בראשית · פרק י״א
מגאוות בבל אל שתיקת חרן: המעבר מהכללי אל האישי
עַל־כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי־שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל־הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ׃
פסוק ט'המגדל שהתבלבלו לו המילים
פעם אחת, לפני המון שנים, כל האנשים בעולם היו חברים טובים ודיברו בדיוק באותה השפה. יום אחד הם החליטו לבנות יחד עיר גדולה ומגדל ענקי שיגיע גבוה-גבוה, ממש עד השמיים, כדי שכולם יראו כמה הם חזקים. הם עבדו קשה, הניחו לבנה על לבנה, והמגדל הלך וגבה. אבל אלוהים ראה שהם חושבים רק על כוח וגאווה, ושכחו להיות צנועים וקשובים. אז הוא החליט ללמד אותם שיעור קטן: הוא בלבל את המילים שלהם! פתאום, בנאי אחד אמר 'תביא לי פטיש', והחבר שלו שמע 'בלה בלה בלה'. הם לא הבינו זה את זה, התחילו לצחוק ולהתווכח, והפסיקו לבנות. האנשים התפזרו בכל העולם, ומאז יש לנו המון שפות יפות ושונות.
הפסוק מראה איך פרויקט ענק של גאווה אנושית הסתיים בבלבול ובפיזור, ומזכיר לנו שהשפה והתקשורת הן מתנות שצריך להשתמש בהן בבנייה ולא בשליטה.
הסיפור המקסים הזה הוא הזדמנות נהדרת לדבר עם הילדים על החשיבות של הקשבה ותקשורת. בוני המגדל היו כל כך עסוקים בלהיות 'הכי חזקים' ובלבנות משהו ענק, שהם שכחו את החשיבות של הבנה פשוטה בין אדם לחברו. תוכלו להסביר לילד שלפעמים, גם כשאנחנו מדברים באותה שפה, אנחנו לא תמיד מקשיבים באמת אחד לשני. זו הזדמנות לעודד אותם לשאול חברים 'מה שלומך?' או 'למה אתה זקוק?', ולהבין שלכל אחד יש קול ייחודי משלו שראוי להישמע.
- אם היית יכול להמציא שפה סודית חדשה, איך היית קורא למילה 'לילה טוב'?
- למה לדעתך האנשים רצו לבנות מגדל כל כך גבוה?
- איך אפשר להבין חבר או חברה גם אם הם לא מדברים בדיוק כמונו?
המגדל הגבוה שרצה לגעת בשמיים
דמיינו עולם שבו כולם, אבל ממש כולם, מדברים בדיוק באותה שפה! אין אנגלית, אין צרפתית, רק מילים שכולם מבינים. יום אחד, האנשים הגיעו לבקעה גדולה והחליטו לבנות עיר ענקית ומגדל גבוה-גבוה שיגיע עד העננים. הם רצו להיות חזקים ומפורסמים, ולא להתפזר בעולם. הם אספו לבנים, הדביקו בחומר, ובנו עוד ועוד קומות. אבל אלוהים הביט מלמעלה וראה שהם חושבים שהם יכולים לעשות הכל לבדם, בלי להקשיב לאף אחד אחר. אז הוא עשה דבר מפתיע: הוא בלבל את השפות שלהם! פתאום, בנאי אחד ביקש לבנה, והשני שמע רק ג'יבריש. הם לא הבינו זה את זה, התחילו להתווכח, והפסיקו לבנות. המקום קיבל את השם "בבל", והאנשים התפזרו בכל העולם, כל קבוצה עם השפה המיוחדת שלה.
הפסוק הזה מסביר למה קוראים למקום בבל - כי שם אלוהים בלבל את המילים של כולם, ומאז אנשים מדברים בהרבה שפות שונות ומיוחדות.
ידעתם שהמילה "בבל" נשמעת בדיוק כמו המילה "בלבול"? זה בגלל ששם אלוהים בלבל את השפות של כולם!
אבל הסיפור לא נגמר שם! מתוך כל המשפחות שהתפזרו בעולם, נכיר בקרוב ילד אחד מיוחד שיגדל וייצא למסע מדהים. מי הוא יהיה? נגלה בפרק הבא!
הבלבול הגדול: כשהאנושות ניסתה לעלות גבוה מדי
בפרק זה אנו פוגשים את האנושות בתקופה שבה כולם דיברו שפה אחת וחיו יחד באחדות מלאה. הם מתיישבים בבקעת שנער ומחליטים להקים פרויקט בנייה עצום: עיר ומגדל שראשו יגיע לשמיים, כדי לעשות לעצמם שם ולמנוע מעצמם להתפזר בעולם. אלוהים רואה את היוזמה ומבין שהאחדות הזו משמשת אותם לגאווה ולניסיון לעקוף את חוקי הטבע. כדי לעצור אותם, הוא מבלבל את שפתם כך שאינם מבינים זה את זה, ומפיץ אותם ברחבי הגלובוס. לאחר מכן, הפרק מציג את שרשרת הדורות מנח ועד לתרח, ובנו אברם (שיהפוך לאברהם). תרח לוקח את משפחתו, כולל אברם ואשתו שרי, ויוצא למסע מאור כשדים לכיוון ארץ כנען, אך הם עוצרים בחרן.
בגלל שבני האדם ניסו להשתלט על הכל, אלוהים בלבל את השפה שלהם בבבל ופיזר אותם בעולם. זה מראה שלפעמים כוח גדול מדי בלי גבולות פשוט מתפרק.
כשאתם עובדים בקבוצה, ודאו שאתם לא עושים את זה רק כדי להשוויץ או לשלוט באחרים. אחדות אמיתית נמדדת ביכולת להקשיב ולעזור, לא רק בלהיות הכי חזקים ברשת או בכיתה.
בניית מגדל בבל דומה לקבוצת חברים שמנסה להשתלט על כל העניינים בבית הספר ולהחליט בשביל כולם, עד שחוסר התקשורת והאינטרסים האישיים מפרקים אותם מבפנים.
ממגדל של גאווה למסע משפחתי קטן
הפרק נפתח בתיאור תקופה קדומה שבה כל בני האדם דיברו שפה אחת וחלקו מילים משותפות. הם נודדים יחד ומגיעים לבקעה בארץ שנער, שם הם מחליטים להשתמש בטכנולוגיה חדשה של שריפת לבנים כדי לבנות עיר ומגדל ענק שראשו נוגע בשמיים. המטרה שלהם היא להאדיר את שמם ולמנוע את התפזרותם בעולם. אלוהים יורד לבחון את המפעל ומזהה שהכוח המרוכז הזה עלול להוביל לחוסר גבולות מוסרי. הוא מחליטים לבלבל את שפתם, מה שגורם לעצירת הבנייה ולפיזור האנשים על פני הארץ כולה. המקום נקרא בבל על שם הבלבול הלשוני. בחלקו השני של הפרק, המיקוד משתנה לחלוטין: אנו עוקבים אחרי שושלת הדורות של שם בן נח, המגיעה עד לתרח. תרח מוליד שלושה בנים: אברם, נחור והרן. לאחר מותו המוקדם של הרן באור כשדים, תרח לוקח את אברם, את שרי העקרה ואת לוט נכדו, ויוצא למסע לכיוון ארץ כנען. הם מתיישבים זמנית בחרן, ושם תרח מת.
הפסוק חותם את פרשת מגדל בבל ומסביר את מקור השם "בבל" באמצעות משחק מילים על השורש ב.ל.ל (ערבוב). הוא מבטא את המעבר הדרמטי של האנושות ממצב של אחדות מונוליטית וכוחנית למצב של פלורליזם תרבותי ולשוני מאולץ. פיזור האנושות אינו רק עונש, אלא מהלך אלוהי המונע ריכוזיות יתר ומכוון למילוי הארץ, כפי שנדרש במקור.
להעמקה בסיפור⌄
הסיפור של מגדל בבל הוא אחד הסיפורים המרתקים ביותר על פסיכולוגיה אנושית קבוצתית. במבט ראשון, אחדות ושפה משותפת נראות כמו אידיאל נפלא. האנשים משתפים פעולה, מפתחים טכנולוגיה חדשה (לבנים שרופות במקום אבנים טבעיות) ובונים יחד. אבל אם נסתכל מקרוב על המילים שלהם, נראה שהמניע שלהם הוא פחד וגאווה: "ונעשה לנו שם, פן נפוץ". הם מנסים לבנות מרחב סגור ומבוצר שישמור עליהם במקום אחד, בניגוד לצו המקורי של אלוהים "מלאו את הארץ". המגדל שראשו בשמיים הוא ניסיון לקרוא תיגר על הגבול שבין האנושי לאלוהי, להוכיח שהאדם יכול לשלוט בהכל בכוחות עצמו. התגובה האלוהית היא אירונית להפליא. האנשים בונים מגדל עצום כדי להגיע לשמיים, אבל אלוהים עדיין צריך "לרדת" כדי לראות אותו - מה שמראה כמה המאמץ האנושי קטן מול האינסוף. במקום להשתמש באש או במבול כדי להרוס את המגדל, אלוהים פשוט פוגע בכלי החשוב ביותר שלהם: התקשורת. ברגע שהם לא מבינים זה את זה, הפרויקט קורס מעצמו. זהו שיעור עמוק על כך שאחדות כפויה או כזו שמבוססת על האדרת כוח בלבד אינה מחזיקה מעמד. מיד לאחר קריסת הפרויקט העולמי הגדול, הפרק עובר לסיפור אישי ומשפחתי הרבה יותר. רשימת הדורות הארוכה מובילה אותנו צעד אחר צעד אל דמותו של אברם. המעבר הזה מרתק: מהניסיון של האנושות כולה לבנות מגדל שיגיע לאלוהים, הסיפור עובר לאדם יחיד ומשפחה קטנה שאלוהים יפנה אליהם. אנחנו מגלים ששרי, אשתו של אברם, היא עקרה - פרט שנראה שולי ברשימת שמות ארוכה, אך הוא הולך להיות המנוע הדרמטי של כל הסיפורים הבאים. תרח, אבי המשפחה, מתחיל מסע לכיוון כנען אך נעצר באמצע הדרך, בחרן. בכך, הפרק מכין את הקרקע לשינוי הגדול שיגיע בפרק הבא, שבו אברם יצטרך להשלים את המסע הזה בעצמו.
האם לדעתך עולם שבו כולם חושבים ומדברים בדיוק אותו דבר הוא עולם טוב יותר, או שדווקא הבלבול והשוני יוצרים את היופי של האנושות?
מגאוות בבל אל שתיקת חרן: המעבר מהכללי אל האישי
פרק י"א בספר בראשית מהווה צומת דרכים דרמטי בהיסטוריה המקראית, ומחולק לשני חלקים מנוגדים באופיים. חלקו הראשון מציג את סיפור מגדל בבל: האנושות כולה, הדוברת שפה אחת, מתרכזת בבקעת שנער ומחליטה להקים עיר ומגדל שראשו בשמיים. מטרתם היא להנציח את שמם ולמנוע את תפוצתם בארץ. אלוהים רואה בריכוזיות זו איום על הסדר המוסרי והבריאתי, מבלבל את שפתם ומפיץ אותם על פני כל הגלובוס, ובכך מביא לקריסת המיזם. חלקו השני של הפרק עובר מסגנון מיתי-קוסמי לסגנון גנאלוגי והיסטורי ממוקד. הוא מפרט את שושלת הדורות משם בן נח ועד לתרח, אבי אברם. דרך רשימה זו, העלילה מצטמצמת מהאנושות כולה אל משפחה אחת ספציפית באור כשדים. תרח לוקח את בנו אברם, את כלתו שרי (המצוינת כעקרה) ואת נכדו לוט, ויוצא למסע אל ארץ כנען. אולם, המסע נקטע כאשר המשפחה מתיישבת בחרן, שם מת תרח, ובכך נסללת הדרך לקריאה האלוהית האישית שתשנה את פני ההיסטוריה.
הפסוק חותם את פרשת מגדל בבל ומסביר את מקור השם "בבל" באמצעות משחק מילים על השורש ב.ל.ל (ערבוב). הוא מבטא את המעבר הדרמטי של האנושות ממצב של אחדות מונוליטית וכוחנית למצב של פלורליזם תרבותי ולשוני מאולץ. פיזור האנושות אינו רק עונש, אלא מהלך אלוהי המונע ריכוזיות יתר ומכוון למילוי הארץ, כפי שנדרש במקור.
הדרש — קריאה לעומק⌄
בראשית י"א מציג את המעבר המבני והתמטי החד ביותר במקרא: מההיסטוריה האוניברסלית של ראשית האנושות אל ההיסטוריה הפרטיקולרית של אבות האומה. החלק הראשון, סיפור מגדל בבל, מעוצב במבנה ספרותי מוקפד המבוסס על תקבולות ואירוניה דרמטית. האנושות מבקשת לעלות מעלה ("ראשו בשמים") ולעשות לעצמה שם, תוך שימוש בטכנולוגיה מתקדמת של שריפת לבנים מלאכותיות כחלופין לאבנים טבעיות. המעבר מן הטבעי אל המלאכותי מסמל את ראשית העירוניות והתרבות המנסה להשתחרר מהתלות בכוחות הטבע ובאל. המניע העמוק של דור הפלגה אינו רק גאווה, אלא גם חרדה קיומית מפני פיזור ואובדן שליטה ("פן נפוץ"). הם מחפשים אחידות מונוליטית ("שפה אחת ודברים אחדים") כהגנה מפני הלא נודע. התגובה האלוהית מתאפיינת במידה כנגד מידה ובלעג סמוי. בני האדם אומרים "הבה נלבנה... הבה נבנה", ואלוהים מגיב ב"הבה נרדה ונבלה". המגדל שאמור היה להגיע לשמיים כה קטן, עד שאלוהים נאלץ "לרדת" כדי לצפות בו. העונש אינו חורבן פיזי, אלא פירוק התשתית החברתית - השפה. הבלבול הלשוני (האטימולוגיה העממית של בבל מלשון בל"ל) חושף את השבריריות של האחידות האנושית כאשר היא מבוססת על כוחנות ולא על ערכים משותפים. בכך, המקרא מציג תפיסה פילוסופית מורכבת: פלורליזם, שונות ופיזור גיאוגרפי אינם קללה, אלא תנאי הכרחי לחירות האדם ולמניעת עריצות קולקטיבית. מיד לאחר הפיזור הגדול, הפרק משנה קצב ומציג את רשימת התולדות של שם. רשימה זו אינה רק כרונולוגיה יבשה; היא משמשת כגשר ספרותי המקצר את תוחלת החיים של הדורות (ממאות שנים אצל שם לעשרות שנים אצל תרח), ומסמנת את התקרבות האלוהות אל הממד האנושי המוכר לנו. השושלת מתכנסת אל תרח ואל בניו, ויוצרת דרמה משפחתית שקטה. אנו מתוודעים לראשונה לאברם ולשרי, ומקבלים מידע קריטי ומכאיב: "ותהי שרי עקרה אין לה ולד". זהו ניגוד מוחלט לשאיפת הפריון וההתרבות של הדורות הקודמים. הפרק מסתיים במסע קטוע. תרח יוצא מאור כשדים לכיוון כנען, אך נעצר בחרן. העצירה הזו, יחד עם מותו של תרח בחרן, מותירה את העלילה במצב של השעיה ומתח. האנושות נכשלה בניסיונה להגיע אל השמיים בכוחות עצמה; כעת, הפתרון האלוהי לא יגיע דרך מגדלי ענק קולקטיביים, אלא דרך מסע של יחיד שיצטרך לשמוע את הקול האלוהי וללכת בעקבותיו.
- האיזון בין אחדות לאחידותבארגונים ובקהילות מודרניות קיימת לעיתים נטייה לכפות אחידות מחשבתית כדי להשיג יעדים מהר יותר. סיפור מגדל בבל מלמד שאחידות כפויה המבטלת את הייחודיות של הפרט סופה לקרוס מחוסר יכולת להתמודד עם מורכבות. מנהיגות בריאה מעודדת גיוון דעות ויוצרת שפה משותפת מתוך כבוד לשוני, ולא מתוך מחיקתו.
- הסכנה שבבניית זהות על פחדבוני המגדל פעלו מתוך פחד קיומי מפני פיזור ("פן נפוץ"). כאשר החלטות אסטרטגיות בחיינו - כמו בחירת קריירה, זוגיות או מגורים - מתקבלות מתוך פחד משינוי או רצון להתבצר במוכר, אנו עלולים לבנות 'מגדלים' שאינם מתאימים למציאות. עלינו לבחון האם מעשינו מונעים משאיפה לצמיחה או רק מחרדת אובדן שליטה.
- האומץ להמשיך מעבר לנקודת העצירהתרח יצא לדרך אל כנען אך נעצר בחרן והשתקע שם. בחיים האישיים והמקצועיים, אנו נתקלים לעיתים קרובות ב'תחנות ביניים' נוחות שגורמות לנו לזנוח את היעד המקורי שלנו. הלקח מתרח הוא לזהות מתי הנוחות של חרן מונעת מאיתנו להגיע אל כנען, ולדעת מתי נדרשת פריצת דרך אישית כדי להשלים את המסע.
הפרק מעלה מתח פילוסופי עמוק סביב מושג הגלובליזציה והאחדות האנושית: האם שפה אחת ותרבות גלובלית אחת הן מתכון לשלום ושגשוג, או שמא הן מובילות בהכרח לעריצות, לאובדן החירות האישית ולניכור? המקרא מציע שהפיזור והשונות הם מנגנון הגנה חיוני עבור האנושות.
📖 קראו את הפרק המלא⌄
וַיְהִי כָל־הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים׃
וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם׃
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר׃
וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה־לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה־לָּנוּ שֵׁם פֶּן־נָפוּץ עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ׃
וַיֵּרֶד יְהוָה לִרְאֹת אֶת־הָעִיר וְאֶת־הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם׃
וַיֹּאמֶר יְהוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא־יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת׃
הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ׃
וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר׃
עַל־כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי־שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל־הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה עַל־פְּנֵי כָּל־הָאָרֶץ׃
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן־מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת־אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל׃
וַיְחִי־שֵׁם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־אַרְפַּכְשָׁד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת׃
וְאַרְפַּכְשַׁד חַי חָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת־שָׁלַח׃
וַיְחִי אַרְפַּכְשַׁד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־שֶׁלַח שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת׃
וְשֶׁלַח חַי שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת־עֵבֶר׃
וַיְחִי־שֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־עֵבֶר שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת׃
וַיְחִי־עֵבֶר אַרְבַּע וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת־פָּלֶג׃
וַיְחִי־עֵבֶר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־פֶּלֶג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת׃
וַיְחִי־פֶלֶג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת־רְעוּ׃
וַיְחִי־פֶלֶג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־רְעוּ תֵּשַׁע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת׃
וַיְחִי רְעוּ שְׁתַּיִם וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת־שְׂרוּג׃
וַיְחִי רְעוּ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־שְׂרוּג שֶׁבַע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת׃
וַיְחִי שְׂרוּג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת־נָחוֹר׃
וַיְחִי שְׂרוּג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־נָחוֹר מָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת׃
וַיְחִי נָחוֹר תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת־תָּרַח׃
וַיְחִי נָחוֹר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־תֶּרַח תְּשַׁע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת׃
וַיְחִי־תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת־אַבְרָם אֶת־נָחוֹר וְאֶת־הָרָן׃
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת־אַבְרָם אֶת־נָחוֹר וְאֶת־הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת־לוֹט׃
וַיָּמָת הָרָן עַל־פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים׃
וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת־אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת־נָחוֹר מִלְכָּה בַּת־הָרָן אֲבִי־מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה׃
וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד׃
וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת־אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת־לוֹט בֶּן־הָרָן בֶּן־בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד־חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם׃
וַיִּהְיוּ יְמֵי־תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן׃