אסתר · פרק ד׳
מגילת אסתר פרק ד': המעבר מפריבילגיה למנהיגות אחראית
כִּי֩ אִם־הַחֲרֵ֨שׁ תַּחֲרִישִׁי֙ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכּוּת׃
פסוק ידהסוד הגדול של אסתר המלכה
הלילה נספר על רגע מיוחד שבו המלכה אסתר הייתה צריכה להיות אמיצה מאוד. דוד שלה, מרדכי, ישב מחוץ לשער הארמון כשהוא עצוב מאוד ולבוש בבגדי שק פשוטים, כי הוא שמע על תוכנית רעה לפגוע בעם שלהם. אסתר המודאגת שלחה אליו שליח כדי להבין מה קרה. מרדכי סיפר לה הכל וביקש ממנה: 'לכי אל המלך ובקשי ממנו עזרה!'. אסתר פחדה מאוד, כי בארמון היה חוק קשוח: אסור להיכנס אל המלך בלי הזמנה, ומי שעושה זאת מסתכן מאוד. אבל מרדכי אמר לה מילים ששינו את הכל: 'אולי הפכת למלכה בדיוק בשביל הרגע הזה, כדי שתוכלי לעזור?'. אסתר הבינה שהוא צודק. היא החליטה להתגבר על הפחד, וביקשה מכל העם לצום ולהתפלל איתה במשך שלושה ימים כדי שיהיה לה כוח. היא בחרה באומץ לב כדי להציל את כולם.
הפסוק הזה מזכיר לנו שלפעמים הילדים שלנו מגיעים לצמתים שבהם הם צריכים להבין שהכוח והמעמד שלהם נועדו לשרת מטרה גדולה יותר, וששתיקה מול עוול היא גם בחירה מוסרית.
הפרק עוסק במעבר המרתק מפחד משתק לאומץ לב אמיתי, ובלקיחת אחריות למען אחרים. עבורנו ההורים, זו הזדמנות מצוינת לשוחח עם הילדים על כך שאומץ אינו היעדר פחד, אלא הבחירה לפעול למרות הפחד כשמדובר במשהו חשוב באמת. תוכלו לקשר זאת בקלות לסיטואציות יומיומיות שהילדים חווים בגן או בבית הספר, כמו למשל לעמוד לצד חבר שקצת קשה לו, להזמין למשחק ילד חדש שהגיע לכיתה, או להגיד את האמת גם כשזה קצת מביך. דרך הסיפור של אסתר, נוכל להראות להם שכל אחד מאיתנו יכול להיות הגיבור של מישהו אחר ברגע הנכון, וששיתוף פעולה ועזרה הדדית נותנים לנו כוח עצום להתגבר על כל אתגר.
- למה לדעתך אסתר פחדה ללכת אל המלך בלי הזמנה?
- איך מרדכי עזר לאסתר למצוא את האומץ שלה?
- אם היית רואה חבר עצוב בגן או בבית הספר, מה היית יכול לעשות כדי לעזור לו?
הסוד של המלכה אסתר וההחלטה האמיצה
דמיינו שאתם גרים בארמון זהב מפואר, אבל בחוץ, העם שלכם נמצא בסכנה גדולה. זה בדיוק מה שקרה למלכה אסתר! דודה האהוב, מרדכי, לבש בגדי שק פשוטים והתיישב עצוב מחוץ לשער הארמון. הוא שלח לאסתר הודעה סודית: המן הרשע רוצה לפגוע בכל היהודים, והיא חייבת לבקש עזרה מהמלך אחשוורוש. אבל אסתר פחדה מאוד. בארמון ההוא, מי שנכנס אל המלך בלי הזמנה – עלול להיענש קשות! מרדכי הזכיר לה: 'אולי הפכת למלכה בדיוק בשביל לעזור עכשיו?'. אסתר נשמה עמוק, אספה את כל האומץ שלה והחליטה לעשות מעשה. היא ביקשה מכל היהודים לצום ולהתפלל איתה במשך שלושה ימים. 'אם אבדתי – אבדתי', היא אמרה בגבורה, והתכוננה לצעוד אל המלך. מה יקרה כשהיא תיכנס לחדר המלוכה המפחיד?
מרדכי אומר לאסתר שאם היא לא תעזור עכשיו, מישהו אחר יציל את היהודים, אבל היא תפספס את ההזדמנות שלה לעשות משהו מדהים. אולי היא הפכה למלכה בדיוק בשביל הרגע הזה!
החוק בארמון שושן היה כל כך נוקשה, שאפילו המלכה עצמה לא יכלה לבקר את בעלה המלך בלי הזמנה רשמית, אחרת השומרים היו עלולים להעניש אותה!
האם המלך אחשוורוש יכעס על אסתר שנכנסה בלי רשות, או שהוא יושיט לה את שרביט הזהב שלו? בפרק הבא נגלה!
לצאת מאזור הנוחות: הדילמה המטורפת של אסתר
פרק ד' לוקח אותנו אל מאחורי הקלעים של ארמון המלוכה בשושן. אחרי שגזירת השמדת היהודים של המן מתפרסמת, מרדכי קורע את בגדיו לאות אבל ולובש שק ואפר. אסתר המלכה, שחיה בבועה המוגנת של הארמון, שומעת על כך ומנסה לשלוח לו בגדים רגילים, אך הוא מסרב. דרך שליח מיוחד בשם התך, מרדכי מעביר לה את פרטי הגזירה ומצווה עליה לגשת למלך אחשוורוש ולהתחנן על עמה. אסתר נבהלת ומסבירה את הסיכון: חוק הממלכה קובע שכל מי שניגש למלך ללא הזמנה דינו מוות, אלא אם כן המלך יושיט לו את שרביט הזהב, והיא עצמה לא הוזמנה כבר שלושים יום. מרדכי מחזיר לה תשובה נוקבת: אל תחשבי שתתחמקי מהגורל רק כי את בארמון. אם תשתקי, הישועה תבוא ממקום אחר, אבל את תפסידי את הייעוד שלך. אסתר מקבלת את האתגר, ומבקשת שכל יהודי שושן יצומו עבורה שלושה ימים לפני שהיא מסתכנת.
מרדכי מבהיר לאסתר שאי אפשר להתעלם מהבעיות של אחרים ולחשוב שאנחנו בטוחים. יש לה כוח להשפיע, ואולי כל החיים שלה הובילו אותה בדיוק לרגע הזה שבו היא צריכה לבחור באומץ.
כשאתם רואים עוול או חבר שנמצא בצרה, אל תגידו 'זה לא העסק שלי' או 'מישהו אחר כבר יטפל בזה'. לפעמים אתם בדיוק האנשים שנמצאים במקום הנכון כדי לעשות את ההבדל.
זה כמו לגלות שמישהו עובר חרם קשה בקבוצת הווטסאפ הכיתתית. אתם יכולים לשתוק ולהישאר בצד הבטוח והפופולרי, או לקחת סיכון חברתי, לכתוב הודעה שתומכת בו ולעצור את הסחף.
הרגע שבו הבועה מתפוצצת
בפרק זה, המשבר הגדול של יהודי פרס מגיע לפתחו של הארמון. מרדכי מגלה על גזירת ההשמדה של המן ומגיב באבל פומבי קיצוני – הוא לובש שק ואפר וזועק ברחובות שושן, עד לשער המלך. אסתר, שמבודדת בתוך הרמון המלך, שומעת על מצבו ומנסה בהתחלה 'לפתור' את הבעיה באופן שטחי על ידי שליחת בגדים רגילים כדי שיוכל להיכנס לארמון. כשמרדכי מסרב, היא שולחת את עוזרה האישי, התך, לברר מה קורה. מרדכי חושף בפניה את האמת המרה ומבקש ממנה לפנות למלך. אסתר מסבירה את הסכנה המטורפת: כניסה לחצר הפנימית ללא הזמנה גוררת עונש מוות מיידי, והיא לא נקראה אל המלך כבר חודש. מרדכי לא מוותר לה ומציב בפניה מראה נוקבת: אל תדמייני שבגלל שאת בארמון את תנצלי. הוא מציע לה נקודת מבט חדשה – אולי כל תפקיד המלכות שלה נועד בדיוק בשביל הרגע הזה. אסתר מבינה את גודל השעה, משתכנעת ומחליטה לפעול. היא מבקשת ממרדכי לארגן צום קהילתי של שלושה ימים בשושן, ומצהירה על נכונותה להקריב את חייה.
פסוק זה מהווה את נקודת המפנה הדרמטית והרעיונית של המגילה כולה. מרדכי מציב בפני אסתר תביעה מוסרית עמוקה: הימנעות מפעולה אינה ניטרלית, אלא מהווה בחירה אקטיבית בהפקרת עמה. הוא מציג תפיסה קוסמית לפיה הישועה תגיע בכל מקרה, אך גורלה האישי של אסתר תלוי בנכונותה לממש את תפקידה ההיסטורי. השאלה 'ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות' מהדהדת כקריאה נצחית לזיהוי רגעי משבר כהזדמנות לשליחות.
להעמקה בסיפור⌄
הפרק הזה הוא אחד הרגעים הכי פסיכולוגיים ועוצמתיים במקרא, מפני שהוא מציג את המעבר של אסתר מנערה פסיבית שמובלת על ידי אחרים, למנהיגה שלוקחת את גורלה בידיה. בהתחלה, אסתר מנסה להישאר בתוך הבועה. כשהיא שומעת שמרדכי לובש שק, התגובה הראשונה שלה היא לשלוח לו בגדים. היא רוצה להחזיר את המצב לקדמותו, להעלים את הבעיה הלא נעימה מהעין. אבל מרדכי מסרב לשתף פעולה עם האשליה הזו. הוא מכריח אותה להסתכל למציאות בעיניים. הדיאלוג ביניהם, שמתנהל דרך מתווך (התך), חושף מתח עצום. אסתר מציגה את הטיעון ההגיוני וההישרדותי: המערכת חזקה ממני, החוקים נוקשים, ואני בסכנת חיים. מרדכי, בתגובה, מפרק את האשליה הזו לחתיכות. הוא אומר לה שני דברים מדהימים: ראשית, הניטרליות היא אשליה – אם העם שלך יושמד, גם את לא תינצלי בארמון. שנית, הוא מציג תפיסה עמוקה של אחריות אישית. הוא אומר שההצלה של העם תגיע בכל מקרה, אבל השאלה היא מה יהיה החלק שלה בזה. האם היא תבחר להיות שחקנית פעילה בהיסטוריה או קורבן פסיבי שלה. המשפט שלו, 'ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות', משנה אצלה משהו. הוא גורם לה להבין שהמעמד שלה הוא לא סתם מזל או פריבילגיה, אלא כלי שנועד לשרת מטרה גדולה יותר. התפנית הזו מושלמת כשאסתר הופכת ממי שמקבלת פקודות למי שמחלקת אותן. היא זו שמצווה על מרדכי לכנס את העם ולצום. המשפט המפורסם שלה, 'וכאשר אבדתי אבדתי', הוא לא ביטוי של ייאוש, אלא של קבלת אחריות מוחלטת. היא מוכנה לשלם את המחיר הכבד ביותר כדי לעשות את הדבר הנכון.
אם הייתם במקום אסתר, ויודעים שכניסה למלך ללא הזמנה עלולה לעלות לכם בחיים, האם הייתם מסתכנים בשביל להציל אנשים שאתם בקושי מכירים, רק בגלל שהם שייכים לעם שלכם?
מגילת אסתר פרק ד': המעבר מפריבילגיה למנהיגות אחראית
פרק ד' במגילת אסתר מתאר את נקודת המפנה הדרמטית בעלילה, שבה האיום הקיומי על יהודי פרס הופך למניע לפעולה בארמון המלוכה. לאחר פרסום גזירת ההשמדה של המן, מרדכי מגיב באבל פומבי חריף – הוא קורע את בגדיו, לובש שק ואפר וזועק ברחובות העיר שושן עד לשער המלך, מקום שבו הכניסה בלבוש אבל אסורה. בכל רחבי הממלכה מתפשט אבל כבד בקרב היהודים. אסתר המלכה, המבודדת בארמון, שומעת על אבלו של מרדכי ונחרדת. היא מנסה בתחילה לשלוח לו בגדים כדי להסיר את השק, אך הוא מסרב. כדי להבין את פשר העניין, היא שולחת אליו את התך, מסריסי המלך. מרדכי מוסר לה את פרטי הגזירה, כולל סכום הכסף שהבטיח המן, ומצווה עליה לגשת למלך אחשוורוש ולהתחנן על עמה. אסתר משיבה ומזכירה את החוק הנוקשה: כניסה לחצר הפנימית ללא הזמנה גוררת עונש מוות, אלא אם כן המלך יושיט את שרביט הזהב, והיא עצמה לא נקראה אליו כבר שלושים יום. מרדכי משיב לה במסר נוקב על כך שלא תינצל בארמון וכי שתיקתה תוביל לאובדנה בעוד הישועה תגיע ממקום אחר. אסתר משתכנעת, מקבלת על עצמה את המשימה ומורה על צום קהילתי של שלושה ימים בשושן לפני שהיא ניגשת למלך 'אשר לא כדת'.
פסוק זה מהווה את נקודת המפנה הדרמטית והרעיונית של המגילה כולה. מרדכי מציב בפני אסתר תביעה מוסרית עמוקה: הימנעות מפעולה אינה ניטרלית, אלא מהווה בחירה אקטיבית בהפקרת עמה. הוא מציג תפיסה קוסמית לפיה הישועה תגיע בכל מקרה, אך גורלה האישי של אסתר תלוי בנכונותה לממש את תפקידה ההיסטורי. השאלה 'ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות' מהדהדת כקריאה נצחית לזיהוי רגעי משבר כהזדמנות לשליחות.
הדרש — קריאה לעומק⌄
פרק ד' מהווה את הלב התאולוגי והפסיכולוגי של מגילת אסתר. הוא מציג דיאלוג מתוח ורב-רבדים בין שתי דמויות מפתח המייצגות שתי גישות שונות להתמודדות עם משבר קטסטרופלי. מרדכי מייצג את הגישה האקטיבית, הפומבית והבלתי מתפשרת. אבלו אינו רק ביטוי של צער אישי, אלא מחאה פוליטית ורוחנית חריפה המרעידה את גבולות הארמון. מנגד, אסתר מיוצגת בתחילת הפרק כדמות פסיבית, חסרת מודעות פוליטית מלאה, המנסה לשמר את הסטטוס קוו. ניסיונה לשלוח בגדים למרדכי משקף את הרצון האנושי הבסיסי להעלים את הסימפטומים של המשבר במקום לטפל בשורשיו – היא מבקשת להחזיר את מרדכי ל'סדר הציבורי' התקין של שושן.
התפנית מתרחשת באמצעות התיווך של התך, המאפשר חילופי דברים נוקבים החושפים את הדילמה המוסרית של אסתר. המונולוג של מרדכי בפסוקים יג-יד הוא מופת של תביעה מוסרית ותאולוגית. הוא מפרק את אשליית הביטחון של אסתר ומבהיר לה שהסולידריות עם עמה אינה בחירה אופציונלית אלא גורל קיומי. מרדכי מציג כאן תפיסה היסטורית מרתקת: הישועה של העם היהודי אינה תלויה באסתר באופן בלעדי ('רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר'), אך השתתפותה הפעילה היא חובתה המוסרית והזדמנות חייה. השאלה 'ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות' מציעה קריאה תיאולוגית סמויה (במגילה שבה אלוהים אינו מוזכר במפורש) לפיה אין מקריות בעולם, והפריבילגיה המלכותית של אסתר אינה אלא הכנה לשליחותה ברגע האמת.
תגובתה של אסתר מסמנת את הפיכתה מנערה מובלת למנהיגה יוזמת. היא אינה מסתפקת עוד בקבלת הוראות, אלא לוקחת פיקוד על האירוע. היא מבינה שהפעולה הפוליטית מול המלך דורשת הכנה רוחנית וקהילתית, ולכן היא מצווה על מרדכי לכנס את כל יהודי שושן לצום. השימוש במילה 'וכאשר אבדתי אבדתי' מבטא קבלה מוחלטת של הגורל והקרבה עצמית מודעת. המבנה הספרותי של הפרק מדגיש את היפוך התפקידים: הפרק נפתח ביוזמה של מרדכי ומסתיים בכך ש'ויעש ככל אשר ציוותה עליו אסתר'. זהו רגע הולדתה של אסתר המנהיגה, המוכנה לפרוץ את גבולות החוק ('אשר לא כדת') כדי להציל את עמה.
- התפכחות מאשליית הניטרליות ברגעי משברברגעים של עוול חברתי או משבר מוסרי בארגון או בקהילה, קל להתפתות לחשוב ששתיקה או הימנעות מנקיטת עמדה ישמרו על ביטחוננו. הפרק מלמד שברגעי אמת, הניטרליות היא אשליה. אי-נקיטת עמדה היא למעשה תמיכה בסטטוס קוו הפוגעני, ועלינו להבין שגורלנו שזור בגורל הכלל.
- מינוף יתרון יחסי לשירות הכללכאשר אדם מגיע למעמד השפעה, ניהול או עושר, קל לראות בכך הישג אישי בלבד. השאלה 'ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות' מזמינה אותנו לבחון את הפריבילגיות שלנו כהזדמנות לשליחות. מנהל בכיר, למשל, צריך לשאול את עצמו כיצד הוא משתמש בכוחו כדי להגן על עובדים מוחלשים או לקדם צדק בארגון.
- מנהיגות דורשת שותפות וגיבוי קהילתיאסתר אינה פועלת כגיבורה בודדת הפורצת קדימה ללא קשר לסביבתה. החלטתה הראשונה כמנהיגה היא לדרוש צום ושותפות של כל הקהילה בשושן. בחיים המקצועיים והאישיים, הובלת שינוי משמעותי דורשת גיוס של השותפים לדרך ויצירת תחושת גורל משותף, ולא רק פעולה אינדיבידואלית מבודדת.
הפרק מעלה את המתח שבין דטרמיניזם היסטורי לבחירה חופשית. מרדכי טוען כי 'רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר', כלומר מהלך ההיסטוריה והצלת העם מובטחים מראש על ידי כוח עליון או חוק היסטורי. עם זאת, הוא תובע מאסתר לפעול ומזהיר אותה מפני כליה אישית אם תחריש. המתח הזה נותר לא פתור: אם הגאולה מובטחת ממילא, מדוע הבחירה האישית של אסתר כה קריטית? הפרק מציע שדווקא בתוך המהלך ההיסטורי הקבוע מראש, לבחירה האנושית החופשית יש ערך מוסרי מוחלט המעצב את גורלו של היחיד.
📖 קראו את הפרק המלא⌄
וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת־כָּל־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת־בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה׃
וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר־הַמֶּלֶךְ כִּי אֵין לָבוֹא אֶל־שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק׃
וּבְכָל־מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר־הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים׃
וַתָּבוֹאינָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת־מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל׃
וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל־מָרְדֳּכָי לָדַעַת מַה־זֶּה וְעַל־מַה־זֶּה׃
וַיֵּצֵא הֲתָךְ אֶל־מָרְדֳּכָי אֶל־רְחוֹב הָעִיר אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר־הַמֶּלֶךְ׃
וַיַּגֶּד־לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל־אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל־גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ביהודיים [בַּיְּהוּדִים] לְאַבְּדָם׃
וְאֶת־פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב־הַדָּת אֲשֶׁר־נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם נָתַן לוֹ לְהַרְאוֹת אֶת־אֶסְתֵּר וּלְהַגִּיד לָהּ וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן־לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל־עַמָּהּ׃
וַיָּבוֹא הֲתָךְ וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי׃
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וַתְּצַוֵּהוּ אֶל־מָרְדֳּכָי׃
כָּל־עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם־מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל־אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא־אֶל־הַמֶּלֶךְ אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא־יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט־לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת־שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתי לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם׃
וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר׃
וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל־אֶסְתֵּר אַל־תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית־הַמֶּלֶךְ מִכָּל־הַיְּהוּדִים׃
כִּי אִם־הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית־אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם־לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת׃
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל־מָרְדֳּכָי׃
לֵךְ כְּנוֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל־תֹּאכְלוּ וְאַל־תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם־אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא־כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי׃
וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר׃