־הַמִּדְבָּר׃
וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל־עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת־כָּל־שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת־הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר׃
וַיֵּצֵא מֶלֶךְ־סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צביים [צְבוֹיִם] וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא־צֹעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים׃
אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת־הַחֲמִשָּׁה׃
וְעֵמֶק הַשִׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ־סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ־שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ׃
וַיִּקְחוּ אֶת־כָּל־רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת־כָּל־אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ׃
וַיִּקְחוּ אֶת־לוֹט וְאֶת־רְכֻשׁוֹ בֶּן־אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם׃
וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית־אַבְרָם׃
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת־חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד־דָּן׃
וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד־חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק׃
וַיָּשֶׁב אֵת כָּל־הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת־לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת־הַנָּשִׁים וְאֶת־הָעָם׃
וַיֵּצֵא מֶלֶךְ־סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת־כְּדָרלָעֹמֶר וְאֶת־הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל־עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ׃
וּמַלְכִּי־צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן׃
וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃
וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר־מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן־לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל׃
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־סְדֹם אֶל־אַבְרָם תֶּן־לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח־לָךְ׃
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל־מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל־יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃
אִם־מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ־נַעַל וְאִם־אֶקַּח מִכָּל־אֲשֶׁר־לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת־אַבְרָם׃
בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם׃