תנ״ך יקר פתח באפליקציה

אסתר · פרק ב׳

אסתר פרק ב': מסכת של מסכות, השגחה ופוליטיקה חצרנית

👑

וַיֶּאֱהַ֨ב הַמ''ֶ֤לֶךְ אֶת־אֶסְתֵּר֙ מִכָּל־הַנָּשִׁ֔ים וַתִּשָּׂא־חֵ֥ן וָחֶ֛סֶד לְפָנָ֖יו מִכָּל־הַבְּתוּלֹ֑ת וַיָּ֤שֶׂם כֶּֽתֶר־מַלְכוּת֙ בְּרֹאשָׁ֔הּ וַיַּמְלִיכֶ֖הָ תַּ֥חַת וַשְׁתִּֽי׃

פסוק יז
התאמת תוכן לפי גיל

אסתר והסוד הגדול בארמון

הלילה נספר על נערה מיוחדת במינה ושמה אסתר. אסתר הייתה יתומה, ללא אבא ואמא, ודוד שלה, מרדכי, גידל אותה באהבה גדולה כאילו הייתה בתו שלו. באותם ימים, המלך אחשוורוש חיפש מלכה חדשה לארמון המפואר שלו בשושן הבירה. שומרים נשלחו לכל הממלכה והביאו נערות רבות, וגם אסתר נלקחה לשם. לפני שהלכה, מרדכי לחש לה סוד חשוב: 'אל תגלי לאיש שאת יהודייה'. אסתר הקשיבה לדוד שלה ושמרה על הסוד בליבה. בארמון, כולם אהבו את אסתר כי היא הייתה עדינה, צנועה וטובת לב. כשהמלך ראה אותה, הוא התרגש כל כך, הניח כתר זהב על ראשה והפך אותה למלכה! בינתיים, מרדכי שמר עליה מרחוק וגילה ששני שומרים מתכננים להרע למלך. הוא מיהר לספר לאסתר, והיא הצילה את המלך בזכות החוכמה שלה.

מה הפסוק אומר?

המלך מתאהב באסתר ומכתיר אותה למלכה. זה מראה לנו שלפעמים דווקא מי שמגיע מלמטה, עם צניעות ויושר, מגיע הכי גבוה.

טיפ להורים

הסיפור של אסתר ומרדכי מדגיש את החשיבות של הקשבה לעצות של אנשים שאוהבים אותנו ורוצים בטובתנו, כמו הורים או משפחה קרובה. דרך המעשה של מרדכי, שהציל את המלך בלי לבקש פרס מיידי, אנחנו יכולים לשוחח עם הילדים על עשיית מעשים טובים פשוט כי זה הדבר הנכון לעשות, ולא בשביל לקבל מתנה או שבח באותו הרגע.

שאלות לשיחה עם הילד
  • למה לדעתך כולם בארמון אהבו את אסתר כל כך מהר?
  • איך מרדכי הראה לאסתר שהוא דואג לה ואוהב אותה גם כשהיא הייתה רחוקה בארמון?
  • האם קרה לך פעם שעשית מעשה טוב בשביל מישהו אחר בלי שהוא ידע שזה אתה?

הסוד המתוק של אסתר המלכה

דמיינו שאתם נכנסים לארמון ענק ומפואר מלא בבדים צבעוניים וריחות של בשמים מתוקים. בארמון הזה גר המלך אחשוורוש, שמחפש מלכה חדשה. מכל רחבי הממלכה מגיעות נערות רבות, וביניהן גם אסתר. אסתר היא ילדה יתומה, שאין לה אבא ואמא, ודוד שלה, מרדכי הטוב, מגדל אותה באהבה רבה. מרדכי מבקש מאסתר לשמור על סוד חשוב מאוד: לא לגלות לאף אחד בארמון שהיא יהודייה. אסתר מקשיבה לו בשקט. היא כל כך עדינה וטובה, שכולם בארמון אוהבים אותה מיד! כשהמלך פוגש אותה, הוא מתרגש כל כך ומחליט לשים כתר זהב על ראשה ולהפוך אותה למלכה. אבל מה יקרה כשהמלך יגלה את הסוד שלה? ואיך מרדכי יציל את המלך מסכנה גדולה?

מה הפסוק אומר?

המלך אחשוורוש אהב את אסתר יותר מכל הבנות האחרות. הוא הניח על ראשה כתר זהב יפה והפך אותה למלכה החדשה.

הידעת?

הידעתם? לפני שהבנות הגיעו לפגוש את המלך, הן עברו טיפוח מיוחד שנמשך שנה שלמה! חצי שנה בשמן מור וחצי שנה בבשמים ריחניים.

מה יקרה בפרק הבא?

בפרק הבא נגלה מי הוא האיש הרשע שמתכנן מזימה נגד כל היהודים, ואיך אסתר תצטרך להשתמש בסוד שלה!

הנערה שהפכה למלכה בסוד

לאחר שהמלכה ושתי הודחה מתפקידה, המלך אחשוורוש מחפש מלכה חדשה ומארגן תחרות ענקית בכל רחבי האימפריה הפרסית. נערות רבות נלקחות אל הארמון בשושן הבירה, וביניהן אסתר, נערה יהודייה יתומה שגדלה אצל דודהּ, מרדכי. מרדכי מורה לאסתר לשמור על זהותה היהודית בסוד מוחלט, והיא מצייתת לו. בארמון, אסתר כובשת את ליבם של כולם בצניעותה וביופייה, ובעיקר את ליבו של המלך אחשוורוש, שמכתיר אותה למלכה. במקביל, מרדכי יושב בשער הארמון ושומע במקרה על מזימה של שני שומרים, בגתן ותרש, שמתכננים להתנקש במלך. מרדכי מדווח על כך לאסתר, שמזהירה את המלך בשמו של מרדכי. המזימה נחשפת, השומרים נענשים, והמעשה נרשם בספר הזיכרונות של המלך.

מה הפסוק אומר?

המלך בוחר באסתר להיות המלכה החדשה כי היא פשוט כבשה את ליבו. זה הרגע שבו הכל משתנה בשבילה ובשביל העם שלה.

Life Hack

לפעמים בחיים, כמו אסתר, לא צריך לצעוק את כל האמת שלכם מיד לכל אחד. לדעת מתי לשתוק ומתי לדבר זו חוכמה ענקית שעוזרת לשמור על עצמנו ועל החברים שלנו ברגעים רגישים.

מקבילה מודרנית

זה כמו לעבור לבית ספר חדש ולבחור לא לספר מיד על כל התחביבים או הרקע שלכם כדי להשתלב בשקט, ואז לגלות שדווקא המידע ששמרתם לעצמכם יעזור לכם להציל חבר בהמשך.

משחק של זהויות וסודות בארמון המלוכה

הסיפור מתחיל כשהמלך אחשוורוש נרגע מכעסו על המלכה הקודמת ושתי, ומבין שהוא נשאר לבד בארמון הגדול שלו בשושן הבירה. יועציו מציעים פתרון: איסוף של כל הנערות היפות בממלכה כדי לבחור מתוכן מלכה חדשה. כאן אנחנו פוגשים את מרדכי היהודי ואת בת דודתו היתומה אסתר, אותה גידל כבת אהובה מאז שהוריה נפטרו. אסתר נלקחת לארמון המלך, אך מרדכי מצווה עליה להסתיר את מוצאה היהודי כדי להגן עליה. בארמון, אסתר מפגינה שקט פנימי יוצא דופן; בניגוד לשאר הנערות שמנסות להרשים עם תכשיטים ובגדים, היא לא מבקשת דבר מעבר למה שמוצע לה. הגישה הזו, יחד עם קסמה האישי, גורמת למלך להתאהב בה ולהכתיר אותה למלכה החדשה. במקביל, מרדכי, שממשיך לעקוב בדאגה אחרי אסתר משער הארמון, חושף קשר רצח של שני שומרים נגד המלך. הוא מעביר את המידע לאסתר, שמדווח למלך בשמו של מרדכי. המזימה מסוכלת והאירוע נרשם בספר הזיכרונות המלכותי – פרט קטן שישנה את פני ההיסטוריה בהמשך.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מתאר את רגע השיא של המהפך המלכותי בשושן, שבו נערה יתומה וזרה הופכת למלכת האימפריה הפרסית. מציאת החן של אסתר בעיני אחשוורוש אינה רק עניין של יופי חיצוני, אלא ביטוי לכוח פנימי יוצא דופן המהלך קסם על סובביה. רגע זה מעצב את התשתית להצלת העם היהודי בהמשך, ומציג את השילוב בין בחירה אנושית להשגחה נסתרת הפועלת מאחורי הקלעים של הפוליטיקה המלכותית.

להעמקה בסיפור

הפרק הזה מכניס אותנו לעולם מורכב של פוליטיקה, כוח וזהות אישית. על פני השטח, מדובר בסיפור סינדרלה קלאסי: נערה יתומה ופשוטה הופכת למלכת האימפריה החזקה בעולם. אבל אם מסתכלים מקרוב, רואים שהמציאות הרבה יותר מורכבת ומתוחה. אסתר לא בוחרת ללכת לארמון; היא 'נלקחת' לשם כחלק ממערכת כוחנית שרואה בנשים חפצי נוי. בתוך המצב הכפוי הזה, אסתר צריכה לתמרן. ההנחיה של מרדכי לא לגלות את עמה ואת מולדתה יוצרת מתח מתמיד. היא חיה חיים כפולים: כלפי חוץ היא המלכה הפרסית המושלמת, וכלפי פנים היא שומרת על נאמנות למשפחתה ולעמה. מה שמעניין כאן זה שאסתר לא מנסה להרשים אף אחד באופן מלאכותי. כשתורה מגיע לגשת למלך, היא לא מבקשת תכשיטים או בגדים מיוחדים כמו שאר הנערות. הצניעות והביטחון השקט שלה הם אלו שמבליטים אותה מעל כולן. במקביל, הסיפור מציג לנו את מרדכי, שלא עוזב את אסתר לרגע ומסתובב מדי יום ליד חצר בית הנשים. הדאגה שלו אליה מביאה אותו לשבת בשער המלך, שם הוא חושף במקרה מזימת התנקשות של שני שומרים, בגתן ותרש. מרדכי לא מנסה לקחת את הקרדיט לעצמו באופן ישיר; הוא מספר לאסתר, והיא מספרת למלך בשמו. המעשה הזה נכתב בספר דברי הימים של המלך ונשכח לכאורה. אבל בסיפור הזה, שום פרט אינו מקרי. דרך האירועים האלה אנחנו רואים איך מהלכים קטנים ויומיומיים – שתיקה של נערה, ערנות של דוד, רישום יבש בספר זיכרונות – מתחברים יחד כמו פאזל ענק שיקבע את גורלו של עם שלם.

שאלה למחשבה

אם הייתם צריכים להסתיר חלק חשוב מהזהות שלכם (כמו דעה, אמונה או תחביב) כדי להתקבל לחבורה מסוימת, האם הייתם עושים את זה? איפה עובר הגבול שלכם?

אסתר פרק ב': מסכת של מסכות, השגחה ופוליטיקה חצרנית

הפרק נפתח בשוך חמתו של המלך אחשוורוש, הזוכר בחרטה מסוימת את ושתי ואת הגזירה שגזר עליה. משרתיו מציעים פתרון מעשי להפגת בדידותו: איסוף נערות בתולות ויפות מכל מדינות המלכות אל שושן הבירה, כדי לבחור מתוכן מלכה חדשה. בנקודה זו מוצגות הדמויות המרכזיות של הסיפור: מרדכי היהודי, צאצא לגולי ירושלים, ובת דודתו היתומה הדסה, היא אסתר, אותה גידל כבתו. אסתר נלקחת אל בית הנשים המלכותי תחת השגחתו של הגי, שומר הנשים. בהנחיית מרדכי, אסתר שומרת על מוצאה היהודי בסוד מוחלט. בארמון היא זוכה ליחס מועדף בזכות חִנה הטבעי. כאשר מגיע תורה להופיע בפני המלך, היא אינה מבקשת דבר מלבד המלצותיו של הגי, וזוכה להערצת כל רואיה. אחשוורוש מתאהב באסתר ומכתיר אותה למלכה במקום ושתי, תוך שהוא עורך משתה גדול לכבודה. במקביל, מרדכי יושב בשער המלך וחושף מזימת התנקשות של שני סריסים, בגתן ותרש. הוא מדווח על כך לאסתר, המעבירה את המידע למלך בשם מרדכי. המזימה מסוכלת, הקושרים נתלים, והאירוע נרשם בספר דברי הימים של המלכות.

מה הפסוק אומר?

הפסוק מתאר את רגע השיא של המהפך המלכותי בשושן, שבו נערה יתומה וזרה הופכת למלכת האימפריה הפרסית. מציאת החן של אסתר בעיני אחשוורוש אינה רק עניין של יופי חיצוני, אלא ביטוי לכוח פנימי יוצא דופן המהלך קסם על סובביה. רגע זה מעצב את התשתית להצלת העם היהודי בהמשך, ומציג את השילוב בין בחירה אנושית להשגחה נסתרת הפועלת מאחורי הקלעים של הפוליטיקה המלכותית.

הדרש — קריאה לעומק

פרק ב' במגילת אסתר מהווה את תשתית העלילה כולה, ומציג מעבר חד מהפוליטיקה הגסה והרועשת של פרק א' אל זירה אינטימית, מתוחה ומלאת סודות. המעבר מאישיותה המרדנית של ושתי לדמותה השקטה והמסתורית של אסתר מניע את גלגלי השינוי בממלכה כולה. תהליך בחירת המלכה מתואר בריאליזם נוקב המשקף את התרבות הפרסית הפגאנית: נשים נלקחות כחפצים, עוברות תהליך קוסמטי ממושך של שנה שלמה, ומסווגות לפי מידת הנאת המלך. בתוך המערכת הדורסנית הזו, דמותה של אסתר בולטת בייחודה המוסרי והאישי. המילים המנחות 'חן' ו'חסד' חוזרות שוב ושוב ביחס לאסתר לאורך הפרק. היא נושאת חן בעיני הגי שומר הנשים, בעיני כל רואיה, ולבסוף בעיני המלך עצמו. חן זה אינו רק יופי פיזי יבש, אלא איכות פנימית, אצילות וצניעות המבדילות אותה משאר הנערות שמנסות להרשים באמצעות קישוטים חיצוניים ובגדים מפוארים. אסתר בוחרת שלא לבקש דבר מלבד מה שהגי מציע לה, ובכך מפגינה חוסר אנוכיות וחופש פנימי נדיר בסביבה חומרנית ותחרותית ביותר. החלטתו של מרדכי לצוות על אסתר להסתיר את זהותה ('לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה') חושפת את מעמדם הרגיש והפגיע של היהודים באימפריה הפרסית באותה תקופה. הסתרת הזהות יוצרת מתח דרמטי כפול: אסתר חיה בלב השלטון כזרה מוחלטת, בעוד מרדכי מתהלך מדי יום לפני חצר בית הנשים כדי לדלות פיסת מידע על שלומה ועל המתרחש עמה. מערכת היחסים בין השניים מאופיינת בנאמנות עמוקה ובציות מוחלט של אסתר למרדכי, גם לאחר שהיא הופכת למלכה רבת-עוצמה ('ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר הייתה באמנה אתו'). הדבר מדגיש כי מעמדה החדש לא השחית את מידותיה הטובות. סיומו של הפרק מציג אירוע שנראה במבט ראשון כסטייה מהעלילה המרכזית: חשיפת קשר הרצח של בגתן ותרש על ידי מרדכי. עם זאת, אירוע זה הוא קריטי מבחינה ספרותית והיסטורית. מרדכי בוחר לפעול בנאמנות למלכות, ואסתר מדווחת על כך 'בשם מרדכי'. הרישום היבש של המעשה בספר דברי הימים, ללא מתן שכר מיידי למרדכי, מניח את היסודות למהפך האירוני שיתרחש בהמשך המגילה. דרך הצטרפות המקרים הזו – המלכת אסתר, שתיקתה, נאמנותו של מרדכי והרישום בספר – המגילה רומזת על קיומה של השגחה אלוהית סמויה, המכוונת את ההיסטוריה דווקא מתוך הפרטים הקטנים והאקראיים לכאורה של החיים בארמון. אלוהים אינו מוזכר בפרק במפורש, אך נוכחותו מורגשת בכל תפנית בעלילה. בנוסף, הצגת שושלתו של מרדכי כבן קיש איש ימיני מקשרת את הסיפור להיסטוריה המקראית העתיקה של מלחמת שאול המלך בעמלק. קישור זה רומז לקורא המיומן כי המאבק העתידי בשושן אינו רק פוליטי, אלא המשכו של עימות היסטורי עמוק. הניגוד בין המרחב היהודי המוצנע לבין המרחב הפרסי הראוותני מודגש באמצעות תיאור המשתאות והטקסים המלכותיים, המהווים ניגוד גמור לחייהם הפשוטים של מרדכי ואסתר לפני כניסתם לחצר המלוכה.

לקחים לחיים
  • העוצמה שבפשטות ובחוסר מאמץ להרשיםבעולם המודרני, שבו אנו מוצפים בלחץ להציג תדמית מושלמת ומקושטת ברשתות החברתיות ובקריירה, בחירתה של אסתר 'לא לבקש דבר' מזכירה לנו שהאותנטיות, השקט הפנימי והערך העצמי האמיתי מהלכים קסם רב יותר מכל ניסיון מלאכותי למשוך תשומת לב.
  • ניהול זהויות מורכב במרחב הציבוריאנשים רבים נדרשים לתמרן בין זהויות שונות – מקצועית, משפחתית, תרבותית או דתית. השמירה של אסתר על סודה מלמדת אותנו שלעיתים נדרשת מאיתנו חוכמה אסטרטגית ושתיקה זמנית כדי להגן על עצמנו ועל הערכים שלנו, עד שיגיע הרגע הנכון לפעול מתוך גילוי לב מלא.
  • נאמנות לערכים ללא ציפייה לגמול מיידימרדכי מציל את המלך ומסתפק ברישום המעשה בספר דברי הימים, ללא דרישה לפרס או הכרה. בחיי היומיום, עשיית הדבר הנכון – בין אם מדובר בעזרה קטנה לעמית לעבודה או בחשיפת עוולה – צריכה לנבוע מתוך יושרה פנימית, מתוך הבנה שלמעשים טובים יש הד ארוך טווח, גם אם פירותיהם אינם נראים מיד לעין.
היבט פילוסופי

הפרק מעלה דילמה מוסרית מורכבת סביב שאלת הפשרה על הזהות וההשתלבות במערכת כוחנית: האם נכון לאדם להסתיר את זהותו התרבותית והלאומית ולשתף פעולה עם מערכת שלטונית המנוגדת לערכיו (כמו הרמון המלך) למען הישרדות או השגת השפעה עתידית, או שמא מדובר באובדן עצמי מוסרי?

📖 קראו את הפרק המלא

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ זָכַר אֶת־וַשְׁתִּי וְאֵת אֲשֶׁר־עָשָׂתָה וְאֵת אֲשֶׁר־נִגְזַר עָלֶיהָ׃

וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי־הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת טוֹבוֹת מַרְאֶה׃

וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל־מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ וְיִקְבְּצוּ אֶת־כָּל־נַעֲרָה־בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל־שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל־בֵּית הַנָּשִׁים אֶל־יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים וְנָתוֹן תַּמְרוּקֵיהֶן׃

וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ תִּמְלֹךְ תַּחַת וַשְׁתִּי וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ כֵּן׃

אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן־שִׁמְעִי בֶּן־קִישׁ אִישׁ יְמִינִי׃

אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם־הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל׃

וַיְהִי אֹמֵן אֶת־הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת־דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת־תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת׃

וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע דְּבַר־הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל־שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל־יַד הֵגָי וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל־בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶל־יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים׃

וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו וַיְבַהֵל אֶת־תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת־מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת־לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת־נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב בֵּית הַנָּשִׁים׃

לֹא־הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת־עַמָּהּ וְאֶת־מוֹלַדְתָּהּ כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא־תַגִּיד׃

וּבְכָל־יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית־הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת־שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה־יֵּעָשֶׂה בָּהּ׃

וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים׃

וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל־הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל־אֲשֶׁר תֹּאמַר יִנָּתֵן לָהּ לָבוֹא עִמָּהּ מִבֵּית הַנָּשִׁים עַד־בֵּית הַמֶּלֶךְ׃

בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל־בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי אֶל־יַד שַׁעֲשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים לֹא־תָבוֹא עוֹד אֶל־הַמֶּלֶךְ כִּי אִם־חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם׃

וּבְהַגִּיעַ תֹּר־אֶסְתֵּר בַּת־אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר לָקַח־לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת־אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס־הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל־רֹאֶיהָ׃

וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל־הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל־בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא־חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת־שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ׃

וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת־אֶסְתֵּר מִכָּל־הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא־חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל־הַבְּתוּלֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר־מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי׃

וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל־שָׂרָיו וַעֲבָדָיו אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ׃

וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר־הַמֶּלֶךְ׃

אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת־עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת־מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ׃

בַּיָּמִים הָהֵם וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר־הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי־סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ׃

וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי׃

וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל־עֵץ וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ׃

המשיכו לקרוא באפליקציה ←